החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 15

נקודת מבט פריאל
שעתיים של סבל בשיעור לשון הסתיימו, יום הלימודים נגמר.
סיימתי להכניס את הספרים והמחברות לתוך התיק
"את באה?" שאלתי את פאר.
היא הסתכלה עליי וסימנה לי לשבת לידה.
"ועכשיו אני רוצה לשמוע הכלל!!" אמרה פאר והדגישה את המילה 'הכל'
"אין לי כל כך מה לספר הוא הזמין אותי לצאת.." אמרתי וחייכתי חיוך ביישני.
"אז מתי אתם יוצאים?" שאלה פאר בסקרנות.
"הערב, הערב בשבע.." אמרתי.
פאר הסתכלה עליי וחייכה.
"אויי לא רגע, אמרתי הערב? מה אני אמורה ללבוש?" התחלתי להילחץ.
"תירגעי אחותי עכשיו אנחנו הולכות לבית שלי ובוחרות בגד מהמם" אמרה פאר.
"אויי מה הייתי עושה בלעדיך" אמרתי וחיבקתי אותה.
"שנצא? דימיטרי מחכה לנו בחוץ" אמרה פאר.
"כן,אני רק אגיד למתן שאני באה אליך" אמרתי.
אויי שיט רגע לא סיפרתי למתן שדניאל הזמין אותי לצאת, וכמו שאני מכירה אותו אין מצב שהוא יסכים לי.
ואז התיישבתי בחזרה במקומי.
"את באה פרילי?" שאלה פאר.
המשכתי לשבת ושתקתי.
"מה קרה פרילי?" פאר ניגשה אליי ושאלה.
"לא סיפרתי למתן,וכמו שאני מכירה אותו אין שום סיכוי שהוא יסכים לי" אמרתי והשפלתי מבט.
"אני לא מבינה מה כל כך בעיה פה,פשוט תגידי לו שאת הולכת למסיבה בבית של אחת הבנות" אמרה פאר.
"לא אין סיכוי בחיים לא שיקרתי למתן" אמרתי לפאר.
"אבל את לא משקרת באמת היום יש מסיבה בבית של רומי, וזה לא נכון להגיד שלא תיהי אבל את תהי בה,אבל אחרי הדייט" אמרה פאר וחייכה אליי.
"איזה רעיון יש לך את.." ת'אמת באמת הביאה הברקה אני באמת אלך למסיבה אבל יותר מאוחר,אחרי הדייט.
"טוב אז אני רק אחפש את מתו להגיד לו שאני באה אליך" אמרתי לפאר.
"אני אבוא איתך" אמרה פאר.
חיפשנו את מתן בחצר,בכיתה,אפילו במחששה אבל לא מצאנו אותו. ולפי מה שאני יודעת יום הלימודים עוד לא נגמר בשבילו.
"תתקשרי אליו" הציעה פאר.
"איך לא חשבתי על זה מההתחלה?!" אמרתי וחייכתי.
הוצאתי את הפלאפון שלי מהתיק וחייגתי למתן.

נקודת מבט מתן
הגעתי לפאב של בן חיים, יצאתי מהאוטו ואז הפלאפון שלי צילצל.
על המסך היה כתוב "אחותי המהממת"
ואז נזכרתי פריאל בכלל לא יודעת שאני לא בבית ספר היא בטח מחכה לי.
"היי פרילי" עניתי.
"היי מתי,תקשיב אני הולכת לפאר כי יש היום מסיבה לכיתה שלי אז אני מתארגנת אצלה זה בסדר?" היא שאלה.
אוחח! כפרה עליה אין על האחות הזאת בעולם איך אני אוהב שהיא מבקשת ממני רשות ללכת למקומות.
"בטח חיים שלי תהני" אמרתי וניתקתי את השיחה.
אני יודע שבדרך כלל אני לא מרשה לה ללכת למסיבות אבל הפעם דווקא התאים לי כי לא ידעתי מתי אני חוזר הביתה וגם לא רציתי שהיא תגלה שלא הייתי בבית ספר.
"על החיים ועל המוות" מילמלתי.
התקדמתי לכיון של הפאב הידיים שלי התחילו לרעוד,ת'אמת אין לי מושג מה אני עושה כאן ולמה באתי.
עמדתי בפתח למשרד של בן חיים.
"מרציאנו שנים שלא ראינו אותך כאן" אמר בן חיים.