החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 9

הבנים והבנות יצאו מאולם הספורט אחרי מוריהם דרך הדלת האחורית.
עדיין היה קפוא בחוץ, אך מדי הספורט של התלמידים חיממו אותם.
סאלי הסתכלה על מגרשי הספורט ומסלולי הריצה בפה פעור. היא ראתה פעם את חצר הספורט, אך אף פעם לא מקרוב כל כך. ועכשיו, כשצעדה עם התלמידים האחרים בתוך חצר הספורט, הוא היה כל כך ענקי. היא ראתה בתוך חצר הספורט כל מיני תחומים של ענפי ספורט: כדורסל, כדורגל, כדורעף, מחניים, כדוריד, טניס ועוד…
הבנות הלכו אחרי מורתם, והבנים אחרי מורם. כל קבוצה התחילה את אימוניה. הם עשו מגוון שלם של סוגי התעמלויות ותרגילים. השיעור המשיך בשלווה לכולם…
חוץ מלסאלי שניסתה לברוח מחצר הספורט כמו מכלא.
מאי ישבה על כפות רגליה של סאלי בזמן שסאלי התאמצה להעלות את כל פלג גופה העליון מעלה.
"נו, תתאמצי יותר!" מאי אמרה לסאלי שוויתרה על התרגיל, ובינתיים היא שכבה על גבה, מובסת.
"אני לא יכולה!" סאלי אמרה, הרימה את ידיה למעלה ואז הניחה להם ליפול על הדשא הקר והרך שמתחתיה.
"עוד חמש עליות וזהו!" מאי דחפה את סאלי לעוד נסיון.
"לא, אני מוותרת." סאלי אמרה.
"טוב, בסדר, מעצבנת." מאי אמרה ושכבה על גבה לצד סאלי.
"בואי נברח מפה?" סאלי הציעה כשפניה אדומות ממאמץ.
"המורה תתפוס אותנו, תתלה אותנו מגג בית הספר ואז תפשוט לנו את העור. זה מה שאת רוצה?" מאי אמרה.
צמרמורת עברה בגבה של סאלי רק מלחשוב על הרעיון הזה. "לא משנה."
סאלי שמעה צעדי הליכה מהירים, אך לפני שהיא הספיקה לקום המורה הופיעה מולה.
"שחר!" המורה לספורט אמרה בלבביות שלא התאימה לה. "כמעט שכחתי מהעונש שלך!"
סאלי נעמדה כמעט מיד. "איזה עונש, המורה…?"
"לרוץ עד סוף ההתעמלות של כל התלמידים האחרים." המורה אמרה.
"אבל המורה, אני לא יכול-" סאלי החלה לומר, אך המורה קטעה אותה.
"זאת לא רשות. את מתחילה עכשיו."
סאלי פתחה את פיה כדי לערער, אך המורה שלחה בה מבט מאיים והיא לקחה את רגליה ורצה לכיוון מסלולי הריצה.
מאי נופפה לשלום לסאלי כמו אישה המנופפת לבעלה היוצא למלחמה. ואז היא הסתכלה על המורה לספורט וראתה שהיא עדיין לידה.
"תמשיכי לעבוד!" היא נבחה על מאי.

סאלי נעצרה מול ההתחלה של מסלול הריצה. מסלול הריצה היה בצבע חום כהה ועליו היו משורבטים קווים לבנים רבים. על המסלול היו גם מספרים, אך סאלי לא ייחסה להם חשיבות. היא רצתה לברוח מחצר הספורט ולהימלט אל תוך אולם הספורט הנוח, אך כשהיא הסתכלה סביב כדי לראות שאין סביבה שום משגיח, היא ראתה את מורתה לספורט צופה בכל צעד שלה עם משקפת.
היא החלה להתמתח קלות בפרצוף אומלל ואז היא החלה לרוץ במסלול.
המשך מסלול הריצה היה אפוף ערפל קודר, וככל שסאלי התקרבה אליו הוא התרחק ממנה. היא רצה ורצה כדי להיות עטופה בערפל המהפנט, אך הוא חמק מידיה בכל פעם שהתקרבה יותר מדי.
היא רצה במשך שעות, כך היה נדמה לה, והיא כבר לא יכלה להזיז את רגליה. "קשה… מדי…" סאלי נפלה אל הריצפה ומשם היא זחלה.
