החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 24

~ כמה שעות לפני כן~
נקודת מבט מתן
ישבתי במטבח חיכיתי לפריאל שתסיים להתארגן, שתיתי קפה שחור, ראשי עדיין מריץ את כל האירועים מאתמול בלילה,הבטתי בשעון שהיה תלוי על הקיר במטבח וראיתי שהשעה תשע וחצי.
"פרילי את מוכנה?" צעקתי לפריאל מהמטבח.
"אני יורדת!" היא צעקה לי חזרה.
פריאל ירדה ולקחתי את המפתחות של האוטו שלי ויצאנו.
בדרך לבית הספר הייתה שתיקה.
"פרילי? הכל בסדר?" שאלתי את פריאל, כי היא לא דיברה כמו בכל פעם.
"אממ..כן" היא אמרה בקולה המתוק.
"על מה את חושבת?" שאלתי והנחתי את ידי על הלחי שלה ומבטי היה מופנה לכיון הכביש.
"סתם…זה לא חשוב,איך אתה מרגיש?" היא שאלה והסתכלה עליי.
"אני אהיה בסדר" אמרתי וחייכתי אליה חיוך קטן.
ואז שמתי לב שפריאל הייתה שקועה בפלאפון שלה,זה ממש לא אופייני לה.
"מה זה פרילי,עם מי את מתכתבת?" שאלתי והעפתי בה מבט לכמה שניות.
"עם פאר,גם היא מגיעה לבית הספר מאוחר…" היא הסבירה.
"אוקיי" אמרתי.
ואז הנסיעה המשיכה באותו השקט שהתחילה.
"הגענו" אמרתי,ועצרתי את המכונית מול שער בית הספר.
"ביי מתי" אמרה פריאל ונתנה לי נשיקה בלחי.
"ביי קטנה" אמרתי.
הסתכלתי על פריאל נכנסת לתוך בית הספר ואז נסעתי.
לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי לליאור.
"אה אחי?" שמעתי את קולו העייף של ליאור.
"מה אתה ישן?" שאלתי.
"נו אז מה נראה לך?" הוא שאל.
צחקתי קצת…
"אז אני מבין שגם אתה לא בבית הספר" אמרתי.
"למה מי עוד?" הוא שאל.
"אני! י'טמבל" אמרתי.
ואז נשמעו כמה צחקוקים מהצד של ליאור.
"אז בוא אליי קצת,משעמם פה רצח" אמר ליאור.
חשבתי קצת עם עצמי התלבטתי…
"סבבה חמש דקות אני אצלך" אמרתי והשיחה נותקה.
בדרך לליאור חשבתי על השיחה עם פאר אתמול בלילה.
אולי כן הייתי צריך לספר לה במה הסתבכתי,אולי היא כן הייתה יכולה לעזור לי?,אז מה קורה בנינו עכשיו אנחנו ידידים?
הגעתי לבית של ליאור,והחניתי את המכונית מול הבית של ליאור.
נעלתי את המכונית והתקדמתי לכיון הבית של ליאור.
דפקתי על הדלת כמה דפיקות.
"פתוח!" שמעתי את ליאור צועק.
פתחתי את הדלת ונכנסתי.
ליאור היה בסלון יושב על הספה צופה בטלוויזיה,אבל כשנכנסתי הוא סובב את מבטו אליי.
"אה אחי הרבה זמן לא ראיתי אותך" אמר ליאור ולחץ לי את היד.
"כן..מה אני אגיד לך" אמרתי וחייכתי.
"איפה היית יומיים?" הוא שאל.
ואז באותו רגע שוב נזכרתי במשפט שפאר אמרה לי
"אם תספר למישהו,הוא יכול לעזור לך"
ואז השאלה הכי גדולה לספר או לא לספר?
"מה אחי הכל בסדר?" שאל ליאור,מעיר אותי ממחשבות.
"אממ..כן" עניתי.
"מה זה מה קרה לך בפנים?" הוא שאל.
אני יודע שאני יכול לסמוך על ליאור,והוא באמת יוכל לעזור לי אבל אני פוחד שאם אספר לו אני עלול לסכן אותו.
"נו אחי מה נסגר?" שאל ליאור וניפנף עם ידיו מול פניי,קוטע את מחשבותיי שוב…
"תשמע אני צריך לספר לך משהו" אמרתי ברצינות.
"מה,מה קרה הכנסת מישהי להריון?" הוא שאל בציניות.
"נו ליאור אני רציני" אמרתי ברצינות.
"נו מה?!" הוא שאל בחוסר סבלנות.
ואז שוב שקעתי במחשבות, מה אני עושה זה נכון בכלל לספר לו, להכניס אותו לזה?
"מתן מה קורה?" שאל ליאור.
"אני..אני רוצה לספר משהו" אמרתי.
"נו כבר לפני שעה אמרת שאתה רוצה לספר לי משהו,נו ספר" אמר ליאור.
לקחתי כמה נשימות עמוקות.
"זה התחיל לפני חצי שנה,הלכתי עם אחד החברים שלי מאשדוד לפאב חדש שנפתח ליד העיר.." עצרתי קצת לקחת אוויר.
"נכנסנו לפאב,ומסתבר שזה לא סתם פאב אלא פאב של הימורים,התחלתי לשחק הלך לי די טוב בפעמים הראשונות,התחלתי ללכת לשם באופן קבוע נהייתי כמו בן בית שם,עד שיום אחד.." עצרתי שוב ולקחתי לגימה מהכוס מים שהייתה על השולחן.
"נו מה קרה?" שאל ליאור.
"יום אחד הפסדתי באחד המשחקים,ואז גם במשחק שאחריו וכן הלאה.. אבל לא וויתרתי המשכתי לשחק למרות שהייתי מפסיד,זה הגיע למצב שהפסדתי את כל הכסף שלי,ולקחתי הלוואות מהפאב." עצרתי שוב מכין אני עצמי לפצצה שאני עומד להפיל על ליאור.
"אני חייב להם שני מיליון שקל" אמרתי בנשימה אחת.
ליאור הסתכל עליי ופער את פיו,הוא היה המום.
"וזה לא הכל,אם אני לא נותן לו את הכסף עד יום חמישי הבא,הם..הם הורגים" אמרתי והשפלתי מבט.
ליאור שתק, עדיין הוא היה המום ממה שסיפרתי לו.
"שמע אחי,אני לא מספר לך את זה בשביל שתרחם עליי או משהו כזה,רק בגלל שאני רוצה לבקש ממך משהו" אמרתי.
"כל מה שתבקש" אמר ליאור.
"אני כבר הבנתי שכנראה אני לא הולך להשיג את הכסף עד יום חמישי,אז..אז אני מבקש ממך שאחרי שהם יהרגו אותי שתדאג לפריאל" אמרתי.
"אין סיכוי שאני נותן לך למות אחי! אני איתך באש ובמים,אני אעזור לך" אמר ליאור.
"איך בדיוק? איך?" שאלתי בחצי צעקה.
"בקשר לזה תצטרך לחכות לערב…" אמר ליאור וחייך אליי חיוך מעודד.