החיים שלי כל יום מחדש :/ פרק עשרים ותשע

וראיתי את דין הסתכלתי עליו לא מאמינה וכעסתי עליו מאוד, מי הוא חושב שהוא שחוטף אותי והורס לי את החיים בפעם השניה?! אמרתי לאור ״אור אתה יכול לעשות לי טובה אתה רואה הילד הזה שעומד שמה, אם הוא מתקרב אליי תחטיף לו אגרוף ותעיף אותו ממני טוב?״ הוא ענה לי ״בסדר אבל מה הסיפור שלך איתו?״ אמרתי לו ״עזוב אתה לא תבין״ נכנסנו לקניון וראיתי שדין עוקב אחריי נועה שאלה אותי ״מי זה?״ עניתי לה ״סיפור ארוך אחר כך״ נכנסו להרבה חניות וקנינו המון בגדים, צחקנו ואכלנו אבל עדיין ראיתי שדין עוקב אחריי, אמרתי לאור ונועה ״אני צריכה לשירותים״ הלכתי לשירותים וטיילתי במסדרונות פתאום אני מרגישה שמישהו מושך אותי וסתום לי את הפה, ראיתי את דין הוא אמר ״אני אוריד לך את היד מהפה אם תבטיחי לא לצעוק״ הנהנתי והוא הוריד את היד שלו מהפה שלי שאלתי אותו ״מה אתה רוצה ממני?! לא מספיק הרסת לי את החיים?!״ הוא ענה לי ״רק רציתי לבקש סליחה עשיתי את העבודה שלי לא התכוונתי לפגוע בך אני אוהב אותך!!!!״ הוא אמר והייתי בשוק לא יכולתי להגיד שום דבר והוא צעק ותפס את הראש שלו ״תגידי משהו!!!!!!!!!!!״ הייתי בשוק ידעתי שאהבתי אותו אבל גם ידעתי שאני שונאת אותו ואני תמיד אשנא, אמרתי לו את האמת ״אני אוהבת אותך״ הוא בא ונישק אותי אני לא יודעת כמה זמן התנשקו ושמעתי מישהו אומר ״תזהרי לא לבלוע אותו״ ראיתי את אור עומד שמה ומחייך, דין אמר ״אני כבר אפגוש אותך״ והלך אחריי שהוא הלך אור שאל אותי ״מי זה?״ עניתי לו ״חבר ותיק״ הוא לא שאל יותר שאלות, חזרנו לשולחן והמשכנו בקניות, אור הצחיק אותי ואת נועה כאילו אין מחר, אחריי שסיימנו את הקניות נכנסנו לאוטו והוא הוריד אותי ליד הבית שלי ולקח לי את השקיות, הוא בקושי סחב את זה פתחתי לו את את הדלת של הבית ואמרתי ״תעלה את זה למעלה לחדר שלי״ ובדיוק דניאל ירד ואמר ״כמה בגדים את צריכה?!״ והתחיל לצחוק על אור, אור העלה את הבגדים למעלה והתחיל לרדוף אחריי דניאל ואני צחקתי כמו שלא צחקתי מעולם!!! רציתי ממש לבריכה אז עליתי למעלה, החלפתי לבגד ים, ירדתי למטה יצאתי לחצר והלכתי לבריכה, קפצתי לבריכה עליתי על המזרן שצף בבריכה עצמתי עיניים ונרגעתי, לאט לאט נרדמתי….
-מנקודת המבט של חיים(דוד שלה)-
אני חייב שמשה(אבא שלה) יביא לי את מה שאני רוצה, את אשלי ולתמיד היא הילדה שלי ובגלל זה אני רוצה אותה…
-תחילת סיפור-
הכל התחיל בזה שאני ואשתו של משה אח שלי, שכבנו ומזה אשלי נולדה ברגע שמשה גילה שזאת לא הילדה שלו הוא שם אותה לאימוץ, היא הייתה אז בת שלוש כזאת חמודה. הוא סלח בסוף לאישתו(נקרא לה חנה), חנה אחריי שלוש עשרה שנה מישהו השאיר לה הודעת פלאפון מפחידה בתא הקולי ״אני אהרוג את הילדה שלך״ היא מצאה אותה וחטפה אותה מהמשפחה שלה רק כדי לדאוג ששום דבר לא יקרה לה, אבל משה סיפר לה שהוא אבא שלה אחריי שמשה הכיר את אשלי לעומק הוא לא רצה להגיד לה שהוא לא באמת אבא שלה, אז אני זרמתי אם זה אבל הוא לא הזכיר אותי בכלל אז החלטתי לחטוף אותה עד שמשה יספר לה שאני באמת אבא שלה ולא הוא…
-סוף סיפור-
הסתכלתי על אשלי בבריכה שוכבת על המזרן כל כך רגועה, שמתי לב שהיא נרדמה אז ביקשתי מאחד מהשומרים להכנס לבריכה ולהוציא אותה אל מחוץ לבריכה לחדר שלה…. חשבתי איך לספר לה ואם בכלל לספר לה….