החלפות- פרק שני

יעל:
יעל עמדה בתחנת הרכבת וחיכתה לרכבת שתסיעה אותה ל….יעל לא הצליחה לקרוא את השם של אותה פנימייה. " רק תראי את השם לנהג הרכבת והוא יביא אותך לשם." אמרה לה אלין, לפני שעה ומבט עצוב בעינייה " את תמסרי ד"ש לליזה?" שאלה. " אני אנסה…" אמרה יעל. היא לא חשבה שתוכל להסתדר בפנימייה הזו. עם כל הילדים והכל חדש…. בקושי היא התאקלמה בכיתה שלה, שכרגע ממנה היא עוברת. "למה אני חייבת להיות כזה פטי!" חשבה לעצמה בעודה עולה לרכבת. היא הראתה לנהג את שם המקום. הוא צחק ואמר, במבטא רוסי כבד, בצרפתית : "הבן שלי לומד שם, אני נותן לך נסיעה חינם, עד לשם" היא חייכה חיוך כל שהוא. והתיישבה בכיסא הראשון שראתה.היא הסתכלה דרך החלון על פריז, מגדל אייפל מתנוסס מלמעלה, ומחשבות בראש נערמות בצורתו. מעניין איך אלין תסתדר שם, חשבה לעצמה, הרי… נו בטח היא תיהיה מדהימה ומקובלת, כמו ריילה או אנג'ל, או אפילו הולי. היא חשבה לעצמה. ככה עברה הנסיעה שלה, בהרהורים, ובנמנום קטן. "הגענו!" אמר הנהג. היא חייכה אליו, והוא חייך אליה חזרה. היא ירדה מהרכבת, בהידוס עצוב. "את יעל?" נשמעה שאלה. יעל הסתכלה למעלה, וראתה רק רעמת תלתלים שחורים ועיינים ירוקות ובוהקות. "כן,ומי אתה?", הילד גירד את רעמת התלתלים שלו והסמיק. "אלין לא סיפרה לך עליי?" משהו קיבל צורה במוח של יעל, חדר כחול, ילדה חצי בוכה, והיא על ברכייה ועל המיטה, קופץ כמו מטורפת. בגלל שם אחד. "אתה הילד הזה, נכון?" שאלה יעל כמעט בלחש."אה… למי את מתכוונת?" ענה במבוכה."זה אתה" אמרה יעל בלי בושה. באותו הרגע הפנימייה שלה, נראתה לה סיוט אחד גדול, חלום שהתגשם, אבל לא למקום הנכון. אלין לא רצתה ש… יעל התחילה לרוץ לכיוון הבניין הגדול והאדום, מעוטר בזהב, של הפנמייה."ילדה? ילדה!" צעקותיו של רואן מילאו את ראשה. הוא תפס בידה בחוזקה, הדבר היחיד שהרגישה היה כאב מתוך חמימות רבה. מרוב תנופת הריצה והעצירה הפתאומית, נפלה יעל ארצה, ומשקפייה הגדולים והיקרים נפלו." אני אמור ללוות אותך לחדר שלך." יעל מיששה את משקפייה בעיוורון, כשמצאה אותם, הם היו בסדר גמור. אנחת רווחה נשמעה. לא שלה. "אני אמור להביא אותך למעונות בשלום" אמר רואן.יעל רק הסתכלה עליו במבט רדוף, מפוחד. הוא עזר לה לקום. והחזיק בידה. היא ניערה את ידה ממנו, והתחילה לרוץ לפנימייה. "תפסיק לעקוב אחריי!" אמרה יעל, כשראתה כי הוא רץ מאחוריה, מתנשף."את מהירה מאוד" אמר. אף על פי שזה לא היה נכון. היא הייתה צב. היא הגיעה לחדרה וסגרה את הדלת בשקט, היא נעלה את הדלת. דפיקות וצעקות נשמעו מצידה השני של הדלת."פו" נאנחה יעל והתיישבה על הרצפה. פתאום געגועים שטפו אותה לכיתה מפגרת שהייתה לה. באותו הרגע היא רצתה להתחבר לצ'אט, ושיעל השניה תיהיה מחוברת, והולי, ריילה ואנג'ל. וגם, בסתר ליבה היא רצתה שאריק יהיה מחובר. מישהו שאפשר לצחוק עליו, לדבר איתו, לשפוך עליו,הוא ילד שפשוט כיף לדבר איתו. היא כל כך רצתה שהוא יהיה מחובר! אבל לא. עוד מעט מתחיל בית הספר. אף אחד לא מחובר. שוב מדוכאת. עוד דפיקה בדלת,כרגע, גם ככה לא היה לה אכפת, היא לא לומדת היום. פלוס אחד.עוד דפיקה. "נו כנס!" צעקה. רואן נכנס לחדר. מחיייך חיוך מובך. "זה, אף, פעם, לא קרה, לי" הוא מילמל בכעס אבל שמר על אותו חיוך."נו, אז איך החדר?" אמר ליעל, שישבה שפופה בפינה.