החץ הבוער -הקדמה
זה היה עוד יום רגיל ושגרתי בחיים המשעממים והאפורים שלי (תמיד חשבתי שהחיים של כולם יותר מעניינים ,מלהיבים מסעירים ומלאי ריגוש) אותה שגרה של בית ספר ,השעון המעורר ,הקריאות של אמא מלמטה: "חמודה ,את עומדת לאחר עוד פעם" ,ההתארגנות המהירה,גרירת הרגליים האוטומטית לכיוון ההסעה שמחכה תמיד באותה השעה כדי לקחת אותי לאותו מקום 6 פעמים בשבוע …
אבל לא הבנתי עד כמה טעיתי ההפתעה הגדולה הכתה בי כל כך חזק וכל כך מהר עד שחשבתי שאם אני לא אתיישב בזה הרגע אני לא אצליח לעמוד בזה ופשוט יקרוס !
בלי אף הודעה מוקדמת הגעתי לבית הספר וראיתי המולה ומהומה ,צעקות ,מכות,דם,בקבוקים עפים לכל מקום והמבטים אותם מבטים שלא נתנו לי רגע אחד של שקט לא משנה לאן הלכתי הרגשתי כאילו מסתכלים עליי והכול פשוט בבת אחת נעלם כאילו הזמן קפא ,כל מה שהיה משמעותי עכשיו זה רק לברוח לקחת את הרגליים ופשוט לרוץ ,לברוח לא חשוב לאן ,העיקר להיות רחוקה ,לדעת שהם לא יכולים למצוא אותי כי אם זה יקרה זה עלול להגמר לפני שמשהו התחיל בכלל ..
אז לקחתי את התיק שלי ורצתי לעבר היציאה שחשבתי שרק אני הכרתי אבל אז הרגשתי מישהו נוגע בי והרגשתי שיתוק מוחלט לא הצלחתי לנשום , פחד טהור ,הראש הריץ כל כך הרבה מחשבות בשנייה אחת אבל פשוט ראיתי את המילה רוצי באותיות אדומות ענקיות בראשי ,רציתי לנענע את הראש ולהציץ לאחור אבל כבר היה מאוחר מידי
תגובות (0)