"אני… לא… יכולה…" היא אמרה לעצמה.
"את… את בסדר?" קול מתנשם מאחוריה אמר.
סאלי סובבה את ראשה אל הקול והיא ראתה שזה טוהר. שיערו היה סתור מזיעה והוא שם את ידיו על רגליו שהיו מכופפות. פניו היו אדומות ממאמץ.
"אני… בסדר, אבל… אתה… מה קרה… לך?" סאלי אמרה במאמץ והרגישה שאדים חמים בורחים מגופה.
"המורה לספורט סדיסט…" טוהר עצר כדי להתנשם. "אני לא יכול… לנשום…" הוא הוריד את ראשו.
"טוהר!" קול קרא מאחוריו והוא הסתובב במהירות. המורה לספורט התקדם אל השניים. "יהיה לך זמן לאהובתך אחר כך, עכשיו בוא וסיים את התרגיל שלך!"
טוהר פער את עיניו ונמשיו בלטו. הוא הסתכל על סאלי במהירות כדי לראות איך היא מגיבה לדבריו של המורה, אבל היא רק חירחרה כשפניה מופנות אל אדמת המסלול.
"זה שתעמידי פני מתה לא יעזור לך להתחמק, קומי!" המורה לספורט הגיחה מאחורי סאלי פתאום.
סאלי שכחה מהכאב ברגליה וקמה מיד למשמע קולה של המורה. "אני כאן!" היא הצדיעה ואז השתעלה את נשמתה.
"לרוץ, לרוץ, לרוץ!" המורה לספורט אמרה לסאלי.
טוהר רץ הרחק מהאזור כשהמורה לספורט חובט בו עם העלון המגולגל שהיה בידו. הוא נופף לסאלי ניפוף קצר, אך היא לא ראתה אותו.
סאלי הכריחה את עצמה לרוץ במסלול כפי פקודת מורתה. היא התכוונה לעצור להפסקה קצרה, אך היא שמה לב שהמורה לספורט עדיין נועצת בה עיניים.
היא נאנחה והמשיכה לרוץ.

אחרי כמה זמן שנמשך עשורים לסאלי ולטוהר, המורה קרא לתלמידים לבוא אליו וכולם צייתו.
"אני חושב שסיימנו להיום." המורה השתעל והסתכל על טוהר שעדיין התנשם בכבדות.
"שאר השיעור יוקדש למשחק ידידותי ביניכם. אז קדימה, תבחרו סוג משחק אחד שתשחקו בו עד סוף השיעור."
"כדורעף!" תלמידה הרימה את ידה גבוה באוויר וסאלי זיהתה אותה, זאת הייתה איימי. שיערה הבהיר הקדיר במזג האוויר הזה וסביב מצחה היה מגן זיעה בצבע וורוד כהה.
"לא, עדיף כדורסל." עמית אמר.
"מי שאל אותך בכלל? זכר מטומטם…" איימי אמרה לעמית.
"מה זה? מי את בכלל?" עמית אמר.
"מספיק! תבחרו משהו שכולם יאהבו!" ויקטור המורה אמר.
"כדורגל?" ירין הציע ועמית הבן ואיימי הסתכלו עליו במבט רצחני.
"אוּ אוּ! בואו נשחק טניס!" עמית הציעה וכל התלמידים הסתכלו עליה.
"טניס זה משחק רק לשניים." מאי אמרה לעמית במבט עייף.
"אה, צודקת. טעות שלי." עמית אמרה.
"אני עם עמית, אני מעדיף כדורסל." אביעד אמר ונעמד לצידו של עמית. הוא ועמית נתנו כיף אחד לשני.
חמש בנות נעמדו לצד איימי ואמרו כמקהלה, "אנחנו מעדיפות כדורעף."
"רואים, זכרים מטומטמים? הרוב רוצים כדורעף." איימי אמרה בחיוך.
"הרוב? אתן רק שש!" אביעד אמר.
כמה בנים ובנות נעמדו לצד אביעד ועמית. "אנחנו מצביעים לכדורסל." הם אמרו במילמולים.
"בוגדות," איימי פלטה כשראתה שיש כמה בנות שעומדות לצד הבנים.
