איך??(: תגיבו(: -תודה ליובל (עוד אחת) שעזרה לי בתיקונים קטנים של הסיפור(: מקווה שאהבתן(:

החיים של יובל – פרק 2(:

03/08/2014 732 צפיות 2 תגובות
איך??(: תגיבו(: -תודה ליובל (עוד אחת) שעזרה לי בתיקונים קטנים של הסיפור(: מקווה שאהבתן(:

נקודת מבט עומר –
״ליאור״ צעקתי אליו בפעם המליון להיום והוא ישר בא אלי.
״שני אייס קפה גדולים לליאורה ולעמית.״ אמרתי לו והוא ישר ניגש למכונה, שם בתוך הפלסטיקים את האייס קפה וקרא להם בכריזה.
הסתכלתי בתוך הפלאפון…
השעה שבע… יש! סיימתי להיום, ביקשתי להשתחרר מוקדם.
אפשר להגיד שכל היום חשבתי על יובל… עיניין אותי לדעת למה היא בכתה, אני לא אוהב לראות אנשים בוכים, זה עושה לי חשק לבכות איתם.
יצאתי מכיוון החנות אל החניון, נכנסתי אל האוטו, הדלקתי מזגן והתקשרתי אליה.

נקודת מבט יובל.
צילצול הפעמון נשמע, לא היה לי כוח ללכת לפתוח.
״יובל דופקים בדלת.״ ערן צעק אלי כאילו לא שמעתי ורץ אלי בהתנשפות. הלכנו ביחד לפתוח את הדלת ושני עמדה שם.
״יובלוש.״ אמרה בהתלהבות, נישקה אותי בלחי ונתנה לי חיבוק. איך התגעגעתי אליה, שבוע שלם לא ניפגשנו.
״יובל״ ערן אמר גם בהתלהבות ונתן לה חיבוק. הם מאוד אוהבים אחד את השני, חייכתי.
׳תביני כי לבד קשה לי, תראי מה קורה, לפני שתוותרי…׳ נשמע צליל הפלאפון ורצתי לחדר בזמזום של המשך השיר.
מספר לא מזוהה. מי זה?
״הלו.״ עניתי בקול חלש, פחדתי פתאום לדעת שזה הוא שהתקשר… פחדתי לשמוע את קולו.
״יובל?״ נשמע קולו ולא זיהיתי מי זה.
״מי זה?״ שאלתי לא מבינה.
״עומר.״ ענה לי ושתקתי.
״נפגשנו בארומה היום ובאת לקחת את האוכל עם דמעות.״ הוסיף ונזכרתי מי זה.
״הא עומר מה קורה?״ שאלתי אותו ובדיוק שני נכנסה לחדר, ועשיתי לה עם היד שתחכה, היה לה מבט של ׳מי זה?׳
״בסדר.״ ענה לי ועשיתי לה עם היד שעוד מעט אני יסביר לה.
״את יכולה להיפגש?״ שאל אותי.
״לא עכשיו זה לא ממש זמן טוב.״ עניתי לו ובדיוק הייתה לי שיחה ממתינה.
מי אחר חוץ מליאב? הדמעות כבר הציפו את עיני, כבר שבוע שלם שאני מסננת אותו ולא עונה לו.
״מחר זה בסדר?״ שאלתי אותו והתעלמתי מהשיחה של ליאב ומחיתי את דמעותיי.
״מעולה.״ אמר וניתק.
נשכבתי על המיטה ובכיתי על הכרית, איך שאני נזכרת בשם שלו אני נזכרת במה שהוא עשה לי ומתחילה לבכות.
״יובלי״ שני אמרה בעצב וחיבקה אותי. עד שחצי יום שחכתי ממנו, הוא היה חייב להתקשר אלי ולגרום לי לבכות מחדש.
״את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?״ שאלה אותי לא מבינה. המשכתי לבכות אל תוך הכרית.
״זה קשור לליאב?״ שאלה אותי, מנסה להוציא ממני פרטים.
הנהנתי אל תוך הכרית.
״הוא עשה לך משהו?״ שאלה אותי ולא עניתי לה, אני לא רוצה לדבר עליו.
״אוקי… עכשיו את קמה, שוטפת פנים, יוצאת מהבאסה, ואנחנו רואות סרט מצחיק ואת שוחכת בנתיים ממנו.״ הודיעה לי לאחר כמה דקות של שתיקה והקימה אותי מהמיטה.
הלכתי לשירותים, שטפתי את פני ונגבתי במגבת. נראתי זוועה. העיניים אדומות נפוכות מדמעות.
חזרתי אל החדר וראיתי את שני כבר מחפשת סרט מצחיק בוי-או-די.
בזמן שהיא חיפשה סרט הלכתי למטבח ושמתי פוקפורן במיקרוגל. הלכתי אל ערן שראה טלוויזיה. הוא היה עייף, ראו עליו. כל שניה העיניים שלו נעצמו ונפתחו, נעצמו ונפתחו.
״קטני השעה שמונה.״ אמרתי לו. מחר הוא עולה לכיתה א׳ והוא צריך להיות ערני, שלא ירדם שם בטעות.
״תרימי אותי למיטה.״ ביקש ממני יפה כל-כך ולא יכולתי להגיד לו לא.
הרמתי אותו למיטה וכשהנחתי אותו במיטה ראיתי שהוא כבר נרדם.
״לילה טוב קטני.״ לחשתי אליו ונישקתי אותו במצח. חזרתי אל המטבח הוצאתי את הפוקפורן שנהיה מוכן, שמתי אותו בקערה גדולה ושמתי מעל הפוקפורן עוד 2 חטיפים.
