החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 25

נקודת מבט ליאור
ישבתי בסלון צפיתי בטלוויזיה,ואז נשמעה דפיקה בדלת.
"פתוח!" צעקתי והמשכתי לצפות בטלוויזיה.
ואז מתן נכנס,ולא היה אפשר להתעלם מהפנס שנמצא ליד העין שלו.
"אה…אחי כמה זמן לא ראיתי אותך,לאיפה נעלמת?" שאלתי את מתן.
"סיפור ארוך…" הוא ענה.
"מה קרה לך בפנים?" שאלתי.
"זה? זה סתם…נפצעתי באימון" הוא ענה.
"זה חתיכת מכה…" אמרתי.
ואז המשכנו לצפות בטלוויזיה.
"שמע אחי אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר ברצינות,ברצינות שלא כל כך אופיינית למתן.
"נו מה,מה קרה הכנסת מישהי להיריון?" שאלתי בציניות.
"נו ליאור אני רציני!" הוא אמר בעוד יותר רצינות.
"נו גם אני!" עניתי.
ואז מתן התחיל לספר לי הכל
הייתי עם פה פעור,לא ידעתי מה לומר,לא האמנתי שמתן החבר הכי טוב שלי התסתבך עד מעל הראש.
שתקתי.
"אז..אז אתה רוצה להגיד לי שאתה חייב למשוגע הזה שני מיליון שקל?" שאלתי בקול רועד.
"אני רוצה לבקש ממך רק דבר אחד" אמר מתן.
"כל מה שתבקש אחי" אמרתי.
"אני רוצה שתדאג לפריאל במידה ויקרה לי משהו" הוא אמר.
"אין סיכוי שאני נותן למישהו לפגוע בך,אני איתך באש ובמים מובן?!,ואני אעזור לך" קבעתי עובדה.
"איך בדיוק תעזור?" שאל מתן.
באמת איך בדיוק אני הולך לעזור לו,זה סכום לא קטן,אבל נסתדר.
"בקשר לזה תצטרך לחכות לערב…" אמרתי ושלחתי אליו חיוך מעודד.
מתן חייך אליי חזרה.
"טוב המשך אני אסביר לך הכל,אבל עכשיו יש לי כמה דברים לעשות" אמרתי,מה בכל זה אני בנאדם עסוק.
"מה שתגיד,תודה אחי על הכל באמת.." אמר מתן,והתחבקנו חיבוק של גברים.

~כמה שעות לאחר מכן~
נקודת מבט פאר
"אנחנו נעקוב אחריהם!" אמרתי וחייכתי חיוך ממזרי.
"מה פתאום לעקוב אחריהם,פרי אנחנו יכולות להסתבך" אמרה פריאל.
"פרילי,את לא רוצה לדעת מה אח שלך מסתיר?" שאלתי.
"כן,אבל..אבל אולי אם נשאל אחיך אז.." אמרה פריאל.
"אז מה פריאל,אז הוא באמת יספר לנו?" שאלתי
"ומי אמר שאם נעקוב אחריהם,אז באמת נגלה?" שאלה פריאל.
"אני לא יודעת עם נגלה משהו אבל מה שבטוח זה עדיף מאשר לשבת בבית ולפתח תאוריות" אמרתי.
"כן,אבל אם הם יתפסו אותנו עוקבים אחריהם,אז מה אז?" היא שאלה.
"אז הם יכעסו קצת,יהיו ריבים,אבל לפחות נגלה הכל" אמרתי.
"אני לא יודעת פאר,זה נראה לי קצת..קצת מפחיד לעקוב אחריהם" אמרה פריאל.
"את יודעת מה,אז תכלי ותשאלי את אח שלך מה הסיפור ואולי הוא יספר לך" אמרתי בציניות.
"נו פאר,בואי ננסה לחשוב על תוכנית יותר טובה לגלות את הסוד" אמרה פריאל.
"יותר טובה מזאת?,תקשיבי הם בכלל לא חושדים שאנחנו יודעות משהו או מתכוונות לדעת משהו אנחנו חייבות לעקוב אחריהם!" קבעתי.
"לא יודעת…האמת אני לא כל כך שלמה עם זה" אמרה פריאל.
"נו די כבר להיות פחדנית" אמרתי.

