החלפות- פרק רביעי+חמישי

פרק כפול!

יעל:
היא ישבה בפינת החדר. להבדיל מאלין, היא הרגישה רע, רע מאוד. רואן הסתכל עלייה. והמבט שלו מבולבל. הוא התיישב לידה, אבל התקרב יתר על המידה. היא החטיפה לו כאפה. רואן זז יותר הצידה ועשה את עצמו נעלב. יעל לא שמה לב. "מה קרה?" שאל לאחר רגע ארוך של שתיקה מעיקה. יעל הרכינה את ראשה עוד יותר. רואן פרע את שיערו המתולתל. "כן…. את רוצה שאני אלך? אני לא לומד היום גם…. כי אני אמור ללוות אותך, כל היום ולעשות לך סיור" הוא אמר. יעל הסתכלה עליו. הייתה לו הבעת פנים כמעט מתחנחנת, מתחננת בכדי שהם יצאו לסיור. יעל הייתה בטוחה שעוד רגע הוא יעשה פאפי פייס. "טוב בסדר, אבל אחרי זה אני נשארת לבד." היא אמרה בחיוך. העצב שהיה לפני כך כאילו נמחק. יעל עדיין הרגישה עצובה, ורע. אבל מה, אי אפשר לא להסכים לזוג עיינים ירוקות בוהקות, שיער שחור מתולתל, ומרחק רגע מפאפי פייס?
* * *
הם יצאו מהחדר היפה והנחמד של יעל, והלכו במסדרון הארוך לכיוון חדרי הלימוד. רואן הראה ליעל כל מקום. את כל המעבדות, את כל הכיתות, המעונות, הכיר לה את התלמידים שילמדו איתה, הכיר לה את הכיתה שלו, הראה לה את הגן המדהים של הפנימייה. ואת הדובדבן שבקצפת השאיר לסוף.
"תעצמי עיניים" אמר וחייך חיוך ממזרי. יעל הרימה גבה. "מה? את לא סומכת עליי?" שאל בעלבון. יעל נאנחה ועצמה את עייניה. "לא להציץ!" הוא אמר. יעל חייכה. "אני לא מציצה!". "תחזיקי ביד שלי." אמר. יעל, אפילו בעיניים עצומות ראתה שהוא מחייך. "או.קיי…" אמרה, מבפנים היא היססה. הוא תפס בידה ומשך אותה קדימה בחוזקה. היא שמעה חריקת דלת נפתחת. דלת ישנה. ריח מוכר ונעים היה באוויר. יעל כבר ידעה איפה היא. "אני בספרייה… נכון?" שאלה. "מאה נקודות!" אמר. היא פתחה עיניים. רק וואו חלוש יצא מפייה. רואן חייך בניצחון. מדפים על גבי מדפים של ספרים בכל הצבעים. כחולים, אדומים, ירוקים! יעל צרחה וקפצה על רואן. "שקט בספריה!" אמרה הספרנית. בצרפתית. "ווי, ווי" ענתה יעל בעילגות. רואן גיחך. "אני לא אשמה שהצרפתית שלי גרועה…" ענתה בהתגוננות. והוא המשיך לחייך. "זה מעצבן, אתה יודע? שאתה מחייך כל הזמן" אמרה לו. בעודה מתפלאת מהספרייה הענקית. "לא ידעתי" אמר ושילב את הידיים שלו על חזו. הוא נראה די חמוד ככה, למען האמת. חשבה יעל. אבל המחשבה על אלין מחקה את המחשבה הזו לחלוטין. רואן טפס את היד שלה. יעל ניערה אוצה ואמרה: "עזוב את זה.ואל תחשבו אפילו!" רואן באמת התעצב. ילדה אחת נכנסה לספרייה. בלונדינית, עם עיינים חומות, גובהה, ודי יפה. היא ניפנפה לרואן וציחקקה. רואן חייך אלייה. "טוב, בהצלחה" אמרה וניגש את הבלונדה הזו, וחיבק את כתפה. יעל כעסה. "אבל זה מ-י-ט-ו-מ-ט-ם-!, הרי אמרתי ש!" היא חשבה לעצמה. היא יצאה מהספרייה, והלכה חזרה לחדרה. היא נכנסה ונשכבה על המיטה הגדולה והאדומה שבחדרה. היא נשכבה עלייה, וראתה חוט שני פרום על מיטתה. "שני!" היא קפצה. "היא הבטיחה שתתקשר!" יעל רצה לטלפון שלה והסתכלה עליו. "שלוש שיחות שלא נענו: שני, הילה, ניצן", ושני אסמסים. אחד מאלכס, ואחד משני.

