הטור של אורטל פרק 2
ואז מצאתי את עצמי שכובה. "מה קרה?" אמרתי והרגשתי סחרור קל, החזקתי בראשי עם היד, ולא הבנתי מה קרה בדקה האחרונה. "את בסדר?! מה קרה!? מתי שתית פעם אחרונה?!" הוא שאל אותי. "אני לא מבינה מה קרה, רק הראש שלי קצת כואב…" אמרתי במלמול, והרגשתי חנק בגרון. כזה שמונע ממני לומר דבר מה. אך ניסיתי לגבור על זה. "מה באמת קרה?"
"את התעלפת, ככה על הרגלים שלי. למשך 2 דקות!!" הוא אמר בבהלה. לא עניתי, ראשי כאב, מאוד. "אני בסדר.." ניסיתי להרגיע אותו, אך החנק בגרוני לא עבר. "זה רק…" אמרתי, ולא הצלחתי להמשיך את המשפט. התחלתי להשתעל. "את בסדר?" הוא שאל אותי. "אל תדאיגי אותי. רק.. תמשיכי את המשפט." הוא אמר. עיני התחילו לדמוע. מה קורה לי? לא הבנתי מה קרה בחמש דקות קודם, שגרם לי להתעלף ולהשתעל. מה שהבנתי, זה שמשהו לא בסדר.
קיוויתי שזה יעבור למחרת. אחרי שחזרתי, אכלתי ארוחת ערב די מוקדמת וקפצתי לישון. המשכתי להשתעל, אך ראו סימני החלמה. לבסוף, כשנרדמתי, לא הספקתי לחלום. קמתי מאוחר בלילה ורצתי לשתות. עדיין, החנק לא עבר. וגם כאב הראש…
לא יכולתי לספר זאת לאימי. היא משתגעת בכל פעם מחדש, גם אם אני סתם בטעות נופלת נפילה קלה. לא יכולתי לומר גם לאבי שום דבר, כי ראיתי איך התנהג אלון כשהתעלפתי, או כשהשתעלתי. פשוט… פחדתי. פחדתי מהתגובה שלהם.גם לא סיפרתי כלום לנועה, למרות שנדמה כי היא יודעת. היא ישנה איתי באותו חדר, שומעת אותי נוחרת, שומעת אותי בוכה, אז כנראה גם שומעת אותי משתעלת..
כל התקוות שלי נסוגו.
המחר הגיע, ונקרא כבר היום. והמשכתי להשתעל. אימי שמה לב לכך, ורצה אלי מיד, עוזבת את הטוסטים שהכינה, בטוסטר. "קרה משהו, אורטל?" היא שאלה בנוחות, אך מבוהלת.
"לא קרה כלום, אמא.. זה סתם שיעול." אמרתי, בעודי משתעלת, שוב.
באתי לבית הספר, שמתי כמובן את הטוסט בתיק שלי. כשהגעתי, חיפשתי בייאוש את סאם. רק היא תעזור לי. אבל איך היא תגיב כשאגיד לה שאנחנו לא נלך יחד לנשף? שהיא צריכה ללכת עם, החבר הכי טוב שלה? "היי, טוריי!!" היא אמרה, בשם החיבה החדש שהיא המציאה לי. כל יום היא ממציאה לי כינוי אחר, כי היא חושבת שזה עוזר לה לחשוב. אני חושבת שזה קצת מבלבל. אני לא יודעת למי היא מתכוונת, ואם אלי, מה היא רוצה. "היי סאמי" ככה אני קוראת לה בכללי. "אני חייבת לספר לך שני דברים. האחד רע, והשני עוד יותר רע…." אמרתי לה, וממש שרציתי לבכות. משניהם.
"אז… תדברי." היא אמרה. היא לא אוהבת שמותחים אותה. "הדבר הרע הוא, שאני לא יודעת מה קורה לי." התחלתי. "אני… התעלפתי אתמול כשהייתי עם אלון. והתחלתי להשתעל, ולקבל כאבי ראש איומים." כך המשכתי, ואנחנו התקדמנו לעבר הכיתה.
"וואי, מה יכול להיות יותר רע מזה?" היא אמרה.
"אני לא הולכת איתך לנשף, תצטרכי ללכת עם מישהו אחר… וחשבתי שאולי תציעי לאורי ללכת איתך." אמרתי.
"מצאתי דבר עוד יותר רע מהדבר הרע" היא אמרה בהסכמה. "ומה איתך, את לא הולכת לנשף?" היא שאלה אותי. "אני הולכת. עם אלון." אמרתי לה, וחייכתי.
"מהההההההה?!" היא אמרה. "ולמה את לא מספרת לי?!?!?!?!??!"
"נו, כי זה קרה רק.. עזבי אני אספר לך יותר מאוחר. מה אנחנו עושות עם.. נו את יודעת.. הדבר הרע?" לחשתי לה. "את חושבת שזה נורמלי?"
"לא.. אני לא חושבת." היא אמרה. "מתי לאחרונה התעלפת?" היא שאלה אותי, ופתחה את דלת הכיתה. "זאת הפעם הראשונה שלי.." אמרתי, כשנכנסתי. שמתי את התיק על הכיסא, ליד התיק של סאם, מול התיק של אורי. "אז… אולי את תבריאי. סיפרת לאמא שלך?"
"לא… אמרתי לה שזה שיעול. אבל בסך הכל לא שיקרתי, אמרתי את ה-א-מ-ת." אמרתי, ונשמעתי די מצחיק. "אוקיי… נחכה למחר. אולי זה יפסק." היא אמרה. שוב התחלתי להשתעל. אולי זה בגלל שלא דיברתי. המורה נכנסה, ואני המשכתי להשתעל. "למה את משתעלת?" המורה אמרה, וסימנה לי לבוא אליה. "אני לא יודעת." אמרתי לה..
"את יוצאת מהכיתה עכשיו, כדי שלא תדביקי כאן את כולם. לכי לאחות.." המורה אמרה. "אורי, תלווה אותה בבקשה."
"היי, אורטל?" אמר אורי כשיצאנו מהכיתה. "אני חייב לספר לך משהו מצחיק."
תגובות (1)
איייזה יפה תמשייייייייכי !! ותקראי גם את הסיפור שלי בבקשה !!