נקודת מבט פריאל
"נו די כבר להיות פחדנית!" אמרה פאר.
"זה מה שאת חושבת שאני? פחדנית?" שאלתי.
והאמת שאותו רגע לא ממש עניין אותי הסוד של אח שלי,רק הריב הקטן הזה עם פאר.
"את יודעת מה פאר,את תעשי מה שאת רוצה ואני אעשה מה שאני רוצה" קבעתי.
"אז אני מבינה שאת לא באה איתי היום" אמרה פאר.
הנדתי בראשי לשלילה.
"אוקיי,אז אני צריכה להתארגן,אני אספר לך אם אני אמצא משהו" אמרה פאר.
ואז היא ניגשה לארון הבגדים שלה והוציאה משם בגדים.
"מתחרטת?" היא שאלה,כשמה לב שהבטתי בה.
"ממש לא!" אמרתי.
אני עושה את הדבר הנכון נכון? ,זאת אומרת אני לא צריכה לעקוב אחרי אח שלי,אני סומכת עליו,אבל ..אבל מה עם פאר צודקת והוא באמת מסתיר ממני דברים, אני חייבת ללכת עם פאר רק..רק בשביל להוכיח לה שצדקתי.
לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי למתן.
"היי מתי,אני ישנה אצל פאר,אנחנו עושות מסיבת פיג'מות זה בסדר?" שאלתי.
"בטח פרילי,תהנו" הוא אמר.
והשיחה נותקה.
פאר הסתכלה עליי במבט המום,ואני רק הסתכלתי עליה וחייכתי.
"אז אני מבינה שאת באה איתי למרות הכל" אמרה פאר.
הנהנתי בראשי להסכמה.
"טוב אז קחי תלבשי את זה,יש לנו עוד חצי שעה" אמרה פאר וזרקה לעברי שמלה שחורה.

נקודת מבט מתן
נשארו יומיים,רק יומיים להשיג את השני מיליון שקל האלה. האמת שאחרי השיחה עם ליאור הרגשתי דיי טוב עם עצמי,הרגשתי כמו מן הקלה כזאת.
ליאור באמת חבר אמיתי,ולא נשאר לי לעשות כלום אלא רק לסמוך עליו.
לקחתי הפלאפון שלי וחייגתי לליאור.
"אה אחי" ענה ליאור.
"אז מה התוכנית?" שאלתי בסקרנות.
"יוצאים היום כרגיל" הוא אמר בפשטות.
"מה כרגיל?" שאלתי עצבני.
"תבוא לפארק,אני אהיה שם בתשע" הוא אמר.
ואז הבנתי שכנראה הוא לא יכול להרחיב יותר.
"אני אהיה שם" אמרתי,והשיחה נותקה.
ואז לאחר כמה דקות פריאל התקשרה ואמרה שהיא נשארת לישון אצל פאר,אז זה אומר שהיא לא חושדת?
טיילתי ברחבי הבית,נכנסתי לכל חדר בבית לכמה שניות,חוץ מהחדר של פריאל שעליו התעכבתי קצת יותר.
"קטנה שלי,אני לא אתן לאף אחד לקחת אותי ממך" והנחתי את ראשי על הכרית שלה.
השעה הייתה שמונה וחצי התארגנתי, ולקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי לפארק,כבר מחכה לדעת מה הרעיון של ליאור,ואיך הוא הולך לעזור לי.

נקודת מבט ליאור
השעה הייתה שמונה וחצי,התחלתי להתארגן,
ירדתי לקומה הראשונה,ולהפתעתי ראיתי את אבא שלי יושב בסלון צופה בטלוויזיה.
"אבא? מה אתה עושה פה?" שאלתי בפליאה.
כי אני רגיל שהוא עובד עד מאוחר,ואז למחרת יוצא לעבודה מוקדם,ומה שיוצא שאני בכלל לא רואה אותו.
"סיימתי מוקדם היום" הוא אמר וחייך אליי.
"אז אני יכול את האוטו?" שאלתי.
"בסדר..אבל תיזהר וסע בזהירות" אמר ואבא וזרק אליי את המפתחות של האוטו.
"תודה אבא" צעקתי לו.

נקודת מבט פאר
פריאל ואני ישבנו בחדר שלי,היינו כבר מוכנות,רק חיכינו שליאור כבר ייצא מהבית.
ואז שמעו צעדים והבנו שליאור עומד לצאת בכל רגע.
לאחר שליאור יצא פריאל ואני הזדרזנו לצאת גם אנחנו.
ירדנו למטה לסלון וראיתי את אבא שלי(?)
"אבא? מה..מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"סיימתי מוקדם…" הוא אמר.
"טוב אני יוצאת" אמרתי.
לא היה לי כל כך זמן לדבר עם אבא שלי עד שסוף סוף אני רואה אותו, אבל כרגע יש משהו הרבה יותר חשוב.
"ביי אבא" אמרתי וסגרתי את הדלת אחריי.
פריאל ואני נכנסנו לאוטו ודימיטרי הסיע אותנו לפארק,כמו שביקשתי ממנו,כי לפי השיחה של ליאור הוא אמור להיות בפארק.
"זהו זה אחותי זה מתחיל!" אמרתי לפריאל.