החיים של יובל – פרק 3(-:

נקודת מבט – ליאב.
כבר שבוע שלם שהיא לא עונה לי כוסעמק.
שבוע שלם אני מתקשר אליה. או שהיא בממתינה או שהיא מסננת או שהיא בכלל לא עונה.
שבוע שלם אני שובר תראש… מה עשיתי לה? הייתי שיכור ואני לא זוכר כלום.
נימאס לי. נימאס לי שהיא לא עונה לי.
נימאס לי שהיא מתעלמת ממני כאילו אני לא קיים.
אני צריך לדבר איתה אחת ולתמיד!
״הלו.״ נשמע קולה של של שני, התקשרתי אליה.
״מה קורה חיים שלי?״ שאלתי אותה.
״בסדר מה איתך?״ שאלה בחזרה.
״בסדר.״ אמרתי.
״תקשיבי שנייה.״ הוספתי., מקווה שהיא תוכל לעזור לי.
״כבר שבוע שלם אני מנסה להתקשר אל יובל והיא לא עונה לי. אני צריך לדבר איתה, לדעת מה קרה, מה עשיתי לה.״ אמרתי הכל בנשימה אחת.
״אין לי מושג מה עשית לה, אבל מה שעשית לה השפיע עליה מאוד…״ אמרה בנשימה אחת, שתקתי.
״שהיא עברה בית ספר.״ הוסיפה בעצב והייתי בשוק. עברה בית ספר?!
״תגידי לי שזה חלום בבקשה!״ פקדתי עליה בצרחה. לא רוצה! איך אני יתחיל את השנה החדשה בלי אהבת חיי? משכתי בשיערי, רציתי לצרוח, לצרוח את הכאב! היא אהבת חיי…
״תשמע.״ אמרה לי ורציתי לזרוק את הפלאפון מחוץ לחלון.
״היום אני הולכת אליה. אנחנו נצא לפארק ואתה גם תבוא עם חברים שלך ותבקש לדבר איתה.״ אמרה לי ושמחתי, שמחתי שאולי תהיה לי הזדמנות לדבר איתה ובמיוחד שאולי נחזור להיות כמו פעם.
״תודה שני…״ אמרתי לה בעצב-שמחה וניתקתי.
התגעגעתי אליה כל כך.
התגעגעתי לליטופים שאני מלטף אותה כל לילה…התגעגעתי לריבי הקנאה הקטנים שלנו, התגעגעתי ל…
די כבר כוסרבאקק אני לא יכול בלי לחשוב עליה!!
–
הגיע הלילה, עכשיו יובל והחברים שלה אמורים להיות בפארק.
שלחתי הודעה ללירז הודעה-
׳שתי דקות אתה אתה אצלי.׳
אחרכך שלחתי גם ללידור את אותה ההודעה.
אני לירז ולידור ? אחים לנצח.
התלבשתי בזריז, שמתי את הפלאפון בכיס, הטזתי עלי חצי בושם, ירדתי אל הלובי המואר שדיירי הביניין דאגו לנקות ולטפח אותו.
כלי פינה היה עציץ, יש גינה שמיועדת לילדים קטנים לשחק, ויש 3 מעליות שהאמצעית הכי גדולה כדי שיהיה אפשר להכניס אלונקה.
הלכתי לכיוון המראה ששם אפשר לשבת וחיכיתי להם.
״שוב הטזת על עצמך חצי בושם?״ שמעתי קולו של לירז נכנס אל הביניין.
״שוב קמת כמו הומו על הבוקר?״ עקצתי אותו והוא צחק.
״אנחנו הולכים היום לפגוש את יובל.״ הודעתי לו והוא נהיה אדום.
״גם הדר הולכת להיות שם?״ שאל מבוהל והנהנתי.
״מתי תגיד לה שאתה אוהב אותה כבר?״ שאלתי אותו. כבר חודש שהוא מרגיש אליה משהו והוא לא עושה עם זה כלום.
״בקרוב אחי אל תדאג.״ חייך ושמחתי בשבילו.
״רק שזה לא יהיה מאוחר מידי.״ אמרתי לו.
״הופה הופה, השניים מאוהבים קשות.״ גיחך לידור ונכנס גם לביניין.
״כשתפסיק להיות סטוציונר תבין מה זה להיות מאוהב.״ אמר לו לירז והם נתנו כיף של גברים.
״טוב יאלה הולכים.״ זרזתי אותם והתקדמנו לכיוון הפארק.
