החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 31

נקודת מבט ליאור
"אתה יודע מה תעשה מה שאתה רוצה,אני בחיים לא אהיה מסוגלת לסלוח לו על מה שהוא עשה לנו" אמרה פאר בצעקה ועלתה לחדר שלה.
נשארתי חסר מילים, לא היה לי מה לומר, אבא הסתכל עליי חסר אונים, וראיתי כאב בעיניו.
"אני בטוח שהיא לא התכוונה,ושעם הזמן היא תהיה מסוגלת לסלוח,כמו שאני סלחתי.אבל אתה מכיר את פאר,היא תמיד הייתה קשה בדברים האלה" ניסיתי לעודד את אבא וחייכתי אליו חיוך מנחם.
לומר את האמת באותו רגע הרגשתי חצוי,התלבטתי מה לעשות לעלות לפאר או להישאר בסלון עם אבא כי זה ברור שגם אבא וגם פאר צריכים אותי.
"אני..אני חושבת שאני אעלה אליה" לפתע אמרה פריאל והעירה אותי ממחשבות.
"אני חושב שהפעם אני אלך" אמר מתן,והביט בי לבקש אישור,הנהנתי והוא עלה לחדר של פאר.
ואז נותרנו בסלון אני, אבא ופריאל.
"אל תדאגו מתן ידבר איתה,אני בטוחה שהוא יצליח לשכנע אותה לסלוח" אמרה פריאל בבטחון,ושלחה לעברינו חיוך מעודד.
"אני מקווה" אמרתי.
אני באמת מקווה שמתן יצליח לשכנע אותה לסלוח לאבא, למרות שאני לגמרי אבין את פאר גם אם היא לא תסלח. האמת שדי הופתעתי מעצמי שסלחתי די מהר,שזה ממש לא אופייני לי.

נקודת מבט פריאל
ישבנו ארבעתנו בסלון,וכל אחד היה שקוע במחשבות שלו.הבטתי בפאר ועיניה היו מלאות בדמעות, אני חושבת שהיום זו הפעם הראשונה שראיתי את פאר כל כך מפורקת, איפה הילדה השמחה עם השמחת חיים שאני מכירה נעלמה?
העברתי את מבטי למתן שישב לידי,הוא קבר את ראשו בין ידיו נראה שהיה שקוע במחשבה של משהו.
ואז העברתי למבט לכיוונו של ליאור,שישב ליד פאר וחיבק אותה, כאב לי, כאב לי לראות את שניהם ככה כל כך שבורים.
התחילו לרוץ בראשי מספר שאלות כמו, מה הולך לקרות עכשיו, מה יהיה עם מתן, ומה יהיה איתנו- איתי ועם פאר.
ואז נשמע רעש מכיון הדלת,וכולנו התעוררנו מהמחשבות שהיינו שקועים בהן לא מעט זמן,הסטנו את מבטינו לכיון הדלת ובפתח עמד אביהם של פאר וליאור.
הוא התיישב לידינו בסלון והחל לספר את הסיפור שלו.
לאט לאט הרגשתי דמעות בוגדניות שהחלו לזלוג מעיניי, מתן שם לב לדמעות שלי וחיבק אותי חיבוק אוהב.
"אני בחיים לא אסלח לך,בחיים!" אמרה פאר בקול שבור,ורצה לחדרה.
המשפט שפאר אמרה,כל כך נחרט לי בלב,מחזיר אותי אחורה למה שקרה עם אבא לפני שנתיים,איך שבגלל המשפט הזה החיים שלנו נראים אחרת.כל כך כאב לי לראות אותה ככה,נתתי לדמעות שעמדו בעיניי לרדת לאט,לאט.
"אני…אני חושבת שאני אעלה אליה" אמרתי,אחרי שקצת נרגעתי מהדמעות.
"אני חושב שכדאי שאני אעלה אליה הפעם" אמר מתן והביט בי,לבקש את רשותי.
חייכתי אליו והנהנתי,כבר ידעתי מה הוא הולך להגיד לה.
מתן עלה לחדר של פאר ואני נותרתי עם ליאור ואביו בסלון.
ראיתי בעיניו של אביהם של ליאור ופאר את הכאב שחש באותו רגע שפאר אמרה את מה שאמרה.
"אני בטוחה שהיא לא התכוונה,זה פשוט מה שעבר לה בראש באותו רגע,היא רק קצת נסערת" אמרתי וחייכתי לליאור ואביו חיוך מעודד.
"וחוץ מזה שאני בטוחה שמתן יצליח לשכנע אותה לשנות את דעתה" אמרתי בבטחון.

