החיים שמעבר

ליד השכונה שלנו יש יער. מספרים שכל מי שנכנס לשם, לא יצא בחיים. אבל אני, החלטתי לראות. מה הם החיים שמעבר?

"סתיו, חכי!"
"למה לי לחכות? אין לי משפחה שאני צריכה לשמור עליה ולהיות איתה. אני יתומה וגרה בבית יתומים. אבל לשם אני אברח!"
"אבל… את יודעת, יבואו לחפש אותך!"
"אף אחד לא יהוא לחפש אותי ביער הזה." אמרתי. אמרתי וברחתי לשם. אל היער.

צללית? לא יכול להיות. היער הזה אפל וחשוך….
ולבד.

"מעיין?!"
"כן. לא רציתי להשאיר אותך לבד."
"טוב, אז כנראה נעבור את המסע המטורף הזה ביחד."

בדיוק כשהתחלנו ללכת, שמענו אופניים חורקים, בדיוק כמו של יואב, (הילד שאני מאוהבת בו מבית היתומים) ואז הגיחה מבעד לשיחים עוד צללית מוזרה ו… עם כובע, כמו שלרק יואב יש!

"אל תגידי לי שגם יואב פה!"
"יואב?!" צרחנו ביחד.
"כן. מחפשים אותכן בבית היתומים. אבי ושרה דואגים מאוד."
"ת..ג ת..ג תג.. ממהה.." התחלתי לגמגם. בואו נגיד שהפכתי לשלולית באותו הרגע.
"היא רצתה להגיד שתגיד לשרה ואבי שאנחנו לא באות. אנחנו יוצאות ביחד למסע בריחה."
"אם ככה, גם אני מצטרף." החליט.
"מצטרף?! לא, זה מסע לבנות בלבד"
דרכתי על מעיין. סוף סוף אהוב ליבי רוצה להצטרף אליי (ואליה) והיא הורסת את זה?? אין מצב.
"טוב, טוב." לחשה. "אתה יכול להצטרף אלינו."

אוי לא… עוד צללית?? עכשיו גם אלכסה תבוא????