החצי השני שלי – פרק 12

״בואו לפה״ טל סימנה לנו להתחבא מאחורי העץ וכך עשינו.
אוי אלי.
למה?
היא עמדה מול מישהו, הוא היה גבוה ממנה וגדול ממנה כפול כמה וכמה, היא הייתה נראת מפוחדת וחוששת ממנו.
הם דיברו בניהם אבל לא שמעתי מה בדיוק הם אמרו, עברתי מהעץ שמאחוריו התחבאתי לעץ אחר על מנת לשמוע טוב יותר את שיחתם.
״בבקשה אל..״ אלי אמרה בקול שבור
״אמרת, עסקה זאת עסקה״ הוא אמר
״בבקשה לא.. לא.״ היא אמרה בבכי
״נתתי לך יותר מדי הזדמנויות, זאת לא תהיה עוד הזדמנות עכשיו״ הוא אמר לה.
״פעם אחרונה״ היא התחננה.
על מה הם מדברים?
״אלי כבר שבועות שאת ישנה פה בפארק את הבטחת לי את הכסף הזה, ובמילא שנינו ידענו שזה יגיע למצב הזה יום אחד.. מסתבר שהיום הגיע״ הוא אמר ושלף אקדח.
״בבקשה לא״ היא טבעה בדמעות בשלב הזה.
״תפסיקי להתחנן זה לא עוזר לך״ הוא אמר והתקרב אליה עד שהאקדח היה קרוב כל כך לראשה.
״מילים אחרונות?״ שאל אותה
היא לא ענתה היא רק המשיכה לבכות.
הסתכלתי על הבנות, כולנו היינו המומות, לא הבנו איך אלי הכניסה את עצמה לתוך זה.

•אלי•

הוא כיוון את האקדח לראשי, לא יכולתי להפסיק לבכות. חשבתי מה יקרה אם אני אמות, אין כאן אף אחד בסביבה שיוכל לקרוא לאמבולנס או לעזרה אחרי היריה, הכל תלוי בפלג, ותסמכו עלי שבמקרים האלה אתם לא רוצים להיות תלויים בו. בכיתי עד שהדמעות הפסיקו לצאת, התייבשו כנראה, עצמתי את עיני חזק וניסיתי לחשוב על דברים טובים, לנסות להרגע, לחיות כמה רגעים טובים לפני הסוף, נשמתי נשימות עמוקות ושפתחתי את עיני אמרתי בלחש ״אני מוכנה״ .
פלג הידק את אקדחו לרכה שלי, ממש בין העין לאוזן. הרגיש לי כל כך רע ללכת ככה, בלי הזדמנות להגיד תודה או להתפייס.
הרגשתי כל כך אשמה שהכנסתי את עצמי לזה מלחתחילה, לא האמנתי שהגעתי לרמה הזאת.
״אל תזוז״ שמעתי את לירי אומרת בבכי.

•לירי•

לראות את הבן אדם הכי חזק נשבר, שובר אותך מבפנים, לראות את אלי בוכה ככה, בחיים לא הייתי נותנת לחברות שלי לבכות ככה. הרגשתי רע ולא יכולתי לעמוד בצד יותר, החלטתי לעשות משהו, לשנות את המצב, גם אם זה אומר שזהו, אני מוותרת על עצמי בשבילה, בשביל לתת לה לחיות. אתם בטח חושבים שאני נוראית, לוותר על חיים שלי בשביל מישהו שאפילו לא חברה שלי יותר, אבל עשיתי את זה, זינקתי לשם בכזאת מהירות, נעמדתי מול האיש ואמרתי לו בבכי ״אל תזוז״.
״שלחת חברות לעזרה?״ הוא גיחך לאלי.
״לא..לא״ היא גמגמה בבכי.
״לכו מפה עכשיו!״ היא צעקה.
״לא״ אמרתי.
״לירי אני לא צוחקת איתך תלכי מפה לפני שתסתבכי גם את!״ היא צעקה.
״לא״ המשכתי בעקשנות.
אני פשוט לא מאמינה שנכנסתי לזה.
הסתכלתי לאלי, עמוק בעינייה וחשבתי מאיפה הגיע האומץ שלי להכנס לזה.
״כאילו באת להציל אותה?״ האיש המשיך
לגחך.
״משהו כזה״ אמרתי ורק אז הבנתי כמה מגוחכת אני נראת או נשמעת.
״יפה יפה.. שתיים במחיר של אחד״ הוא צחק.
הוא קירב אותי ואת אלי ודחף אותנו לריצפה. ישבנו שתינו והסתכלנו אחת על השנייה.
״אני רוצה שתדעי שאני מצטערת על הכל״ היא אמרה בבכי.
״אני בטח לא אצא מזה בחיים אז תוכלי להגיד ל..״ היא באה להגיד אבל ישר קטעתי אותה.
״אלי תשתקי, אנחנו נצא מזה כמו גדולות״ אמרתי לה בוכה בעצמי, ואפילו לא מאמינה למילים שברגע זה אמרתי.
האיש התקרב לשתינו.
״אז מי תהיה ראשונה?״ הוא שאל.
ופתאום נשמעה ירייה, שקט, דממה.