אחד אחרי השני, התלמידים שעוד לא הצביעו לסוג המשחק שהם רוצים, הרימו את ידם מעלה וזרקו לאוויר את שם המשחק שהם מעדיפים.
"כדורסל…" אחת מילמלה.
"נו באמת, בואו כדורגל!" אחד אמר.
"מה הבעיה בטניס?" אחרת שאלה.
"לא, לא, לא! זה לא מסודר!" המורה צעק. "כל מי שמעדיף כדורעף אל איימי; כל מי שרוצה כדורסל אל עמית הבן; כל מי שרוצה כדורגל אל ירין!"
"ומה אם אני רוצה מחניים?" סאלי שאלה את המורה לאחר שהסדירה את נשימותיה.
איימי הסתובבה אל סאלי. "את רוצה מחניים?" היא שאלה בנימה לגמרי שונה משדיברה עם הבנים.
סאלי משכה בכתפיה. "כן… כלומר… לא… אם אתם לא רוצים זה בסדר…" היא החלה לגמגם כשכולם הפנו את מבטם אליה.
"אז אני עם סאלי בקבוצה." ערן הכריז.
"שב בשקט, זכר מטומטם, את זה אתה לא מחליט." איימי אמרה לערן.
"מי אמר בכלל שאנחנו משחקים מחניים?" עמית שאל ועיקם את אפו.
"למה לא?" אביעד אמר.
"מה- לפני שנייה אתה רצית כדורסל." עמית אמר לאביעד.
"כן, אבל למי אכפת." אביעד משך בכתפיו והסתכל על סאלי.
עמית קלט את מבטו של אביעד בסאלי והוא החטיף לו מכה בכתף.
"מה אתה רוצה?" אביעד שאל.
"מה זה מה אתה רוצה? אתה נוטש כדורסל בשביל… בשביל מחניים??" עמית אמר.
"בשביל מחניים, בשביל סאלי… מה זה משנה? אנחנו גם ככה בקבוצת הכדורסל, שם אנחנו יכולים לשחק כמה שאנחנו רוצים."
"מה זאת אומרת בשביל סאלי?" עמית הרים את גבותיו.
"סתם צחקתי…" אביעד אמר, אבל מבטו בסאלי אמר אחרת.
"אז החלטנו, המורה! אנחנו משחקות במחניים!" איימי הצהירה.
"יופי," המורה אמרה ונעמדה ליד המורה ויקטור.
התלמידים הלכו אל אזור המחניים. הם הסתדרו בשורה ושני ראשי קבוצות עמדו מולם.
"אני אבחר ראשונה." איימי אמרה לראש הקבוצה שהיה מולה.
"לא, אני אעשה את זה." ערן אמר אחרי ששם לב שעיניה של איימי נעוצות בסאלי.
"עוד לא הבנת שאתה לא מחליט פה, זכר מטומטם?" איימי אמרה.
"ומי כן, את?" ערן שאל בבוז.
"בדיוק." איימי אמרה וגווניה הוורודים שבקצוות שיערה הבהיר נראו קודרים יותר ככל שהעננים בשמיים נהיו אפורים יותר.
"אתם לא יכולים לעשות פשוט אבן, נייר או מספריים?" ירין הציע.
"שקט, זכר מטומטם!" איימי אמרה, אבל אז היא פנתה אל ערן ואמרה, "שלושה סבבים."
"אבן, נייר ומספרים… המנצח בין השניים… אחת, שתיים, שלוש…" איימי וערן דיקלמו יחד והושיטו את ידיהם קדימה.
בהתחלה, ערן ניצח את איימי, אך איימי טענה שהוא רימה, אז המורה לספורט פיקח על המשחק הנוסף שהם שיחקו.
"תתחילו." הוא אמר.
ערן ניצח את איימי שוב. אך הפעם שלוש פעמים, ברצף שהשאיר אותה מושפלת.
"אז זה אומר שאני מתחיל." הוא אמר בחיוך רחב. הוא לא נתן מבט אחד אפילו בשורה שהייתה לפניו לפני שאמר, "אני בוחר בסאלי."
"לא! זאת אומרת… המורה, זה לא פייר!" איימי אמרה.
"למה לא פייר?" המורה שאל.
"כי הוא רימה במשחק!" איימי אמרה וכמעט הכניסה את אצבעה לתוך עינו של ערן כשהצביעה עליו.
