החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 18

כל התלמידים התיישבו כבר במקומותיהם כשסאלי הרגישה מוזר. כל הכיתה ישבה בתוך חצי המעגל ורק היא… מולו. היא השתעלה קלות וחצי המעגל מיצמץ לעברה. זה לא מרגיש נכון, היא חשבה. היא העבירה את ידה על השולחן כדי להעסיק את עצמה ממבטי התלמידים, ועיניה נתקלו במשקפיים מלבניים שהיו על שולחנה. היא שמה אותם על אפה וחיפשה בעיניה את ירין. ירין קלט את סאלי והניד את ראשו כמאוכזב- סאלי צחקה. היא העלתה את המשקפיים על גשר אפה בעזרת אצבעה ומאי צחקה כששמה לב אליה.
"הֵי! זה המקום שלי!!" המורה אמר בהלצה לעבר סאלי והיא ישר קמה מכיסאה, כמעט מפילה את המושב המסכן לאחור.
"א-אה-" היא הושיטה את ידיה קדימה וניסתה לדבר ללא הצלחה.
"ולמה את יושבת בכיסא של המורה, אם יורשה לי לשאול?" אריה שאל את סאלי.
"א-אה- אני… ז-זה המקום שלי… זאת אומרת, המושב שלי! אבל- אבל אתה יכול לקחת אותו! א-אני יכולה לשבת במושבים הפנויים… יש הרבה מהם היום…" סאלי אמרה.
"הממ…? זה באמת שלך?" אריה שאל והתקרב אל שולחנה של סאלי. הוא בחן את משטח העץ הכהה ואז עיניו נתקלו במילים שעמית חרט.
"מעניין…" הוא אמר לאט. "טוב, אז אם זה שלך זה שלך." הוא אמר והתקדם אל חצי המעגל. הוא התיישב במקום פנוי ושילב את ידיו.
סאלי פערה את פיה. "ל-לא! זאת אומרת… אני… אתה יכול לשבת במקום שלי!" האמת הייתה שהיא לא רצתה שפרצופה יופנה לכל הכיתה.
"הכל בסדר," המורה אמר.
"יושבת מול כל הכיתה… מרכיבה את המשקפיים של המורה… סאלי, את ממש מורה!" ירין אמר וכל הכיתה צחקה.
סאלי נגעה במשקפיים שהיו על גשר אפה. היא לא בדקה של מי היו המשקפיים בכלל! ומה ירין אמר, הם של המורה?
אריה הסתכל על סאלי ביתר ריכוז ואז ראה שהיא אכן מרכיבה את משקפיו שלו. הוא החל לצחוק וסאלי מיד הורידה אותם מעיניה.
"מצטערת!" היא אמרה והניחה את המשקפיים המלבניים על השולחן בעדינות רבה.
"האמת שזה מתאים עלייך יותר." המורה אמר.
"לא לא! שמתי את זה בצחוק! ל-לא התכוונתי!" סאלי אמרה ובלעה את רוקה. היא גירדה את שיערה במבוכה והסתכלה על הכיתה שהחזירה לה מבטים.
"אז… המורה שחר, מה אנחנו לומדים היום בשיעור חינוך?" אריה שאל וסאלי השתעלה.
"אה…" היא התכווצה ועיניה תרו בכיתה. "בבקשה אל תשאלו אותי." היא לחשה.
"אוקי, אוקי." המורה אמר כשראה את פניה המובכות של סאלי. הוא נאנח ופנה אל הכיתה, "טוב, אז תנו לי אתם רעיונות."
"בדרך כלל המורה לחינוך מביאה נושאים לשיחה," אביעד אמר.
"אז אנחנו לא חושבים בעצמנו על נושאים…" אותה התלמידה שישבה ליד איימי השלימה.
"נו באמת, תזרקו נושאים! זה לא כזה קשה!" המורה אמר.
הכיתה החלה להתמלא במילמוליהם של התלמידים.
"מתי הורדת את השפם שלך?" עמית שאלה בקול וכל הכיתה השתתקה. היא הורידה את הגומייה מהשיער שלה, ושיערה הבלונדיני והארוך גלש על כתפיה. היא חשבה שאולי כך תוכל למשוך את תשומת ליבו של המורה.
המורה צחק קלות והעביר את ידו על המקום שעד לפני יממה היה שם שפמו. "היום. לא ראיתם את השפם שלי אתמול?"
"מה, הוא נקרא בכלל שפם? היו לך בקושי חמש שיערות מעל השפה!" תלמיד בעל שיער חום כהה אמר. סאלי התנשמה בהפתעה, היא לא הייתה רגילה שכך פונים ומדברים אל מורה.