״ליאבי.״ נשמע קולה של ניקול, הכלבה של השכבה, כל לילה עם מישהו אחר במיטה.
הבת זונה הזאת ניסתה כבר מיליוני פעמים להפריד ביני לבן יובל, אבל האהבה שלנו הייתה חזקה מכל.
״הנה הם!״ אמרתי בהתלהבות. כל צעד לכיוונם ליבי פעם בחוזקה.
״תראו איזו כוסית הדר.״ אמר לירז בחיוך.
״שלום גמלך אבל אני קצת ממהר אז נדבר.״ אמאתי לניקול ניסיתי להדחיק אותה כשעיניה מסתכלות ישר.
פתאום היא התחילה לנשק את צווארי.
״עזבי אותי ניקול, לכי למישהו אחר.״ אמרתי לה, עיצבנה אותי זאתי.
״אבל אני רוצה אותך.״ לחשה לי באוזן ונשכה לי אותו.
״עזבי אותי כבר כוסעמק.״ התעצבנתי עליה, ודחפתי אותה ממני. כלבה אמרתי לא?
פתאום ראיתי את שני ויובל הולכות. זה בדוק בגללי! סוף סוף אני רואה אותה אני חייב דחוף לדבר איתה.
יופי, הכלבה הבינה שאני לא מעוניין בה וברחה מאתנו לחברות שלה.
״שלום!״ קם לעברינו דניאל וחיבק אותנו, כך גם הדר נשקה ללחיינו.
״לאן יובל הלכה עם שני?״ שאלתי אותם, ליבי לא הפסיק לפעום.
״לקנות עם שני פנטה.״ אמרה הדר בקול העדין הזה שלה.
הסתכלתי על לירז… מהופנט הילד.
לאחר כמה דקות יובל ושני באו.
יובל ישבה ליד הדר ושני אמרה לנו שלום ונשקה ללחיינו.
הסתכלתי על יובל שהשפילה את מבטה, היא כל כך יפה, עדינה, אני כל כך אוהב אותה…
״אפשר לדבר איתך.?״ שאלתי את יובל בתקווה שתגיד כן.
״בוא.״ מלמלה בלחש והלכנו לספסל שרחוק מהשאר.
יובל התיישבה בספסל ואני עמדתי מולה.
״תקשיבי…״ התחלתי להגיד.
״את כל כך יפה.״ אמרתי בלחש.
״לעיניין.״ אמרה בלחש כשעיניה נעוצות באדמה.
״אני מצטער על מה שקרה.״ אמרתי לה. התכוונתי לכל מילה במילה!
״שום הצטערות לא יכולה לחפר על מה שעשית לי.״ הרימה את מבטה אלי ואמרה בלחש. הדמעות שלה בעיניים! אני רואה אותם.
״אני יודע, אני הייתי שיכור.״ התחלתי להגיד לה.
״כששיכורים לא שולטים בהתנהגות שלנו.״ ניסיתי להצדיק את ההתנהגות שלי, למרות שאין לי מושג מה עשיתי לה.
״וגם לא זוכרים…״ מלמלתי לעצמי.
״אתה לא זוכר מה עשית לי?״ אמרה בקול רועד כשהדמעות כבר יורדות.
״אתה פאקינג אנסת אותי! אנסת!״ אמרה ברעד והדגישה את ה-׳אנסת׳.
״אני מצטער.״ אמרתי לה בעצב.
״איזה טיפש יצאת!״ מלמלתי לעצמי.
״זה נגמר.״ סיכמה את הכל השנה שלנו ביחד במילה אחת.
ככה… ככה היא מסכמת שמה שלמה.
״תמשיך הלאה, אני ימשיך הלאה, והכל יהיה טוב ויפה.״ אמרה כשהעיניים שלה מלאות בדמעות מביטות בי.
״כלום לא יהיה טוב ויפה בלעדייך!״ צעק עלי.
״אני לא רוצה להמשיך הלאה!״ צעקתי כמו ילד קטן.
״אני רוצה לחזור לימים שהיינו נרדמים מחובקים! שהיינו יוצאים ביחד למסיבות וכל המבטים מביטים בנו בקנאה! שלא היינו נותנים לאף-אחד להפריד בנינו! אף אחת לא משתווה אלייך.״ הטחתי בפניה הכל.
״מצטערת.״ אמרה בקול רועד.
״אני לא יכולה להמשיך ככה.״ הוסיפה והלכה לכיוון הבית שלה בדמעות.
״איבדת אותה, טיפש.״ מלמלתי לעצמי.