"לא נכון. הוא לא. קדימה, תמשיכו לבחור." המורה אמר ואיימי גילגלה את עיניה באגרסיביות.
"לפחות אל תבחר בסאלי." היא אמרה לערן.
"למה? כדי שאת תוכלי לבחור בה?" ערן שאל בהרמת גבה.
"ואם כן, מה אכפת לך? זכר מטומטם." איימי אמרה והרימה את אפה מעלה.
"אז לא. סאלי, בואי." ערן אמר וסאלי התקדמה לכיוונו.
"זכר מטומטם." איימי דחפה את ערן בכתפו כשהיא התקרבה אל השורה שהייתה מולה.
"אני בוחרת ביסמין." איימי אמרה ופזלה בכעס בערן שהחליף חיוכים עם סאלי.
"אני בוחר באליאור." ערן אמר.
שני ראשי הקבוצות מילאו את קבוצתם בתלמידים, אך איימי עדיין לא נראתה מרוצה. היא הסתובבה אל הבנים שבחרה בלית ברירה לקבוצתה ואמרה, "אתם יכולים ללכת לקבוצה השנייה."
"זה לא עובד ככה. ואל תדאגי, גם אני לא רציתי להיות איתך בקבוצה." עמית גילגל את עיניו.
איימי עיקמה את אפה. "זכר מטומטם."
עמית התעלם ממנה.
היא מחאה כפיים כדי לעורר את חברותיה הבנות שהסתכלו על עמית כאילו הוא מלאך. "בואו נתחיל במשחק!"
ירין וסאלי נתנו כיף אחד לשני מאחר והיו באותו הצוות כעת.
"את טובה במחניים?" ירין שאל את סאלי.
"למען האמת, לא, בשום סוג של ענף ספורט." סאלי אמרה וירין צחק.
"טוב, תיצמדי אליי, אני אגן עלייך." ירין אמר ועכשיו זה היה תורה של סאלי לצחוק.
"אני יכולה להגן על עצמי." היא הזדקפה ועטתה על פניה פרצוף רציני.
"לא נראלי." ירין אמר ומחץ את פניה הרצניות של סאלי בידו האחת.
סאלי מחצה את פניו של ירין בשתי ידיה. "כן נראה לך."
"לא," ירין אמר וקירב את פניה של סאלי לשלו.
"כן," סאלי ניסתה למחוץ את פניו של ירין יותר חזק.
ירין קירב את פניה של סאלי לשלו עוד ועוד, עד שכמעט אפו נגע בשלה.
סאלי בהתה בירין בזמן שידו מחצה ועיוותה את פניה. היא ניסתה לעטות על פניה פרצוף רציני, אך היא רק נראתה כמו ילדה קטנה ורוגזת.
פניו של ירין להטו, אך הוא לא עזב את סאלי. הוא הסתכל על עיניה הבהירות וקירב את שפתיו אל אלו של סאלי לאט בכוונה לנשיקה. ואז, משום מקום, כדור סל פגע בראשו.
"אהההההה!" ירין קרא בכאב וכיסה את ראשו בידיו.
סאלי שיחררה את פניו של ירין במהירות. "אתה בסדר??" היא שאלה. היא כלל לא שמה לב שהיא וירין כמעט חלקו נשיקה.
"כן!" ירין אמר בכאב והתגלגל על הריצפה.
"זה לא נראה ככה!" סאלי אמרה והתכופפה אליו.
"זריקה טובה." טוהר החמיא לעמית שהסתכל על סאלי וירין במבט מזועזע. גם הוא עצמו היה מזועזע ממה שראה עכשיו, אבל איכשהו הוא הצליח להישאר קר רוח מבחוץ.
ערן משך את סאלי בידה אליו. הוא הסתכל על ירין במבט מעוצבן. "אתה שוער." הוא אמר לירין שעדיין התגלגל על הריצפה בכאב. הוא חשב שככל שהוא יהיה יותר רחוק מסאלי, כך יהיה יותר טוב.
ירין עשה את דרכו אל המקום שהיה שמור לשומר הקבוצה שלהם. הוא מישש את ראשו, וכשעבר ליד הקבוצה היריבה שלו, איימי שלחה בו מבט רצחני. היא ראתה מה קרה קודם בינו ובין סאלי.