"סליחה, אני מבקש, הוא היה שפם מאוד מרשים, ולך אין בכלל זכות לדבר עליו כשאין לך אפילו שיערה אחת מעל השפה, חתיכת צעיר." המורה אמר והכיתה כולה צחקה. הוא הגניב את מבטו אל סאלי כדי לראות אם גם היא צוחקת.
סאלי הרימה את ידה וכל הכיתה הסתכלה עליה. המורה הרים את גבותיו בשאלה וסאלי אמרה, "למה… למה המורה לא הגיעה לכיתה? זאת אומרת, המורה לחינוך…?"
"המורה לא הגיעה בכלל לבית הספר היום. כנראה אולי בגלל מזג האוויר…? בכל מקרה, אני כאן ממלא מקום בגלל ששכבה י"ב השתחררה כולה." המורה אמר. "מה, לא טוב לך איתי?"
"מה- ל-לא! זה לא זה! זה בכלל לא זה! זה היה סתם מסקרנות!" סאלי כמעט קפצה מכיסאה.
מאי, שישבה ליד עמית הבת, הצביעה תחילה על המורה ואז על סאלי. היא אמרה ללא קול לעברה, "תשאלי אותו מה הטעם שלו."
סאלי כיווצה את גבותיה לעבר מאי. היא הנידה את ראשה כדי להראות לה שהיא אינה מבינה מה היא אומרת.
"…המורה, יש לי שאלה של חברה." מאי אמרה. "מה הטעם שלך? אני מתכוונת, בבנות…?"
סאלי הטתה את ראשה לצד. זה מה שמאי רצתה שהיא תשאל את המורה? היא לא הבינה מה זאת אומרת "טעם בבנות", אבל זה נשמע לה פשוט מוזר.
התלמידות בכיתה קירבו את אוזניהן לכיוון המורה כדי לשמוע את תשובתו.
"אני לא הולך לענות על זה." המורה להיסטוריה אמר והבנות נאנחו באכזבה.
"מאי, את יכולה להסביר לי את השאלה?" סאלי הרימה את ידה.
"כאילו, זה כמו לשאול מישהו מה הוא רוצה בבת הזוג שלו. נגיד למשל: עיניים שחורות, אף קטן, שיער שחור… הבנת? כאילו, מה היא או הוא רוצים שיהיה בבני הזוג שלהם באופן חיצוני." מאי אמרה.
"אבל למה שאבחר להיות בת זוג של מישהו רק בגלל המראה החיצוני שלו…?" סאלי התעקשה להבין ואריה חייך לעצמו.
"את יודעת…" מאי נאנחה. "קשה לי להסביר, אבל ככה זה עובד. את רואה אדם יפה חיצונית- את רוצה להיות איתו, זאת אומרת, רוצה להיות בת הזוג שלו."
"ואם הוא לא יפה מבפנים?" סאלי שאלה.
"מה זה משנה? אם האדם יפה מבחוץ אז את רוצה להסתובב איתו יותר, את רוצה להיות בת הזוג שלו." עמית אמר, וסאלי התקשתה לקבל את דבריו.
"אני לא מבינה…" היא אמרה והנידה בראשה. "היופי החיצוני שלנו… הוא רק מסכה… מה שבאמת משנה זה מה שבפנים, לא? כי… כי מה זה משנה אם אתה דוגמן מפורסם… אבל האישיות שלך נוראית?"
הכיתה השתתקה ועיקלה את דבריה של סאלי.
"אז איך נגיד את מסבירה אהבה ממבט ראשון…?" אחת התלמידות שאלה. היה לה שיער מטולטל ושחור אסוף בקוקו, עיניים חומות כהות ועור שחום. "כאילו, כי את מתאהבת רק מלראות את הפרצוף של הבן אדם…"
"אולי… אולי כי את מרגישה איכשהו את האישיות של האדם האחר מבעד למראה שלו?" סאלי ניסתה לענות על השאלה.
"אז מה את אומרת, אי אפשר להתאהב באדם אם את עוד לא מכירה את האישיות שלו…?" אריה שאל את סאלי.
"אני לא אומרת את זה! הכל אפשרי… אבל… לדעתי, אם אתה "מתאהב" במישהו רק בגלל החיצוניות שלו, זאת בכלל לא אהבה." סאלי אמרה ולשנייה עיניה נפגשו בשל אלו של טוהר.
"אבל אם נגיד אני מתאהב במישהי שאף פעם לא דיברתי איתה ואו נחשפתי לאישיות שלה, זאת עדיין אהבה? ואני לא מאוהב במראה החיצוני שלה!" המורה אמר.
סאלי כיחכחה בגרונה. "להתאהב באדם מבלי להכיר אותו באמת ומבלי להתייחס למראה החיצוני שלו?"
טוהר הינהן בלי משים.
"אני… אני לא יודעת… אני לא איזה דוקטור לאהבה או משהו כזה…" היא אמרה.
