החלום~פרק 3

רן עלה במדרגות, הוא כבר לא יכול היה לעצור את הדמעות, הן התחילו לזלוג, דמעה אחר דמעה , אך הוא עדיין לא
התפרק. הוא פתח את דלת חדרה של תדהר והתנפל עלייה בחיבוק, אז .. הוא נשבר , אז .. הוא התחיל לבכות.
"תדהר״ הוא ייבב בבכי.
"אני לא מאמין שהוא עשה לנו את זה!" המשיך.
"אבא! אבא שלי, אבא שלנו! החבר הכי טוב שלי!" עצר לרגע ואז המשיך
"אבא.. הוא לא בגד רק באמא, הוא גם בגד בי, ובך , וביהלי הקטנה , היא כולה בת שנתיים! ולחשוב
שהוא .. שהוא היה עם אמא ואיתה בו זמנית, זה פשוט מבחיל תדהר, אני לא יכול יותר!!" התפרק
"רן .. אני יודעת שזה קשה , אבל חייבים להתמודד. להמשיך הלאה, מה עושים עכשיו ? מספרים לאמא ? לא מספרים
? אין לי מושג איך היא תתמודד עם זה."
"אני לא יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה, אני חייב לספר לאמא, ואני חייב לדבר עם יולי. לא אכפת לי מה תגידי אני מדבר איתה על זה. היא היחידה שיכולה להכיל אותי. גם את, אבל את אחותי. גם את צריכה לדבר עם מישהו שהוא לא אני.. אבל לא עם מתן!" קבע. רן נתן לתדהר חיבוק אחרון לפני שיצא מהחדר , והלך להתארגן לבי"ס.
אחרי 5 דקות כבר שניהם היו מוכנים לצאת.
"אמא יצאנו" קראו בקול.
"ביי , יום טוב!" החזירה להם.
הם הלכו לתחנה, מחכים למיניבוס שייקח אותם לבית הספר, למרות שבית הספר באמצע העיר, הם נוסעים במיניבוס
ולא הולכים ברגל, בשבילם- זה רחוק.
רן החליט שזה הרגע שלו לדבר עם יולי, להתפרק עוד קצת, כי הוא ידע, אם הוא לא יתפרק עם יולי – הוא יפרק את
אבא שלו במכות. הוא ויולי חברים כבר מזה שנתיים, היא לא גרה בעיר שלו, הם הכירו במסיבה בהתחלה, זה התחיל
סתם כסטוץ 'טאץ' אנד גו' חשב לעצמו, אבל אחר כך , פגש אותה שוב , במסיבה אחרת, כניראה כך הגורל רצה, הם
התחילו לדבר, הוא ביקש ממנה את המספר שלה והם התחילו לדבר כל יום, בואטצפ כל הזמן, לאט לאט הם התאהבו,
ונהיו חברים.
היא הרבה באה אליהם, אבל הוא מעולם לא היה אצלה, ההורים שלה לא מסכימים לה להכניס גברים הביתה, הם בכלל לא יודעים שיש לה חבר.
תדהר הגיעה לבית הספר , מאיה ראתה אותה וקפצה עליה בחיבוק, היא לא יודעת כלום. היא החזירה לה חיבוק חם
ואוהב, חיבוק חזק, חיבוק שמחפש תמיכה, אהבה, עידוד מסויים , היא לא רצתה שינסו לעודד אותה, שינסו להראות לה
מצבים אחרים , יותר גרועים, שיגידו לה 'זה לא נורא' ו'זה עובר' היא פשוט רצתה שיבינו אותה, שיבינו את הכאב , והסבל
שלה, שיבינו מה היא עוברת, שיכילו אותה, שיחבקו אותה , שיאהבו אותה!
למרות שמאיה היא החברה הכי טובה שלה, היא החליטה לא לספר לה את זה, היא כבר מכירה את מאיה, היא תמיד
מנסה לעודד- להראות שיש מצבים אחרים ויותר גרועים, אבל, זה לא מה שהיא רצתה, היא רצתה פשוט חיבוק אוהב,
מבין , ותומך. היא החליטה שאולי באמת, כמו רן , גם היא תספר ליולי, שנעשתה לחברה הכי טובה השנייה שלה עם
הזמן, בגלל שיולי כל הזמן באה אלייהם, אוכלת איתם ארוחות ערב, ישנה אצלם, היא כבר בת בית, היא כבר כמו
אחותה, גם איתה היא מדברת על הכל, על אף המרחק שבניהם (במגורים כמובן) .
רן התקשר ליולי,
"יולי" "אני חייב לדבר איתך"
"מה ?! אתה רוצה להיפרד?!" התחילה עם ההיסטריות שלה.
"זה לא זה" הרגיע אותה, "איך הגעת לזה בכלל?!" נבהל.
"תמיד כשרוצים להיפרד אומרים 'אני חייב לדבר איתך' או משהו דומה" הסבירה.
