החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 7

"אז בעצם… אני לא צריכה להביא ציוד ספורט מהבית שלי כי בית הספר כבר מספק לי ציוד ספורט, נכון?" סאלי שאלה את ירין בדיוק כשנכנסו לאולם הספורט הקפוא.
"בדיוק." ירין אמר והתקדם אל הכיסאות המתכתיות שהיו בירכיתי האולם.
"אבל… זה… אז הציוד לא אמור להיות משומש…?" סאלי שאלה בהיסוס.
"לכל תלמיד יש מדי ספורט משל עצמו, מדי ספורט שהוא הזמין בתחילת השנה. אותו הדבר לגבי נעלי הספורט… זה כמעט אותו העיקרון עם מדי בית הספר, רק שאת מדי הספורט ואת נעלי ההתעמלות את משאירה בבית הספר." ירין אמר.
סאלי קימטה את גבותיה. היו לה עוד מלא שאלות לשאול, אך היא לא רצתה להציק לירין יותר משהציקה כבר. היא הלכה אחריו למושבי האולם והתיישבה לידו, ורק ברגע שישבנה של סאלי נגע במתכת הקרה, היא ראתה לראשונה את האולם סביבה.
מולה, בצידו האחר של האולם, היו שורות על גבי שורות של מושבים מתכתיים, ולמרות שצבעם של המושבים היה אדום כאש, מגעם אמר קרח. האולם היה הענקי בגודלו שאי פעם ראתה, ועל רצפת הפרקט שלו היו משורבטים תחומי כדורסל. ובסוף המרוחק של האולם, ממש ממול לדלת הכניסה שלו, הייתה דלת יציאה שחורה.
בזמן שסאלי התפעלה מגודלו של אולם הספורט, החלו תלמידים לזרום לתוכו.
עברו כמה דקות בודדות וכבר רוב התלמידים התיישבו להם על מושבי האולם הקרים ודיברו ביניהם.
"שקט בבקשה." אדם נמוך בעל שיער וזקן שחור אמר. עיניו היו בצבע שחור, כובע שחור היה על ראשו ועורו היה בצבע בהיר. הוא היה לבוש מעיל שחור.
התלמידים המשיכו לפטפט בינהם בלי לשמוע למוריהם.
"אמרתי בבקשה!" המורה הרים את קולו, והקול המשיך לשוטט באולם. התלמידים השתתקו מיד והמורה החל לדבר.
"ברוכים הבאים לעוד שנה של שיעורי ספורט. אני מקווה שאתם בכושר כי אני לא הולך לוותר לאף אחד מכם." הוא אמר ועיניו השחורות בחנו כל תלמיד. "… אז אנחנו נמשיך באותם הנהלים של כל שנה- חימום קודם כל, התעמלות ואז בסוף בסוף יש משחק סגירת שיעור. אז יאללה, תתארגנו על מדי הספורט שלכם, טניה עוד מעט תצטרף אלינו."
אחרי דבריו, המורה שלף כיסא פלסטיק לבן משום מקום והתיישב עליו כשפניו פונות אל המושבים שעליהם ישבו התלמידים.
התלמידים קמו בעייפות ממושביהם הקרים והתקדמו לכיוון דלת אדומה שהתמקמה מתחת למושבים האדומים שהיו בצידו האחר של האולם.
"אז…" סאלי החלה לומר כשהתקדמה עם ירין לדלת כמו השאר.
"יאפ, שם נמצאים מדי הספורט." ירין אמר עוד לפני שסאלי הוציאה את שאלתה מפיה.
סאלי חייכה ואמרה, "אוקי."
ירין וסאלי נכנסו דרך הדלת האדומה. החדר היה רחב וגדול מאוד. הוא היה מלא בשידות לבנות וארוכות שעל כל אחת ממגירותיהן היה כתוב שם מלא של תלמיד. תלמידים החלו לפתוח מגירות ולהוציא מהן את מדי הספורט שלהם. סאלי שמה לב לתלמיד אחד שהוציא ממגירה אחת מדי ספורט בצבע כחול כהה מאוד העטוף בניילון.