הוא עמד בשטח השומר, ורק אחרי שכאבו התפוגג, הוא נזכר שכמעט נישק את סאלי על שפתיה. לחייו להטו בצבע אדום בוהק והוא כיסה את פיו בתדהמה. הוא ניסה לאתר את סאלי, אבל יותר מדי תלמידים הסתירו לו אותה.
המורה לספורט שרקה והמשחק החל.
ברגע שהכדור היה אצל איימי, היא פנתה אל השוער של הקבוצה היריבה שלה וזרקה אותו עליו בכל הכוח.
"היי! לא משחקים ככה!" ירין צעק אל איימי.
"אה, אופס, סליחה, טעות שלי." איימי אמרה וכלל לא נראתה מצטערת.
"הוא מטריד אותך?" ערן התקרב אל סאלי ושאל אותה בשעה ששיחקו.
"מי?" סאלי שאלה וצפתה בחרדה בכדור שהתקרב אליה ואל ערן בשריקה.
"הזה עם השיער השחור." ערן אמר ותפס את הכדור.
"ירין?? לא! הוא חבר קרוב שלי!" סאלי אמרה והסתכלה בתדהמה בכדור שהיה בידיו של ערן.
"נראה שיותר מדי קרוב…" ערן אמר.
אחרי כמה דקות של משחק, ירין הוחלף עם תלמיד אחר. הוא בא בריצה לקבוצתו.
"סאלי!" הוא קרא. הוא רצה להסביר לה שהוא לא התכוון לנשק אותה, אלא שזאת הייתה סתם… שטות.
'כן, שטות… שטות קטנה…' ירין אמר לעצמו כשנעמד מול סאלי. אך לא משנה כמה חזר בראשו על כך שהתקרית שקרתה מקודם הייתה בסך הכל שטות, הוא עדיין לא הרגיש כך. זה הרגיש אמיתי מדי ומהפנט כל כך…
"לא מדברים באמצע משחק!" ערן אמר לירין וירין הנהן לעברו באיפוק.
סאלי הייתה שחקנית פשוט נוראית- היא בקושי יכלה להתחמק או לתפוס כדורים. הסיבה ללמה היא הייתה עכשיו בין חמשת השחקנים שנשארו עדיין בקבוצתה הייתה בגלל שערן תמיד היה שם כדי להציל אותה. וירין, שהבטיח להגן על סאלי בעצמו, נפסל עוד מקודם כשערן דחף אותו בטעות לכאורה לעבר כדור שנזרק לעברם ובכך הפסיל אותו.
בקבוצתה של איימי רק היא וטוהר נשארו, אך היא סירבה לשתף איתו פעולה.
"את לא יכולה לזוז לבד! תמסרי לי את הכדור!" טוהר קרא אל איימי.
"שקט, זכר מטומטם. אני יכולה לעשות את זה גם בלעדייך!" היא אמרה וזרקה את כדורה לעבר קבוצתה היריבה.
אחת מקבוצתו של ערן נפסלה והיא הלכה אל אזור השוער, להתחבר יחד עם חברי קבוצתה שנפסלו עוד מקודם.
עברו עוד כמה דקות נוספות, ורק ארבעה נשארו על המגרש עכשיו: טוהר ואיימי, סאלי וערן.
איימי עדיין סירבה להתחבר עם טוהר והיא שיחקה לבד. היא כיוונה רק על ערן בלי לפגוע לרעה בסאלי.
וטוהר… טוהר פשוט עמד במקומו כמו עציץ בזמן שאיימי שיחקה לבד עם כדור הקבוצה. לא נראה שלמורי הספורט היה אכפת כל כך מטוהר שעמד כמו פסל במקום לעזור לחברת קבוצתו, הם רק הביטו משועממים באיימי המנסה להפסיל את ערן שוב ושוב. נראה שכבר ההצגה מעייפת אותם- המורה לספורט פיהק בקול רם ובדק את שעונו.
לבסוף, ערן ניסה באביריות להגן על סאלי מכדור המשחק שבכלל לא כוון עליה אלא עליו. הוא כשל ונפל כשכדור היד נופל לו מהידיים.
סאלי עזרה לערן לקום מהריצפה והוא נישק אותה בלחי כאות תודה. סאלי כיסתה את הלחי שאותה נישק ערן בהפתעה.