חזרתי לחדר ראינו את הסרט ׳בדרך לחתונה עוצרים בווגאס׳. ללא ספק זה סרט פשוט מצחיק, כל הסרט רק צחקנו.
אפשר להגיד שהיא הצליחה לגרום לי לחייך ולשכוח ממנו.
״אני לא רוצה שתעברי בית ספר.״ אמרה בבאסה כשהיא מסתכלת עלי עצובה.
״אני גם לא רוצה לעבור, אבל אני חייבת, אני לא יכולה להסתכל לו אפילו בעיניים.״ אמרתי והדמעות חנקו אותי.
״אוקי אוקי… סליחה שפתחתי את זה.״ אמרה בעצב וחיבקה אותי.
״אני שונאת אותו! החיים שלי היו מושלמים… והוא? בשנייה הפך אותם לחרא של חיים.״ אמרתי לה בקול רועד ובכייני. הייתה לנו תקופה מדהימה ביחד, והוא הרס אותה בשנייה. לקח קצת זמן עד שנרגעתי אבל אחרכך חזרתי לעצמי.
העברנו את שאר הזמן ביחד, הגיע הלילה ושני הציע שנרד למעטה לעשות סיבוב עם דניאל והדר.
הסכמתי אבל הודעתי לה מראש שאם אנחנו רואות אותו אנחנו לא נשארות איתו. היא הסכימה.
התלבשתי מפיג׳מה קייצית לבגדים של יציאה לסיבוב ושמתי נעלי אצבע. הוצאתי את הפלאפון מהמטען ושמתי אותו בכיס האחורי, למקרה ושאמי תקום באמצע הלילה ותקבל התקף לב שלא תיראה אותי במיטה.
״הנה הם!״ אמרתי בהתרגשות והתקדמנו אליהם בצעדים גדולים ומהירים יותר.
״שלום לכם.״ אמרתי להם בהתרגשות כשנפגשנו בפארק. הרבה זמן לא ראיתי אותם.
״יובל.״ שניהם צעקו ביחד וחיבקו אותי. כמה שהתגעגעתי!
הגענו לפארק הצבעוני שהעירייה דאגה לטפח ומתקני השעשועים היו מלאים בילדים קטנים ומלאי מרץ באור היום.
דיברנו מלא מלא, סיפרתי להם על עומר והם שמחו בשבילי שאולי יהיה לי הזדמנות איתו. הם יודעים שקרה משהו איתו אבל הם לא יודעים מה קרה.
״אתם לא מבינים מה קרה.״ התחילה הדר להגיד בהתרגשות.
״מה קרה.?״ שאלנו אותה כשעינינו מביטות בה.
״הכרתי מישהו במועדון שהלכנו לפני כמה ימים… הוא מדהים!״ סיפרה בהתרגשות.
שמחתי בשבילה, מגיע לה!
לפתע ראיתי כמה נערים מתקרבים.. פחדתי לדעת שזה הוא… לא רציתי לראות אותו! זה לא הוא, זה לא הוא! ניסיתי להדחיק את המחשבה שזה הוא.
״שני…״ אמרתי בלחש והיא הסתכלה עלי מסתכלת עליהם. היא הסתכלה גם ומיד חיבקה אותי.
״ליאב.״ דניאל צעק אליו כדי שהוא יתקדם אלינו. אם הם היו יודעים מה קרה הם לא היו פונים אליו אפילו, דניאל היה מרביץ לו וזה היה נגמר בבית חולים.
כל צעד שלו לעברינו הלב שלי דפק בצורה מהירה ונוראית. אני אוהבת אותו… אבל באותה מידה אני גם שונאת אותו! אחרי מה שהוא עשה לי לא רציתי לראות אותו, אחרי שנה שהיינו ביחד היא היה חייב להרוס את הכל! פתאום ראיתי כשהוא התקדם יותר שיש לידו משהיא והיא כל שניה מנשקת את צווארו.
״בת זונה.״ מלמלתי לעצמי, שני שמעה וחיבקה אותי.
״מותר לו אבל, אנחנו לא ביחד.״ לחשתי לשני כשדמעות מאיימות לפרוץ. לא רציתי לראות אותו, פחדתי כל כך.
״אני ויובל הולכת לקנות פנטה מהקיוסק, לקנות לגם גם משהו?״ אמרה-שאלה אותם שנייה לפני שהם התקרבו כשהדמעות עוד שנייה פורצות.
הם הזיזו את הראש לשלילה והלכנו.
״אני לא יכולה להיות לידו, אני מפחדת.״ אמרתי בעצב, שני חיבקה אותי.
״אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו ולהגיד לו כל מה שאת חושבת.״ אמרה-דרשה ממני והנדתי בראש לשלילה.
״אם את לא רוצה הוא לא יעזוב אותך לעולם.״ הוסיפה כדי שאני ישנה את דעתי ואלך לדבר איתו.
״אני יתחיל לבכות לו באמצע השיחה.״ אמרתי לה והרגשתי את זה.
״תראי לו שאת חזקה, תראי לו שהפרידה לא מעניינת אותך, תראי לו שחכת ממנו ועברת הלאה.״ אמרה לי וחשבתי על זה. היא צודקת.
״אנחנו נדבר אחת ולתמיד ונגמור את זה יפה.״ מלמלתי והיא חייכה.


תגובות (2)

תמשייכייי

03/08/2014 21:49

מושלםםם. האורך והזמן שאת מעלה סיפוריםם ממש ממש טוב וכיף לקרוא. ככה תמשיכייי

04/08/2014 01:32
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך