החצי השני שלי- פרק 7

-בוקר-

״קדימה לירי לקום!״ נועה צעקה והרביצה לי עם כרית
״חמש דקות״ אמרתי להן
״עכשיו!״ הן צעקו עלי שתיהן
״מה השעה בכלל?״ שאלתי אותן
״שמונה״ נועה ענתה
״מה שמונה? יום שבת תנו לישון״ אמרתי להן ,הן לקחו לי את הכרית והשמיכה ויצאו מהחדר.
״נו בנות!״ צעקתי עליהן
״יופי קמת״ שירה אמרה
״קדימה להתארגן אנחנו רוצות להכיר את כולם״ נועה אמר
קמתי בחוסר רצון מוחלט מהמיטה ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי, לבסוף אחרי שעה של ארגונים ירדנו במדרגות, יצאנו מהבית והלכנו לתחנת האוטובוס.
אחרי כעשר דקות הגיע האוטובוס ועלינו עליו.
״יואו אני רוצה כבר לפגוש את כולם״ אמרה שירה בהתרגשות
״תרגעי זה לא כזה משהו מיוחד״ אמרתי לה
״נדע את זה רק שנגיע״ נועה אמרה
לבסוף הגענו לפנימייה אחרי נסיעה והליכה ארוכה.
נכנסנו דרך השער שלושתנו וישר התקדמתי לכיוון החדר.
״מה לירי? לאן נעלמת?״ נדיר שאל אותי
״הבאתי אורחות״ אמרתי לו והצבעתי על נועה ושירה
״היי בנות! התגעגעתי״ נדיר אמר וחיבק אותן
״זה לא שאני לא שמח לראות אותכן אבל ברגע שיגלו שאתן פה יעיפו אותכן ולירי תקבל עונש״ הוא אמר
״אויש נו אני יכולה להתמודד עם עונש קטן״ אמרתי
״לירי לא אמרת לנו שאסור״ שירה אמרה
״אל תדאגו לזה.. בואו נלך להכיר את כולם״ אמרתי להן ומשכתי אותן לכיוון החדר.
״טל אלי ירין אתן פה?״ שאלתי בעודי פותחת את הדלת אבל אף אחד לא ענה. ״מוזר..״ אמרתי להן
״בואו נלך לחדר של הבנים״ אמרתי להן והלכנו. נקשתי על הדלת ואדר פתח לי.
״לירי מה את עושה פה?״ הוא שאל
״הבאתי אורחות להכיר לכם״ אמרתי בחיוך
״כנסו״ הוא אמר מחייך
״מה לירי מה את צריכה״ עדיאל אמר לי
״ממך כלום״ אמרתי בעוקצנות
״תכירו את נועה ושירה״ אמרתי להם.
ישבנו איתם משהו כמו שעתיים עד שהגיע הזמן שלהן לחזור.
״אוף בנות אני אתגעגע כל כך!״ אמרתי להן
״גם אנחנו״ נועה אמרה והתחבקנו שלושתנו.
״תקשיבי הוא חתיך״ שירה אמרה
״אבל את עם נתי ואת לא הולכת לעזוב אותו!״ הן אמרו לי
״אני יודעת אל תדאגו״ אמרתי להן
״תגידו לנתי שאני אוהבת מלא ואני אבוא לבקר שוב אוקי?״ שאלתי אותן
״ברור״ נועה אמרה
״ביי אחיות שלי שמרו על עצמכן״ אמרתי להן
והלכתי לכיוון החדר ולצערי ראיתי את עדיאל באמצע הדרך.
״תגידי לי מה יש לך ממני?״ הוא שאל
״אין לי כלום, ביי״ אמרתי וניסיתי להתחמק אך הוא תפס את ידי.
״עדיאל אתה מכאיב לי״ אמרתי לו
הוא הסתכל על ידי וישר שחרר את תפיסתו ״אני מצטער״ הוא אמר
״זה בסדר״ אמרתי והמשכתי ללכת לכיוון החדר.
״אפשר רק לדבר?״ הוא שאל מנסה להדביק את הקצב שלי.
״אפשר אבל אני לא רוצה״ אמרתי לו
״יואו אני באמת לא מבין מה עובר עלייך״ הוא אמר
״אתה עובר עלי, אז תעזוב אותי בבקשה״ אמרתי לו
״עשר דקות ואני אעזוב אותך״ הוא ביקש.
״בסדר אבל לא עכשיו״ אמרתי מיואשת.
״שבע וחצי תיהי מוכנה״ הוא אמר והלך.
אחרי הליכה של חמש דקות בערך הגעתי לחדר סוף סוף וראיתי את הבנות יושבות על המיטות.
״איפה הייתן? רציתי להכיר לכן חברות״ אמרתי להן
״באימון״ ירין אמרה
״איזה אימון?״ שאלתי אותה
״ירין מפגרת שתקי!״ אלי צעקה עליה
״היא חברה שלנו אנחנו צריכות לספר לה תפסיקו להיות כלבות״ היא אמרה להן
״ספרו לי עכשיו!״ אמרתי להן עצבנית.
קוראות לעצמן חברות שלי ומסתירות דברים?
״הייתי בכיתה הצבאית״ ירין אמרה
״ירין אם יגלו שדיברנו על זה יוציאו אותנו! תיהי בשקט!״ טל אמרה לה
״מה זה?״ שאלתי לא מבינה
״כיתה שעושים בה אימונים צבאיים״ ירין המשיכה לומר
״ולמה זה כל כך סודי?״ שאלתי אותן
״כי אנחנו בני 17 זה לא התפקיד שלנו לעשות את זה״ טל אמרה
״איך נכנסים לזה?״ שאלתי אותן
״זה תלוי במירנדה״ אלי אמרה (מירנדה זאת המנהלת שלנו)
״מי שם?״ שאלתי בסקרנות.
״לירי אמרנו יותר מדי את לא צריכה לדעת את כל זה בכלל״ אלי אמרה.
״אבל כבר אמרתן לי אז תספרו עד הסוף״ אמרתי.
״לירי אנחנו סתם מתאמנים שם זה לא משני חשוב.. מלמדים אותנו הגנה עצמית שנהיה מוגנים וזהו״ טל אמרה
״אז למה לא כולם עוברים את זה?״ שאלתי לא מבינה
״כי זה רק נבחרים רק למצטיינים״ אלי אמרה
״אוקי״ אמרתי והתיישבתי על מיטתי.
״אתן יודעות בכלל לא דיברנו על איך שאתן הגעתן לפנימייה״ אמרתי להן
״זה לא כזה מעניין..״ אלי אמרה
״אותי זה מעניין אני רוצה לדעת״ אמרתי
״טל תתחילי״ הוספתי
״סתם כמוך עצבנתי את ההורים״ היא אמרה
״המקרים הקלים של הפנימייה״ אלי גיחכה
״למה מה את עשית?״ שאלתי אותה
״רצחתי מישהו״ היא אמרה בקרירות.