החצי השני שלי – פרק 1

״כנסו לאוטו עכשיו!״ אבא עצק עלינו
״אבל למה?! מה עשינו שאתם זורקים אותנו שם?״ נדיר שאל
״אתה נעצרת פעם שלישית!״ אמא ענתה
״אז מה? זה לא היה רק אני״ נדיר אמר
״זה לא מעניין אותי!״ אבא המשיך לצעוק
״ומה זה אשמתי בדיוק?״ שאלתי אותם
״את הלכת לשחרר אותו בלי להגיד לנו, לירי אל תיתממי״ אמא אמרה
–אוקי..אני אסביר לכם כמה דברים כדי שתבינו יותר טוב, אני לירי בת 17, יש לי אח תאום, נדיר. הוא החבר הכי טוב שלי ואני אעשה הכל בשבילו לא משנה מה.
למקרה שלא הבנתם עוצרים את אדיר הרבה, ואני זאת שהולכת לשחרר אותו פעם אחרי פעם. היום ההורים שלי החליטו שזהו, שנמאס להם ושהם שמים אותנו בפנימייה. הם איימו על נדיר בזה כבר הרבה זמן אבל אף פעם לא חשבתי שגם אני אגרר לשם.. מסתבר שטעיתי.אני ונדיר מאומצים, נולדנו לאותם הורים, ההורים המאמצים שלנו אוהבים אותנו אני לא אומרת שלא, אבל לאחרונה מרגיש לנו שהם רק רוצים לגרש אותנו מהבית, ובמקום לדבר איתנו הם מחליטים בעצמם מה לעשות איתנו.–
״בסדר אני עוד יכול להבין אבל מה לירי עשתה בדיוק? היא רק עזרה לי״ נדיר אמר
״כל מילה שתגידו מיותרת!״ אמא צעקה
אני ונדיר ישבנו מאחורה, העברנו מבטים אחד לשני.. מבטים שאומרים הכל בלי מילים.
הוא התקרב אלי וישב בספסל האמצעי.
״מה נעשה עכשיו?״ הוא לחש לי
״נברח?״ שאלתי אותו
״כן ממש״ הוא ענה
״מה תעשה עם מיה?״ שאלתי אותו
״מה תעשי עם נתנאל?״ הוא שאל אותי.
לנדי זה רגיל, הוא מחליף בחורה כל יום, הולך למקום חדש כל יום ומכיר אנשים חדשים, הוא לא דואג, אבל מה אני אגיד? איך אפשר לעזוב את המקום שגדלת בו? את החברות, החברים, את נתי? זה אמור להיות כל כך פשוט?
״הגענו״ אמא אמרה אחרי שעה של נסיעה.
״איפה אנחנו בכלל?״ שאלתי
״בבית החדש שלכם נכון לעכשיו״ אבא אמר
״ככה? לא ארזנו כלום ,לא נפרדנו מהחברים מה את מצפה שפשוט נהרוס חיים שלמים בדקה?״ צעקתי על אמא
״לירי דברי יפה לאמא שלך!״ היא אמרה לי
״שאני אמצא אותה אני אשתמש בעצה״ אמרתי לקחתי את התיק ונכנסתי פנימה.
״ליר!״ נדי קרא אחרי
״נו עצרי!!״ צעק כשראה שאני לא מאטה את הקצב.
״היית חייב עוד פעם? לא יכולת פעם אחת לא לצאת להשתכר ולהעצר??״ שאלתי אותו
״היי אל תוציאי את זה עלי! אמרנו שאנחנו ביחד בזה״ הוא אמר
״יש לך מזל שאתה אח שלי..״ אמרתי לו
הוא שם את היד שלו סביב כתפיי והלכנו משם לקבל את החדרים.