נקודת מבט מתן
עליתי לחדר של פאר, דפקתי כמה דפיקות עדינות על הדלת,היא לא הגיבה, החלטתי לפתוח את הדלת,פתחתי את הדלת בעדינות.
ראיתי אותה יושבת על המיטה שלה ובוכה, לא אמרתי דבר רק התקדמתי אליה ומשכתי אותה אליי לחיבוק, היא לא התנגדה היא התמסרה אל זרועותיי.ונתנה לעצמה להתפרק.
כבר חצי שעה שאנחנו יושבים ככה,היא בוכה ואני מחבק אותה.רציתי להישאר ככה לנצח,רציתי להמשיך לחבק אותה ולא לעזוב.
"פאר?" שאלתי בקול שקט כששמתי לב שהיא מתחילה קצת להירגע.
"מממ.." היא מילמלה.
"אני,אני רוצה לספר לך משהו" אמרתי.
ואז נשמתי עמוק,התחלתי לסדר את המשפטים בראש,והתחלתי לספר את הסיפור.
היה לי חשוב שפאר תשמע את הסיפור שלי ולא תעשה את הטעות שאני עשיתי, ושבכל יום שעובר אני רק מצטער עליה יותר.
"תודה מתן,עזרת לי לקבל את ההחלטה הנכונה" אמרה פאר וחייכה אליי, את החיוך המדהים הזה שלה.
חייכתי אליה חזרה.
"שנרד?" שאלתי.
היא הנהנה עם ראשה להסכמה, התחלתי להתקדם לכיון היציאה מהחדר שלה,וראיתי שהיא נעמדה במקומה.
הסתובבתי אליה ונעצרתי גם אני.
"את באה?" שאלתי.
"כן,אממ..אפשר חיבוק לפני?" היא שאלה.
וואו אני הרגע דימיינתי או שהיא ביקשה הרגע חיבוק?
"ברור" אמרתי בחיוך, וחיבקתי אותה.וואו המגע שלה ממכר,לא רציתי להתנתק מהחיבוק.
ואז התנתקנו קצת מהחיבוק,והבטנו אחד בשנייה היא הקריבה את פנייה אליי, וואו אני מדמיין או שהיא רוצה את זה בדיוק כמוני?
התחלתי לקרב את פניי אל פנייה. ואז היינו כל כך קרובים עוד שנייה מנשיקה, בדיוק כמו באותו לילה של המסיבה.
התקרבנו עוד קצת. היינו כל כך קרובים שאפילו קיסם לא היה יכול להיכנס בנינו.
ואז דלת החדר נפתחה ואז פאר ואני מיהרנו להתרחק אחד מהשנייה והסטנו את מבטינו לכיון הדלת שנפתחה.
"אני מפריעה?" שאלה פריאל.
"לא,לא ממש לא!" פאר ואני אמרנו ביחד.
מנסים לשכוח מהעובדה שלפני רגע היינו שנייה מנשיקה.
"בדיוק היינו בדרך למטה" אמרתי ושלחתי מבט אל פאר, פאר הנהנה בראשה ושלושתינו ירדנו למטה.

נקודת מבט פאר
מתן ואני היינו כל כך קרובים,כל כך קרובים שאפילו קיסם לא יכל להיכנס בנינו, התקרבנו עוד קצת כבר יכולתי להרגיש את הנשיקה שעתידה להגיע, ואז דלת החדר שלי נפתחה.
מתן ואני מיד התנתקנו אחד מהשנייה.
והעברנו את מבטינו לכיון הדלת שנפתחה, ופריאל עמדה בפתח.
"אני מפריעה?" שאלה פריאל בקולה העדין.
"לא בדיוק היינו בדרך למטה" אמר מתן ושלח אליי מבט, הנהנתי בראשי להסכמה.
ניסיתי קצת לצאת מהמבוכה שהייתה, בכל זאת אם פריאל לא הייתה נכנסת בהפתעה,אז מי יודע אולי אני ומתן היינו מתנשקים.
ירדנו למטה,אבא וליאור לא היו בסלון, חיפשתי אותם בכל הבית וראיתי שהם יושבים בחצר.
התיישבתי לידם והבטתי באבא.
לא אמרתי כלום,רק חיבקתי אותו חזק,חיבוק חם ואוהב.פשוט חשבתי שזה עדיף ממילים באותו רגע.
"אבא אני אוהבת אותך,ואני מבינה שמה שעשית היה בשבילינו,בשביל להגן עלינו,אני לא רוצה לאבד אותך" אמרתי.