כדור היד הגיע אל עמית והוא זרק אותו בחזרה על ערן בכל הכוח.
"אבל אני כבר פסול!" הוא קרא.
עמית לא הקשיב, וכשהכדור הגיע אליו שוב, הוא זרק אותו שוב על ערן, ושוב… ושוב.
"חתיכת…" ערן התקדם אל עמית אך המורה תפס אותו בידו.
"לך למקום שלך." הוא אמר לערן.
סאלי הסתכלה סביבה וראתה שהיא היחידה שנשארה בקבוצתה. היא הייתה כולה מוקפת באויביה שנפסלו עוד מקודם ועכשיו עמדו כולם מאחורי הקו שסימן את טריטוריית הקבוצה שלה. חלקם מתחו את גופם לאחור כדי להיות מוכנים לכדור שאולי יגיע אליהם וחלקם חייכו אל סאלי בחיוכים שנראו לה אכזריים.
היא הרימה את ידיה לאוויר בכניעה ואמרה. "אני נכנעת, אני נכנעת!"
"לא! המשחק לא נגמר כל עוד הכדור לא פוגע בך." המורה לספורט אמרה, ובבירור היה אפשר לראות על פניה שהיא רוצה לראות את סאלי רצה על נפשה כשאויביה למשחק מנסים להפסיל אותה באכזריות.
עמית הבן הקפיץ הכדור בידיו. הוא התלבט אם לוותר לסאלי או לא. הוא כל כך כעס ממה שראה מקודם: את ירין כמעט מנשק את סאלי על שפתיה, את ערן מנשק את סאלי על לחייה כאות תודה על משהו טיפשי… הוא לא היה אמור לכעוס על סאלי, אך כשנזכר בערן הוא רצה לזרוק את הכדור על סאלי בעוצמה כזאת שתגרום לה לשכוח את שמה. הוא לקח צעד אחד לאחור וכיוון את הכדור שהיה בידו לעבר סאלי.
"תרחם עליי!" סאלי ייללה לעבר עמית.
"זה המשחק, תקבלי את זה." עמית אמר והתכונן שוב לזריקה, אבל נאנח כשראה את המבט השבור בפניה של סאלי. הוא זרק בעליבות את הכדור לרגליה. "טיפשה…" הוא מילמל כשסאלי צעקה אליו מילות תודה.
סאלי הרימה את הכדור מהריצפה והתקרבה לעבר איימי וטוהר. היא ידעה שכשהיא תזרוק את הכדור על הקבוצה היריבה, זה יהיה הרגע שהיא תידפק. היא ידעה שכשהכדור יימסר אל טוהר ואיימי, חייה יגמרו.
איימי חייכה אל סאלי בעידוד בשעה שסאלי מתחה את ידיה והתכוונה לזרוק את כדור המשחק.
"זרקי אליי!" ירין קפץ ונופף בידיו לעבר סאלי.
"מה…? לא. אם כבר תזרקי אליי, סאלי!" ערן אמר וגבר על קולו של ירין.
"לא! תנו לה לעשות את זה לבדה!" המורה לספורט נבחה על השניים.
סאלי נשמה עמוק. כל הזמן הזה שהייתה בתוך המשחק היא רק נסה על נפשה מהזריקות של הקבוצה היריבה וערן וירין גוננו עליה, אבל עכשיו היא הייתה… לבד. היא לקחה צעד לאחור, מתחה את כל ידה אחורה וזרקה את הכדור במאמץ רב קדימה.
טוהר ואיימי הביטו ברחמים על הכדור שנפל מידה של סאלי אל הריצפה באומללות. הכדור התגלגל לאט אל הטריטוריה שלהם ואיימי הרימה אותו. היא זרקה אותו לאחור בשני ידיה וטוהר תפס אותו בתדהמה.
"מה? את נותנת לי להשתתף במשחק רק בסוף?" הוא אמר לאיימי.
"תגיד תודה שאני נותנת לך בכלל, זכר מטומטם!" איימי אמרה. היא לא יכלה לכוון את הכדור לעבר סאלי, לכן היא הגישה את הכדור לטוהר. אך… הבעיה הייתה שגם טוהר לא רצה לכוון את הכדור לעבר סאלי.
הוא הוציא אוויר מראותיו ועשן לבן הסתלסל מפיו. הוא הסתכל על סאלי שעמדה הרחק הרחק ממנו, כמעט יוצאת מגבולות טריטוריית המשחק.
