החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 33

נקודת מבט פאר
"אני מאוהבת!" אמרה לינור או יותר נכון צעקה בהתלהבות,ועינייה נצצו.
באותו שנייה התנתקתי מהמחשבות והייתי מרוכזת בשיחה,מתחיל להיות מעניין.האמת שדי שעניין לדעת במי לינור מאוהבת,שעינייה כל כך נוצצות כשהיא מדברת עליו.
"נו אז מי המאושר?" שאלתי בסקרנות
אם הייתי יודעת שאחרי השאלה שלי מי הוא המאושר,תיפול עליי הפצצה,הייתי פשוט שותקת.
"מוכנות?" היא שאלה בהתלהבות.
לא ענינו רק הנהנו בראשנו להסכמה ועינינו נצצו כבר מרוב הסקרנות.
"במתן" היא אמרה.
"עאאאא, חיים שלי!" קים צעקה בהתלהבות.
פריאל ואני הבטנו אחת בשנייה כשעל פנינו סימני שאלה.
"איזה מתן,מתן אח שלי?" שאלה פריאל.
"איזה עוד מתן את מכירה?" שאלה קים.
וכל השיחה אני שתקתי,כי חשבתי שעדיף לי לשתוק באותו רגע.שקעתי במחשבות.
רגע,למה זה כל כך מפריע לי,יכול להיות שגם אני מרגישה אליו משהו?,טוב לא יכולתי להודות שזה לא היה ברור כבר מהיום הראשון שמתן ופריאל הגיעו כל מילה שניה של לינור קשורה למתן,אבל בכל זאת למה זה כל כך מציק לי?
"רגע והוא יודע?" שאלה קים.ולפני שלינור הספיקה לענות דניאל הגיע.
"היי בנות יפות" הוא אמר וחייך אלינו.
"חנפן" סיננה קים לעברו.
ראיתי שהוא ופריאל מגניבים חיוכים,אבל אמרתי נשתוק עכשיו,ונדבר איתי על אחר כך.
"יש מצב אני גונב לכן אותה לכמה דקות?" הוא שאל והביט בפריאל. פריאל התחילה להסמיק.
"בטח,אתה יכול גם לכמה שעות" אמרתי וחייכתי לפריאל.
לי ופריאל הולכת להיות שיחה ארוכה,ארוכה…
ואז נותרנו אני קים ולינור על הספסל.
"רגע והוא יודע?" קים חזרה על השאלה ששאלה לפני שדניאל הגיע.
"לא!" צעקה לינור.
"אז למה את לא אומרת לו?" שאלה קים. ואז לפני שלינור הספיקה לתת תשובה מתן וליאור התקרבו לכיוונינו.
"איך אני נראית?" שאלה לינור. לא עניתי גילגלתי עיניים.
"מושלמת!" ענתה קים.
"כן ליאור מה אתה צריך?" שאלתי,ידעתי שליאור צריך משהו ולכן הוא בא אליי,כי בבית ספר אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו לא מכירים.
"אני צריך עשרה שקלים,לקנות קולה" הוא אמר.
"ולמה לי להביא לך?" שאלתי.
"כי שכחתי את הכסף שלי בבית" הוא ענה.
"לא,ההסבר הזה לא שיכנע אותי" עניתי בהתחכמות.
הוא נאנח. "כי את האחות הכי טובה בעולם,ואני לא יודע מה אני הייתי עושה בלעדייך" הוא אמר.
"טוב נו,בסדר.. למרות שאתה יכול יותר" אמרתי והושטתי לי את כסף.
"אז מה ככה זה כל הזמן שמישהו אצלכם צריך משהו?" שאל מתן.
"אתה יודע איך זה,בשביל לקבל צריך גם לתת" אמרתי וחייכתי.
"אהבתי" אמר מתן וחייך אליי.החזרתי לו חיוך.
"טוב תודה פרי,ביי" אמר ליאור.
"רגע,איפה אחותי?" שאל מתן.
מה לעזאזל אני אומרת לו עכשיו,הרי הוא לא יודע על "הידידות" הקטנה בין פריאל לדניאל.
"היא..היא בכיתה" אמרתי.
"יופי,רגוע? אפשר ללכת?" שאל ליאור.
"טוב אז ביי" אמר מתן.
"ואתם נכנסים לכיתה כן?" צעקתי להם מרחוק.
"כן ברור" צעק לי ליאור.
"טוב אז איפה היינו?" שאלתי את קים ולינור,כשראיתי שהן מביטות בי קים מביטה בי ומחייכת ולינור,לינור מביטה בי במבט רצחני.
"וואו,מה זה היה עכשיו?" שאלה קים וחייכה.
"אין לי מושג על מה את מדברת" אמרתי בהתגוננות.
