החיים שלי כל יום מחדש :/ פרק חמישי תקראווו

-מנקודת המבט של אשלי-
קמתי בבוקר והראש שלי כאב ולא זכרתי כלום מאתמול בלילה ירדתי למטה ראיתי את דילן הוא ישר קם אליי ושאל אותי: ״ איך את מרגישה״ עניתי לו: ״ כאב לי הראש וגם שאלתי אותו מה קרה אתמול והוא התחיל לספר לי שאופיר הביאה אותי לבית שפוכה ואז אמרתי לו: ״אבל לא שתיתי שום דבר חוץ מקולה…״ הוא ענה לי:״ כנראה שמו לך משהו במשקה טוב לא משנה יש עוד מעט בית ספר קחי כדור ולכי אני אקפיץ אותך״
נכנסתי לבית ספר לבד מורן אמרה לי שהיא חולה בשניה ששי ראה אותי הוא רץ אליי ואז אמרתי לו אני צריכה ללכת ללוקר ושעוד חמש דקות יש צלצול אז הוא עזב אותי הלכתי לכיתה התיישבתי במקום וראיתי את אופיר נכנס ואחריו המורה הוא התיישב לידי ואמרתי לו: ״ שמעתי מה קרה אתמול תודה״ הוא ענה לי: ״אין בעד מה :) ״ ואחריי זה הוא כמעט לא דיבר איתי וזה היה מוזר עבר היום הגיעה השעה האחרונה ללימודים ובשיעור הזה המורה נתנה לנו לעשות עבודה בזוגות אבל בזוגות שאנחנו יושבים בהם זאת אומרת שאני עושה את העבודה עם אופיר. אמרתי לאופיר: ״ אתה יכול להיפגש היום בחמש אצלי לעשות את העבודה?״ הוא ענה לי: ״כן סבבה אני אבוא ״עבר היום הגעתי הביתה וישר נרדמתי התעוררתי כי הרגשתי מישהו מסתכל עליי פתחתי את העיניים שלי וראיתי שאופיר מסתכל עליי כאילו הוא מכיר אותי כבר כמה שנים זה היה לי מוזר מאוד… שאלתי אותו: ״מה השעה״ הוא ענה לי: ״ עכשיו חמש אמרת לי לבוא עליך לעשות את העבודה״ ״אמממ כן בוא נתחיל״ אמרתי לו התחלנו לעבוד טוב נו לא עבדנו עשינו צחוקים ודיברנו מלאאאא!!! השעה הייתה כבר עשר בלילה ובדיוק סיימנו את העבודה הוא נתן לי חיבוק והלך… אחריי זה החלפתי לפיזמה ונרדמתי למחרת בבוקר קמתי התארגנתי מורן באה ויצאנו לבית ספר נכנסנו לבית ספר שי בא אליי נתפס אותי ביד וגרר אותי לחדר האחורית הוא התחיל לנשק אותי בפראות ולא יכולתי לזוז התחלתי לבכות ואמרתי לו: ״שי נוו תעזוב אותי!!״ אני ורואה צל מאחורה אני לא מזהה מי זה כולם כבר בשיעור היה כבר צלצול הוא בא והעיף אותו ממני אמרתי לו תודה ושי הסתכל עליי במבט רצחני והלך הילד שהציל אותי שאל אותי: ״את בסדר״ עניתי לו:״ כן אני בסדר״ והתחלתי לבכות פשוט בכיתי את הרגשות שלי והוא בא וחיבק אותי עד שהפסקתי לבכות ושאלתי אותו:״איך קוראים לך?״ הוא ענה לי:״דניאל ולך?״ ״אשלי אתה חדש בבית ספר לא ראיתי אותך פה?״ שאלתי אותו והוא ענה לי: ״כן אני בכיתה י׳ב 5״ ״טוב אני אראה אותך אני צריכה ללכת ותודה שהצלת אותי ביי :)