ירין הוציא גם הוא ממגירתו את מדי הספורט שלו. המדים היו עטופים בשקית ניילון דקה, מה שהעיד על כך שהם חדשים.
"אה…" סאלי פלטה והסתכלה סביבה על החדר הגדול מלא השידות, מסוחררת. "איפה- איך אני אמורה למצוא את המגירה שלי…?"
"זה קל. המגירות מסודרות לפי האל"ף בי"ת." ירין אמר. "לעזור לך?"
"לא צריך! אני… אסתדר, איכשהו…" סאלי אמרה וגירדה את שיערה.
"אני באמת יכול לעזור לך." ירין אמר והתקדם צעד אחד לעבר סאלי. הוא איתר ליכלוך קטנטן על שיערה והעיף אותו.
סאלי טפחה על שיערה. היא פתחה את פיה כדי לומר משהו, אך קול אחר דיבר במקומה.
"אז פה אתם מתחבאים!" מאי אמרה והגיחה מאחורי סאלי.
"הא? התחבאנו?" סאלי שאלה את מאי בבלבול.
"האם התחבאנו, סאלי?" ירין שאל.
"הייתכן?" סאלי אמרה לעברו.
"אולי…" ירין אמר.
"זאת אומרת, יש מצב." סאלי משכה בכתפיה.
שניהם ציחקקו בטיפשות ומאי גילגלה את עיניה.
"בכל מקרה, אני ראיתי את המגירה שלך מקודם שם, סאלי." היא אמרה ומשכה את סאלי מירין.
סאלי שלחה נפנוף קצר אל ירין וירין הרים את ידו מעלה כתגובה.

"מה קורה?" היא שאלה את מאי כשהן חלפו על פני מגירות ארוכות ולבנות.
"הכל בסדר." מאי אמרה ושלחה בסאלי מבט ארוך וחוקר.
"מה?" סאלי שאלה כשקלטה את מבטה של מאי. היא לעסה את שפתה התחתונה כחלק מהרגלה המגונה.
"כלום," מאי עדיין הסתכלה על סאלי באותו האופן. "כלום…"
"מאי! תפסיקייי!" סאלי אמרה והתכנסה בתוך עצמה כשמאי המשיכה לבחון אותה. זה גרם לה לתחושת קור וצמרמורת בגוף.
מאי ציחקקה. היא ידעה שסאלי שונאת שמביטים בה ככה. "בסדר, בסדר."
סאלי הנידה בראשה לעבר מאי ואז קלטה את מדי בית הספר העליונים שלבשה. היא התנשפה בהפתעה כשראתה שהם מוכתמים בנוזל אדום בהיר. "מה קרה לך, מאי??"
מאי עקבה אחרי מבטה של סאלי. "אה, זה? עמית המטומטם עשה את זה."
"למה??" סאלי שאלה.
"זה לא משנה. בואי נדבר עלייך ועל ירין." מאי אמרה. הן נעצרו מול שידה לבנה וארוכה. מאי העבירה את אצבעה לאורך המגירות עד שאצבעה נתקלה בתווית השם של סאלי. היא פתחה את המגירה והוציאה ממנה בגד ספורט כהה מכוסה כולו בשקית שקופה. לבגד היה מחובר קולב למרות שלא היה צורך בתלייתו. כשמאי הגישה לסאלי את השקית עם הבגד, עיניה של סאלי התבלטו והיא הסתכלה על השקית כמו ילד סקרן.
"מה יש לדבר על ירין ועליי?" היא שאלה ועיניה עדיין היו נעוצות בשקית עם בגד הספורט שלה.
הן התחילו להתרחק מהשידה ולעבור על פני שידות אחרות מרובות מגירות לבנות. היא דחפה קלות את סאלי בכתפה. "את יודעת…"
למעשה, סאלי לא ידעה כלום. "יודעת מה?" היא שאלה.
