החשש לעזוב אותך פרק 2

נקודות המבט של קתרין:

אני ואמילי נכנסנו לכיתה. "אני מודאגת לגביי ניקול, את חושבת שהיא בסדר?" שאלה אמילי במבט מלאה דאגה. "כן היא תהיה בסדר היא רגילה אל כריס ואל ההתנהגות שלו" עניתי. אמילי הנהנה בהבנה וסיבבה סביב האצבע שלה את שיערה החום בעצבנות. המורה נכנס והתחיל ללמד.
אמילי דואגת, כרגיל. היא טיפוס כזה לחוץ, היא צריכה ללמוד להשתחרר מידי פעם. לא שאני אוהבת את העובדה שניקול יוצאת עם כריס, אבל זאת הבחירה שלה עם מי לצאת. זה לא כאילו האקס שלה ג'רמי היה יותר טוב, אם שואלים אותי הוא גרוע יותר.
ניקול היא בחורה מאוד יפה ואני לגמרי מבינה מה הם מצאו בה ומה היא מצאה בהם שניהם נראים טוב.
לכריס יש לו עיניים כחולות, שיער בצבע חום והוא מאוד שרירי. אבל חוץ מהמראה שלו, אין לו כלום. כך גם ג'רמי שיער בלונדיני, עיניים חומות ועם שרירים. אבל עם חרא של אישיות.

"רואה שהיא לא בסדר" אמרה אמילי קוטעת אותי ממחשבותי. "מה?" שאלתי בבלבול. "היא לא פה, היא בטח באיזה שירותים בוכה לה" אמרה אמילי בדאגה. הסתכלתי על השעון שתלוי על קיר הכיתה וראיתי שעוד מעט נגמר השיעור. "אוי תרגעי, היא בסדר היא בטח הלכה לשאוף אוויר צח" אמרתי בקול מרגיע. אמילי הסתכלה עליי עם עיניה הירוקות והגדולות במבט דאגה, אך היא חייכה חיוך קטן כדי שלא הראה את הדאגה בה.

נקודת המבט של ניקול:

אני ואשר ישבנו על הדשא על יד העץ.
"את מרגישה יותר טוב?" שאל אשר לאחר כמה דקות של שקט. "כן" עניתי בשלווה. "תודה" הוספתי עם חיוך קטן על שפתי. "אני רק שמח שאת שוב מחייכת" אמר כשחיוך גדול מרוח על פניו המנומשות.
הנחתי את ראשי המתולתל על כתפו ועצמתי את עיני.
יש לי שיער שחור מתולתל וארוך, עיניים חומות כהות שנראות שחורות, אני דיי גבוהה, רזה ואני כהת עור (אפרו אמריקאית).
לאשר גם יש רעמת תלתלים על הראש רק ששלו הם ג'ינג'ים ופניו מנומשות, יש לו עיניים אפורות מהפנטות הוא מרכיב משקפי ריאה, רזה אך עם מעט שרירים והוא מאוד גבוהה.

הוא חבר טוב של כריס וגם שלי, אני תמיד יכולה לסמוך עליו שיעלה חיוך על פניי מתי שאני עצובה.
כל פעם שכריס רואה אותי ליד ג'רמי הוא מתחיל להיות קנאי בטרוף, בלי סיבה מוצדקת. אני וג'רמי נפרדנו לפני שנה וחצי בערך, שנינו הגענו למסקנה שאנחנו לא מתאימים ונפרדנו כידידים. לאחר כמה חודשים הוא התחיל לצאת עם קים ואני עם כריס.

כריס הוא בחור ממש מקסים ואני אוהבת אותו, אך לפעמיים הוא נותן לרגשות שלו להשתלט עליו וזה מוציא אותי מדעתי. כי מתי שהוא נותן לרגשות שלו להשתלט עליו, הוא אומר ועושה דברים שאני יודעת שהוא יתחרט עליהם וזה דבר קבוע איתו.

"כדי שנלך לכיתה עוד מעט יתחיל עוד שיעור" אמר אשר . "צודק, כבר פספסנו אחד" אמרתי מפהקת, שנינו התרוממנו מהדשא, ניערתי את העשבים שנדבקו לבגדיי והלכנו לכיתה.
אני הלכתי לשיעור ביולוגיה והוא לפיזיקה.

לאחר שנגמר השיעור הלכתי למסדרון, הכנסתי את ספרי ללוקר ואיך שסגרתי אותו קתרין ואמילי באו אליי.
"תגידי איפה היית?" שאלה אמילי. "סתם, בחוץ נרגעתי לי" אמרתי בקול רגוע. "אמרתי לך " אמרה קתרין לאמילי וחייכה חיוך גדול של ניצחון. "את בסדר?" שאלה אמילי מתעלמת מקתרין שגלגלה את עיניה הכחולות כתגובה. "כן, אבל לא מתחשק לי לדבר על זה" אמרתי נבוכה מהמצב. "סבבה, מה שתרצי" אמרה אמילי.
"תקשיבו אחרי הלימודים נלך לאיזה מסעדה קטנה וחמודה ונעשה איזה ערב בנות קטן, כי אנחנו דיי זקוקות לאחד" הודיעה קתרין והניפה את שיערה השחור לאחור. אני ואמילי הנהנו בהסכמה.

"ניקול" שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי וראיתי את כריס. "היי אתה" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו חיבוק קטן. "נדבר אחר כך" אמרה קתרין והיא ואמילי הלכו מהמסדרון. "ביי" אמרתי להם.
"אנחנו צריכים לדבר" אמר כריס משפשף את עורפו באי נוחות.