הוא לקח את הכדור בשתי ידיו וזרק אותו בידידות לעברה והוא התגלגל אל רגליה של סאלי באיטיות.
סאלי הביטה בחשדנות באויב הקבוצה שלה שכעת חייך אליה. היא הרימה את הכדור ביתר זהירות, כאילו הוא לא היה אלא פצצה שעומדת להתפוצץ כל רגע בידיה.
"טוהר!" המורה צעקה ממקומה שליד המורה הנוסף לספורט. "אתה אמור להפסיל אותה, לא לעזור לה! היא אויבת הקבוצה שלך, לא חברת הקבוצה שלך!"
דממת מוות השתררה בחצר הספורט הענקי. רק שיעוליו השקטים של טוהר הפרו אותה.
המורה התקדמה אל שחר במהירות מסוכנת וחטפה לה את כדורה מהיד. אז היא התקדמה אל טוהר ודחפה לו את הכדור ליד. היא הצביעה על שחר באגרסיביות ואמרה לטוהר, "עכשיו תזרוק עליה את הכדור. הפעם עם כוונה."
טוהר בלע רוק והסתכל על סאלי שניענעה בראשה במהירות כשהבינה מה המורה אמרה הרגע. "אני לא יכול-" הוא אמר והסתכל שוב על סאלי. בעצם, למה הוא לא יכול לזרוק את הכדור עליה…? כדור המשחק לא היה משקולת או משהו כבד אחר, אלא רק כדור יד ספוגי שקצת קשיח.
אך זה לא היה קשור לכדור, זה היה מעבר לזה. הוא פשוט… לא יכל… הוא לא יכל… "אבל זה רק משחק!", הוא חשב לעצמו. הוא נשך את שפתו בחוזקה ומחץ את הכדור אל חזהו. הוא צריך תשובה עכשיו. הוא צריך את התשובה לשאלה שמכרסמת את ראשו כל כך- הוא צריך לדעת למה הוא מחבב את סאלי למרות שהוא בקושי מכיר אותה.
למורה לספורט נמאס. היא לקחה את הכדור מידיו של טוהר. "אני הולכת להפסיל אותה, אז כדאי לכם לראות איך עושים את בצורה הטובה ביותר." היא לקחה צעד אחד אחורה וזרקה במהירות ובחוזקה את הכדור בצורה מדויקת ואכזרית לעבר סאלי.
מאי התנשמה בהפתעה וכיסתה את עיניה. ירין עשה צעד לעבר סאלי, אך הוא גם ככה היה יותר מדי רחוק כדי להגיע אליה בזמן.
סאלי צרחה כשהכדור התקרב אליה במהירות על. היא המשיכה לצרוח, וכשהכדור הגיע אליה היא השתתקה. בשנייה שהיא הפסיקה לצרוח, החצר הפכה שקטה כולה. סאלי הביטה בתדהמה לכיוון החזה שלה. הכדור היה בין שתי ידיה שחיבקו אותו. היא תפסה את הכדור, בפעם הראשונה במשחק הזה. היא עשתה את זה. היא החזיקה את הכדור בידה האחת וקפצה מעלה ומטה בהתלהבות.
"הצלחתי, הצלחתי!" היא קראה ושכחה שהיא לא היחידה שבחצר הספורט. היא המשיכה לקפוץ בהתלהבות והמורה לספורט הסתכלה עליה, מותקפת אלם.
צלצול בית הספר התנגן בכל חצר הספורט בעליזות.
"משוחררים!" מורה הספורט אמר בקול והתלמידים חלפו על פניו. ממלמלים בלחש בזמן שהם מתקדמים אל כניסת אולם הספורט.
"איך-" המורה לספורט אמרה לכיוון סאלי שכעת כמעט בכתה מאושר.
סאלי לא שמעה את המורה לספורט. היא נופפה בכדור המשחק בניצחון ורצה לשקית שקופה שבתוכה היו כדורים נוספים בצבעים שונים. היא ניסתה לקלוע את הכדור אל השקית ללא הצלחה, והוא התגלגל על הדשא הירוק. היא התכופפה אל הכדור והושיטה את ידה אליו, אך מישהו אחר הרים אותו מהדשא.