יעל:

יעל יצאה בריצה מהחדר, אוחזת בטלפון שלה, כאילו נאחזת בדבר ביחיד שעומד להציל אותה מנפילה לתהום. היא רצה לספרייה. היא עצרה לרגע בכדי להתפלא מהספרייה הענקית, ואז המשיכה לרוץ. המון ילדים עמדו כהמון עמודים ולא זזו סנטימטר. היא הייתה צריכה לעבור את זה עם כל מיני הערות כגון: סליחה, אפשר לעבור?, אפשר לעבור בבקשה?!. היא רצה כאילו חייה תלויים בזה. החצאית החומה של הפנימייה שלבשה התנפנפה לכל עבר. היא נתקלה בילדה אחת גבוהה וג'ינג'ית. " סליחה…" אמרה והמשיכה בחיפושים אחריו.לפתע רעמה שחורה נראתה. היא משכה לו בשיער ושאלה: " אדון מדריך סיורים בבצפר. האם תוכל למצוא לי חדר מחשב עם מצלמה ורמקול, ורצוי עם סקייפ וכרום מותקן?" רואן הסתכל עלייה וצחק. הוא הוביל אותה דרך המסדרונות המוזהבים בעלי השטיחים האדומים, והחלונות הכחולים הענקיים, הראו את הגנים הגדולים זרועי הפרחים והדשא, ( והשמיניסיטים) והיופי של כל המקום הזה שנקרא צרפת.
" מהר יותר" סיננתי מבין שיניי
" אל תזרזי אותי!"
הם הגיעו לחדר מלא מחשבים. יעל תפסה מחשב עטוף בפרווה סגולה ונכנסה לסקייפ.
"יאייי! כולם מחוברים!"
"וזה אומר…" אמרה וחייך חיוך.
" שיש שיעור חופשי!!!!!" צרחה וקפצה עליו.
" אל תגזימי" אמר והושיב אותה.
" ששש!" אמר להם ילד אחד, שהיה במחשב ליד.
יעל התקשרה ל…. ניצן.
"יעליייי!!!!!!!!!!!!" צרחה ניצן, ושיערה החום הגלי נכנס למצלמה.
" היי כולם, יעל פה!!!!" צרחה.
" הייי יעל!" " מה קורה?" " איך שם?" נשמעו צרחות אלו מכול מקום.
" הכל בסדר חבר'ס. נו, איך אלין?"
" סבבה!" ענתה הילה, עם חיוך ענק על הפרצוף.
" אפשר אותה?" אמרה יעל, זורחת כולה.
אלין ניגשה אל המצלמה זועפת. כועסת, רותחת, קומקום שורק, מחבת עם מאה מעלות.
" זו הפעם הראשונה והאחרונה שאת עושה את זה, הפעם האחרונה שאת מתקשרת לפה!" אמרה בכעס שלא ראו אצלה מעולם.
" אוקיי…" ענתה יעל. לפעמים היא הייתה באמת צריכה לפחד מאלין.
ואז רואן התערב בשיחה.
"היי אלין" אמר וחייך חיוך מאוד מאוד מאוד חשוד.
"מה לעזאז— מהיי רואן!" אמרה בשמחה.
" אז יעל יכולה להתקשר?"
" לא!"
"אז בייי" היא אמרה וניתקה. יעל כבשה את פניה בידיה.
" אתה חרא בנאדם!" קמה והלכה משם.
" ניי?" הוא הרים גבה.
יעל חזרה לחדר שלה, לקחה ספר והתחילה לקרוא., דומעת.