מאי נאנחה ונעצרה מול מגירה לבנה שעליה היה את שמה המלא. היא הוציאה ממנה את מדי הספורט שלה שהיו עטופים גם הם בשקית. היא הסתובבה ופנתה אל היציאה מהחדר הגדול, היא התקדמה לכיוונו וסאלי הייתה בעקבותיה, מתנצלת בפני התלמידים האחרים בזמן שהיא מתנגשת בהם קלות. "כאילו, את יודעת… מה קורה בינך ובין ירין?"
"אה… לא קורה שום דבר. כלומר, אנחנו חברים טובים ואני מאוד אוהבת אותו, זהו." סאלי אמרה במשיכת כתף ומאי לא נראתה מרוצה מתשובתה.
"אוקי… ומה עשיתם בהפסקה האחרונה? הייתם ביחד, נכון?" היא אמרה.
"כן," סאלי ענתה. "ישבנו יחד באיזו כיתה."
"ומה עשיתם?" מאי המשיכה לחקור.
"מה זאת אומרת?" סאלי ציחקקה. "דיברנו על דברים… למה את שואלת כל כך הרבה שאלות?"
מאי משכה בכתפיה ופתחה את דלת היציאה של החדר. היא וסאלי יצאו מהחדר והמשיכו ללכת לכיוון היציאה מאולם הספורט.
"אני רק מנסה להבין משהו… את אמרת מקודם שאת אוהבת את ירין, נכון?" מאי שאלה וסאלי הינהנה. "אז… באיזו צורה?"
"את יודעת… חברית?" סאלי ספק אמרה ספק שאלה. זה היה סוג החברות היחיד שהכירה וידעה, חוץ מרומנטי, שבו לא הייתה בקיאה כל כך.
מאי חייכה קלות ועיניה השחורות נצצו לשנייה ברשעות. "כמו אח כזה?"
סאלי התלבטה לפני שענתה. היא אף פעם לא חשבה על ירין כעל אח, אלא על כחבר טוב מאוד. אך עכשיו כשמאי העלתה את הדימוי, סאלי חשבה שאולי התיאור הזה אכן מתאים לירין. "אמ… את יודעת מה? כן, אני חושבת שאני כן מחשיבה אותו כאח."
מאי התחילה לצחוק וסאלי שמה לב שיש בו רשעות מסוימת.
"מה מצחיק?" היא שאלה.
"לא, כלום. האמת שזה בכלל די עצוב." מאי אמרה והשתיים יצאו מאולם הספורט.

הן המשיכו לדבר בינהן בזמן שהלכו לשירותי הבנות שבקומה השנייה.
"בבקשה, אל תכריחי אותי לענות על זה, בבקשה." סאלי התחננה בפני מאי. היא הצמידה את ידיה אחת לשנייה בתחינה והסתכלה על מאי בעיני כלבלב.
"נופ. ואם תמשיכי להתחנן ולא תחליפי בגדים אז המורה לספורט תתאכזר אלייך יותר."
סאלי הזדקפה מיד למשמע ההזכרה של המורה לספורט. היא רצה לתא שהיה מאחוריה וסגרה את דלתו בקול.
"אבל תעני לי!" מאי אמרה לסאלי. היא ישבה על השיש הלבן שהיה בשירותי הבנות של הקומה השנייה.
היא נידנדה את רגליה באוויר והזיזה את ראשה מצד לצד בשיעמום.
"לא!" סאלי אמרה מתוך תאה והזדרזה להחליף את בגדיה.
"אם לא תעשי את זה אני אגיד למורה לספורט שפרצת למגרש הספורט לפני ששיעורי הספורט התחילו השנה."
"אבל זה שקר!" סאלי אמרה למאי.
"נכון, אבל את יודעת מה לא שקר? זה שאת לא בכושר, וזה יגרום למורה להתאכזר אלייך יותר." מאי אמרה.
"לא! מאי!" סאלי קראה, ומתוך תאה נשמעו כמה רעשים של נפילה ודפיקה בדלת.