"אז הנושא הזה ישאר תעלומה." אריה אמר במבט מעט מאוכזב, כאילו קיווה שלסאלי תהיה את התשובה.
אריה רקע ברגלו בקצב וגירד את לחייו. הכיתה נותרה שקטה למשך כמה זמן עד שאריה שאל את כל הכיתה, "מה אהבה מביאה לאדם בעצם…?"
"משמעות לחיים." ירין פסק.
"כן, סיבה לקום בבוקר." אביעד הסכים עם ירין.
"היא מביאה פרספקטיבות נוספות על החיים," תלמיד מהכיתה אמר.
"משמעות לחיים." איימי אמרה בדומה לירין.
כל הכיתה נמלאתה רחשים ודיבורים.
"זה נותן בכלל משהו?" אחד שאל.
"אהבה היא רק אשליה," אחרת אמרה.
"זה נותן תשוקה רבה יותר לחיים," תלמידה נוספת אמרה.
"אוקי, אוקי," המורה חייך, מרוצה מכך שגרם לכיתה להיפתח כך. "כל התשובות שלכם באמת יפות, אבל יש לי עוד שאלה: אם אהבה היא רגש כל כך חזק, איך נפטרים ממנה? זאת אומרת, אם נגיד התאהבתי במישהי, איך אני יכול לעצור את זה? ואפשר בכלל?"
"אבל… אם אהבה נותנת משמעות לחיים, למה לנסות לעצור אותה?" סאלי שאלה.
"סאלי, אם נגיד היית מתאהבת באדם, אך את יודעת שאת אינך יכולה להיות איתו מכל סיבה שהיא, את לא היית רוצה להפסיק את ההתאהבות בו?" המורה שאל.
"אה… אני…" סאלי אמרה וחשבה. "אה… אני מניחה שכן הייתי רוצה להפסיק את ההתאהבות…"
"איך היית עושה את זה?" המורה שאל וסיכל את רגליו. הוא גילה שהוא משתוקק לתשובתה יותר ממה שהוא צריך.
"דופקת את הראש שלי בקיר מלא פעמים?" היא שאלה והכיתה נמלאתה ציחקוקים, אפילו המורה עצמו צחק.
"ועכשיו ברצינות. איך היית מפסיקה את ההתאהבות שלך בבן אדם שאת יודעת שאת לא יכולה לממש את האהבה ביניכם?" המורה שאל.
"אני… אני הייתי מנסה להפסיק לחשוב עליו? אבל… אני חושבת שאם בן אדם ממש התאהב במישהו אחר, זה בלתי אפשרי להשתחרר מזה. לא בכוח, לפחות. אולי לתת לזמן לעשות את שלו?" סאלי אמרה ואריה הסתכל לה הישר בעיניים.
"אז אין תרופה לאהבה בעצם, מלבד הזמן?" המורה שאל את הכיתה.
הכיתה נמלאה שוב פעם רחשים.
"ברור שיש! תקחו את העצה של סאלי, תדפקו לעצמכם את הראש בקיר!" אחד התלמידים אמר.
"ברור שאין לאהבה מרפא, אפילו הזמן לא יכול עליה." אחת התלמידות אמרה.
"זה עצוב אבל נכון," אחת התלמידות הסכימה איתה.
המורה נאנח. "אל תתאהבו, ילדים,"
"זה אומר שהתאהבת כבר…?" אחת התלמידות שאלה. היה לה שיער חום בהיר שהיה אסוף לקוקו, עיניים חומות בהירות ועור בהיר.
"אני? בחיים לא." אריה אמר.
"ועכשיו?" היא המשיכה לשאול.
הוא שתק לשנייה ומבטו הופנה אל סאלי. הוא זע באי נוחות ואמר, "מה אלו השאלות האלו?? אני עוד אתחיל לחשוב שאת מעוניינת בחיים האישיים שלי!"
"אה… לא! בכלל לא!" היא אמרה.
הכיתה שוב השתתקה והמורה שאל, "עוד שאלות…? סאלי, אולי?"
"א-אה?" סאלי הרימה את מבטה משולחנה. "איזה שאלות…?"
"זה לא משנה." המורה אמר.
"אה… אני לא יודעת…" סאלי אמרה והרגישה חום מטפס לצווארה כשראתה את התלמידים שהסתכלו עליה. לשבת מול כולם לא היה רעיון כזה טוב, חשבה.
"אז את מרשה לי לשאול אותך משהו…?" המורה שאל את סאלי.
"כן! ברור! כל דבר!" סאלי אמרה ואריה חייך בחיבה כשהקוקו שלה קיפץ.
"למה בכית היום בתחילת השיעור הזה?" אריה שאל ופיה של סאלי נפער קלות. הוא שמע כבר את התשובה, אך הוא רצה לשמוע אותה שוב מפיה של סאלי.