"המון חיוכים עפו פה" אמרה קים.
"אנחנו רק ידידים באמת" אמרתי והפניתי את מבטי ללינור שפניה נראו כעוסות.
למרות שבתוכי אני לא הייתי כל כך שלמה עם מה שאמרתי הרגע.
"טוב אם את אומרת…" היא אמרה באנחה.אבל ראיתי שהיא לא כל כך השתכנעה מההסבר שלי.
"יש לי רעיון!" אמרה קים בהתלהבות. לינור ואני הסטנו את מבטינו לכיוונה.
"נו כבר תגידי" אמרתי בסקרנות.
"אם אתם רק ידידים אז למה שלא תדברי עם מתן על לינור,ותעזרי לחברה טובה שלך" אמרה קים.
כבר אמרתי שהסקרנות שלי ממש לא פועלת לטובתי,ואני פשוט צריכה ללמוד לשתוק?!
"כן,כן!" אמרה לינור והביטה בי במבט מתחנן.
"לא,אני לא יודעת,זה לא נראה לי רעיון.." אמרתי.
"למה לא? הרי את בעצמך אמרת אתם ידידים,וככה גם תעזרי ללינור" קים קטעה את דבריי ואמרה.
"בבקשה!" הביטה בי לינור,ועשתה פאפי פייס.
מה אני הולכת לעשות עכשיו?,מה אני עושה עכשיו.
"בסדר..בסדר אני אדבר איתו" אמרתי באנחה.
"יש תודה סיסוש!" אמרה לינור וחיבקה אותי.
ואז הפעמון צילצל,והשיעור הראשון עומד להתחיל.

נקודת מבט פריאל
ישבתי עם פאר,קים ולינור באחד מהספסלים בבית הספר,לינור סיפרה לנו שהיא מאוהבת,מאוהבת במתן.כן,מתן אח שלי.
לומר את האמת הייתי דיי המומה,הם הכי לא קשורים בעולם, וגם קצת חבל עליה שהיא תיפגע ממנו.
ואז הגיע דניאל, פאר רצה אליו בחיבוק,והוא הביט בי וחייך אליי,החזרתי לו חיוך..
"יש מצב אני גונב לכן אותה לכמה דקות?" הוא שאל והצביע עליי.
"בטח,אפילו אתה יכול לגנוב אותה לכמה שעות" אמרה פאר,ושלחה אליי חיוך ומבט של אנחנו עוד נדבר.חייכתי אליה חזרה,הייתי קצת מובכת ואני חושבת שהסמקתי קצת,קצת הרבה.
"טוב אז תהנו" אמרה פאר וחייכה אליי.
דניאל ואני התחלנו להתרחק מהבנות והתקדמנו לאחד הספסלים.
"אז,מה רצית?" שאלתי וחייכתי אליו.
"שנדבר קצת,את יודעת.." הוא ענה.
"על מה?" שאלתי.
למרות שידעתי על מה הוא רוצה לדבר.
"מממ..לפי מה שאני זוכר יצאנו לפני חמישה ימים ולא יצא לנו לדבר מאז" הוא ענה.
"אויי נכון" אמרתי בציניות.
"תקשיבי מאז היום שיצאנו את לא יוצאת לי מהראש,אני באמת חושב שאני מתחיל לפתח אליך משהו" הוא אמר.
מהרגע שהוא אמר את זה התחלתי להרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה.
ואז הוא התקרב אליי ולא התנגדתי,הוא הביט בי ואני בו,פנינו היו כל כך קרובות,התחלתי להרגיש חום בכל הגוף.
המשכנו להתקרב ואז זה קרה,התנשקנו! זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי.זו הייתה הרגשה מדהימה.אחרי כמה דקות התנתקנו מהנשיקה והבטנו אחד בשניה. וחייכתי אליו והוא חייך אליי חזרה.
"אז מה פריאל רוצה להיות חברה שלי?" הוא שאל.
"כן" עניתי.אני חושבת שהסמקתי באותו רגע.
"יפה לך אדום" הוא אמר. כנראה שבאמת הסמקתי.
"די נו" אמרתי והשפלתי מבט.
"תביני גם כשאת מסמיקה את יפה" הוא אמר,וקירב אותי אליו לעוד נשיקה.
ואז הפעמון צילצל. אוף דווקא עכשיו הפעמון היה צריך לצלצל, אני חושבת שזו הפעם הראשונה,שלא שמחתי כששמעתי את הצילצול.
"נתראה בהפסקה?" שאלתי.
דניאל הנהן בראשו להסכמה ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
אני לא מאמינה שלי,לפריאל מרציאנו יש חבר!
באותו רגע היה בא לי לצרוח מאושר,אין דרך יותר טובה להתחיל את היום.