"אז אני אבקש שוב, תדרגי את חברינו הבנים מהחבר שאת הכי אוהבת ועד לחבר שאת הכי פחות אוהבת." מאי אמרה.
"ירין, עמית, טוהר." סאלי אמרה בקול גבוה ובמהירות, ומאי בכלל לא הבינה אותה.
"לא שמעתי." מאי אמרה וסאלי חשבה שהיא עושה לה בכוונה. היא פתחה את דלת התא שלה ומדי בית הספר שלה היו בידיה. היא הייתה לבושה בטריינינג סגול ולכל אורכו היה פס בצבע לבן. "אמרתי: ירין, עמית ואז טוהר."
מאי קפצה מהשיש ובחנה את סאלי. היא גם הייתה לבושה במדי הספורט שסאלי לבשה. היא שכחה מתשובתה של סאלי כשהסתכלה על סאלי. היא הירהרה על כמה שיערה האסוף של סאלי מדגיש את תווי פניה היפות.
"עכשיו כשאני חושבת על זה, אף פעם לא ראיתי אותך עם מכנסיים." היא אמרה ובחנה את מכנסי הטריינינג שסאלי לבשה.
"אני נראית רע, טוב??" סאלי שאלה בחרדה ולקחה צעד לאחור, מוכנה להחזיר את מדי הספורט בחזרה לשקית וללבוש את מדי הלימודים שאליה הייתה רגילה, מדי בית הספר שהרגישה כי הם מגנים עליה מפני שפיטה של אחרים.
"את יפהפייה." מאי אמרה וחייכה חיוך כנה עד כאב.
ואז היא הסתובבה אל המראה שהייתה מאחוריה ועשתה לעצמה קוקו גבוה בדומה לסאלי.
היא חייכה לבבואתה והסתכלה על יופיה: עיניה השחורות והחתוליות, עורה הבהיר, אפה הקטן ושיערה החלק והשחור שכעת היה אסוף… היא הרימה את סנטרה מעלה וקרצה לעצמה. מאי יצאה מהשירותים וסימנה לסאלי לבוא אחריה.
סאלי חייכה אל מאי. היא הייתה כל כך יפה, חשבה. כשהלכה לכיוון היציאה מהשירותים אחרי מאי, היא נמנעה ככל האפשר מהשתקפותה, אך היא פזלה לכיוונה בטעות. היא נשכה את שפתה בכאב כשבבואתה המכוערת החזירה לה מבט. היא הסיטה עיניה במהירות מהמראה והלכה בעקבות מאי. אך למרות שהיא הסתכלה על השתקפות רק לחצי שנייה, היא עדיין יכלה לזכור איך נראתה: שפתיה המלאות בצבע אדום פטל, אפה הבינוני שסביבו היו פזורים פצעונים זעירים המשווים לה מראה נמשים, עורה הכהה והעדין ועיניה הגדולות והבהירות. היא הושיטה את ידה וכיסתה את פיה. כל כך מכוערת, חשבה בכאב.
"אז מה אמרת?" מאי שאלה את סאלי שבדיוק יצאה מהשירותים. "טוהר מדורג במקום האחרון?"
"לא, לא! לא בצורה כזאת!" סאלי אמרה במהירות. "זה פשוט… את יודעת… זה לא שאנחנו חברים טובים כל כך… אנחנו גם בקושי מדברים…"
"כן, האמת שזה נכון…" מאי אמרה והירהרה. "למה בעצם?"
סאלי לעסה את שפתה התחתונה לפני שענתה. "אני לא ממש יודעת… זה לא אישי או משהו. אנחנו פשוט… פחות מדברים…"
"ולמרות זאת טוהר דלוק לך על הצורה…" מאי מילמלה לעצמה.
"מה?" סאלי שאלה וקירבה את ראשה אל מאי.
"כלום." מאי אמרה והפליקה לסאלי על המצח.
"אאוץ!!" סאלי קראה בכאב ושמה את ידה על מצחה.