החיים שלי=מוזיקה פרק1

"מאיפה קנית את הבגדים האלה? מפח הזבל?" איזה ילד עני אתה אני שונא אותך " לך להורים שאין לך "
בשלב הזה לא ייכלתי יותר בהפסקות הכי סבלתי לקחתי את התיק שהיה מונח לידי על הרצפה התיק הקרוע שלי עם הכתמים ופשוט רצתי לבית , אין לי חיים נורמליים ההורים שלי התגרשו אני רואה את אמא שלי פעם בחודש במוסד היא התשגעה מהגירושין סבתא מגדלת אותי הגעתי לבית פתחתי את הדלת במפתח שלי סבתא לא הייתה בבית היא הייתה בעבודה שלה בגלל שהיא מבוגרת היא לא מרוויחה מסמיק כדי לגדל אוותנו אני נחשב עני אבל זה לא מפריע לי מי שאני מה שמפריע לי שלילדים האלה אין לב הם לא יודעים על חצי ממה שעברתי יש לנו בבית רק סלון ומטבח מחברים וחדר אחד עם מיטה שירותים ומקלחת אני יושן בחדר וסבתא בסלון אין לנו טלויזה או מחשב הלכתי לחדרי לכרית ופשוט בכיתי על החיים שלי על הילדים האלה על הכל לסבתא הרגשתי יד קרה בצווארי "אד מה קרה?" הסתובבתי וראיתי את סבתא ניגבתי את הדמעות "הכל קרה" אמרתי "ספר לי ?" הילדים האלה והחיים האלה והכל בא לי פשוט למו.." אל תגיד את זה אד אתה רק בן 11 אתה תבין שהכל ישתנה בנתיים אני איתך " אני אוהב אותך סבתא" לחשתי לה "גם אני אותך" היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי ויצאה מהחדר
קשה לי לקום כל בוקר לחיים האלה במשך שנתיים שאני קם בבוקר הולך לבית ספר ומציקים לי ויורדים עלי רציתי לעבור בית ספר אבל אין לסבתא מספיק כסף לבית ספר אחר כי הבית ספר היחידי שטוב הוא במרחק שעתיים וחצי נסיעה מכאן אנשים חושבים שהחיים בניו יורק הם אחלה חיים
לצערי הם טועים הילדים כאן? בכלל חושבים שהם מלכים שלא לדבר על ההורים שלהם שעובדים בעבודות כ"כ טובות שאני יכול לחלום לעבוד בהם יש דבר אחד שמחזיק אותי בעולם הרדיו של סבתא אותו רדיו ישן שעובד עם אנטנה ענקית הדלקתי את הרדיו ושיר ישן התנגן המוזיקה מחזיקה אותי בחיים בלעדייה הייתי מת.. סגרתי את היומן אותו יומן שאני כותב כבר שנה וקצת אותו יומן שדי עוזר לי החבר הכי טוב שלי אותו יומן שאני מספר לו ה-כל קמתי מהמיטה שטפתי פנים חייכתי חיוך קטן חזרתי לחדרי עליתי למיטתי עצמתי את עייני ודמיינתי את החיים שלי איך שאני רוצה שהם יהיו הרגשתי עייפות וכנראה שנרדמתי..