"אה חח , אבל זה לא זה. לפחות העלית לי חיוך קטן" הוא צחק קצת ועיניו החומות נצצו מעט
יש לו תעניים של אבא שלו שיער כמו אמא שלו, אבל בעניים הוא בול אבא שלו בפרצוף בכלל הוא כמו אבא שלו הוא תמיד התגאה בזה! אבל עכשיו? עכשיו הוא נגעל מזה.
"נו , אז מה זה ?" שאלה שוב
"זה .. אבא שלי.." התחיל להגיד וקול צפצוץ של ממתינה קטע את השיחה.
"חכי שנייה יולי, זאת אמא שלי, היא מתקשרת,אני חייב לענות לה" אמר לאחר שהביט על הצג וראה ׳אמא יקרה לי מתקשרת' הוא החליף בין השיחות וענה.
"כן אמא?"
"חמוד שלי, אתם שכחתם את האוכל בבית .. אמרתי לכם ששמתי לכם אותו על השולחן.. אז אני באה עם האוטו להביא
לכם אותו עוד מעט, אני אתן לכם צלצול ותצאו" אמרה ברוגע.
"אה אופס, תודה אמא , אוהב אותך!" וניתק, יולי נישארה על הקו, מחכה לו.
"אז יולי , כמו שהתחלתי להגיד לך , זה אבא שלי .. הוא .. הוא בוג..ד באמא שלי" התקשה להגיד , אך לבסוף המילים
יצאו מפיו. הוא שם לב שזה כבר כמה שניות שאף אחד לא עונה לו, הוא הסתכל שוב על הצג , מוודא שבאמת ניתק
לאמו ומי שהוא מדבר איתה זו יולי, ואז הוא ראה, יולי לא הייתה זו ששמעה , אלא אמו. ליליאן ניתקה את הפלאפון
המומה, רן ? ניתק גם הוא, לא מאמין שאמו כרגע גילתה את האמת בדרך הכי קשה שיכולה להיות, בפלאפון, ומהבן
שלה.
היה צלצול, תדהר התיישבה בכיתתה, מחכה למורה שתגיע, כמובן כמו תמיד, מתן, חבר שלה- ישב לידה.
"אהובתי, איך עבר עלייך שישבת בלעדיי?" שאל בחיוך.
"קשה .. למה לא באת אליי באמת?" שאלה נפגעת.
"לא היה לי זמן, היה לי משחק עם חברים, הייתי חייב ללכת איתם.."
"הא, חברים שלך יותר חשובים ממני?" אמרה נפגעת, ואז צחקה ונישקה אותו.
"אווו , כמה שאני אוהב!!" התנתק מהנשיקה וצעק בכיתה.
"שיעורי היסטוריה? כן אני בטוחה." אמרה המורה שבדיוק נכנסה לכיתה.
"ממש לא" מלמל בלחש.
"אני אתעלם מההערה הזו, תוציאו ספרי היסטוריה בבקשה, השבוע יש מבחן ויש לנו עוד המון חומר להספיק." החזירה
לו המורה.
תדהר הוציאה את ספר ההיסטוריה ואת המחברת וחיכתה שתתחיל ללמד.
"הלאומיות באירופה" המורה התחילה לכתוב על הלוח ולהקריא גם יחד.
"שלב 1- הוגי הדעות :
הוגי הדעות מפענחים את ההיסטוריה.
שלב 2- התחזקות הבורגנות :
המעמד הבורגני היו הראשונים שנחשפו לדעות של המשכילים כיוון שמעמדם הכלכלי, החברתי, ורמת ההשכלה שלהם
עלו אפילו על אלה של האצילים.
בעקבות עליית רמת ההשכלה, מאמצת הבורגנות את רעיונות הליברליזם של חירות ושיוויון ואת הרעיון הלאומי. אחדות
הלאום וריבונות הלאום משרתת את האינטרסים הכלכליים והחברתיים… " המורה המשיכה להכתיב ותדהר לאט לאט
נרדמה על השולחן..
"תדהר סבג היקרה! תרימי את עצמך מיד, לא מעניין אותי אם זה מעניין אותך או לא, את זה-את תלמדי." צעקה
עלייה המורה. ולתדהר, לא הייתה ברירה אלא להתעורר וללמוד.
"ולחלום? תחלמי בבית." המשיכה המורה בצעקה, ותדהר , רק רצתה להמשיך לברוח, לחלום, היא לא הבינה, למה
המציאת לא יכולה להיות כמו בחלומות שלה? שם הכל טוב, בלי קשיים, בלי ארועים שמקשים על חייה. היא רצתה
שהחלומות יהיו המציאות שלה, היא לא הבינה שהמציאות בה היא חיה מחשלת אותה, ותעזור לה בהמשך חייה.
אחרי שעתיים ראשונות של שיעור היסטוריה-גם זה , היא לא הבינה איזה טמטום זה לעשות שעתיים ראשונות שיעור
היסטוריה! שיעור כ'כ משעמם על הבוקר, זה כאילו מכריחים אותם להירדם.
"תדהר" קרא לה רן מרחוק.
"אני חושב שאמא גילתה על אבא, ממני." המשיך.