"אני…" היא בלעה את רוקה והסתכלה על כל התלמידים. "בגלל…"
"בגלל עמית!" חברתה של איימי התפרצה.
"הא? לא, זה לא נכון…" סאלי אמרה ועמית עטה על פניו פרצוף מבולבל.
"זה לא היה בגללו! זאת הייתה איימי! היא הפיצה על סאלי שמועה! נכון, סאלי??" מאי אמרה.
סאלי הינהנה לאט והסתכלה לעברה של איימי.
אריה נותר שקט לכמה שניות. הוא הסתכל על סאלי והיא הסתכלה עליו בחזרה. היא חייכה אליו חיוך מעודד, כאילו הוא היה זה שהופצה עליו שמועה, והוא הוקסם. היא כיחכח בגרונו כשפרפרים בבטנו והוא אמר, "איזו שמועה הופצה עלייך? זאת אומרת, מה סיפרו עלייך בשמועה?"
סאלי הסתכלה לכיוונה של מאי כדי שתעזור לה והיא מיד נחלצה לעזרתה. "שהיא לסבית!"
המורה פער את פיו והסתכל על סאלי. אם זה נכון, איך… איך הוא ימצא חן בעיניה, עם או בלי שפם…? …הוא ידע שהורדת השפם הייתה טעות מצידו- סאלי לא תסתכל עליו כמו הבנות האחרות. הוא ניער את ראשו. אבל מה הוא חושב בעצם? למה שירצה למצוא חן בעיני תלמידה?? "אוקי," הוא אמר.
"וכאילו," התלמיד בעל העיניים הכחולות והשיער הבלונדיני ממקודם השתעל קלות. "זה לא נכון, כן…?"
הבנים עצרו את נשימתם כשסאלי באה לענות.
"אבל זה לא נוגע לתוכן השמועה!" מאי התפרצה לפני שסאלי ענתה.
"כן, זה נכון!" סאלי חיזקה את דבריה של מאי.
"למה זה לא נוגע לתוכן השמועה…?" המורה שאל.
"כי… כי עצם העובדה שבכלל הפיצו עליי שמועה פוגעת בי… אפשרי שגם היו אומרים דברים שהם כן נכונים לגביי, אבל שמועה שמופצת עליך זה דבר כל כך מפחיד…" סאלי אמרה וחיבקה את עצמה. "לראות תלמידים מצביעים עליך בצורה בולטת, לשמוע אנשים מתלחששים עליך מאחורי הגב שלך, להאמין שהחברים שלך מזויפים… הכל כל כך… מפחיד." קולה נשבר.
אריה נתקף רצון עז לקום ממקומו ולחבק אותה, להגן עליה בזרועותיו, אבל הוא רק הידק את לסתו והמשיך לשבת בכיסא התלמיד שלו. זה לא מתאים בכלל, חשב.
אבל ירין לא היסס. הוא קם ממושבו והתקדם אל מושבה של סאלי. הוא רכן אליה ועטף אותה בזרועותיו. "מצטער שזה לא הייתי אני שסיפר לך על השמועה," הוא לחש לסאלי.
היא חיבקה אותו בחזרה וצמרמורת עברה בגבו. "אתה לא צריך להצטער." היא לחשה גם היא.
החיבוק ביניהם נמשך עוד כמה שניות ארוכות, ופתאום מאי הפרידה ביניהם. היא העיפה את ירין לצד וחיבקה גם היא את סאלי.
"כבר חיבקתי אותך מקודם, אז זה בתשלום." מאי אמרה.
עמית דחפה את מאי לצד וחיבקה עכשיו גם היא את סאלי. "מצטערת על הנשיכה מקודם, קצת נסחפתי." היא אמרה לה.
סאלי חייכה אליה. "זה בסדר, אבל את חייבת לי! זה כאב לי כל כך!"
"חייבת מה?" עמית שאלה ורק אחרי כמה שניות הבינה את כוונתה של סאלי.
"קוקה קולה," הן אמרו שתיהן ואז ציחקקו.
עמית התנתקה מסאלי והשלושה חזרו לשבת בכיסאות המושב שלהם.
אריה הסתכל על ירין בגבה מורמת. שפתו התעקלה בקנאה והוא שילב את ידיו.
עמית הסתכל על ירין בגועל וראה שלחייו אדומות במקצת. הוא גילגל את עיניו.
"ולמה הפצת את השמועה עליה? מה הייתה המטרה?" אריה שאל את איימי בקול רגוע, למרות שבכלל רצה להוציא אותה מהכיתה.
"אני אמרתי לה למה…" איימי אמרה, וידיה אחזו את יריכיה שלה. "אני לא עשיתי את זה כדי לפגוע בך, אני רק רציתי… רק רציתי שהזכרים המטומטמים לא יפריעו לך…" היא יישרה את מבטה לעבר סאלי.
"מי אלו "הזכרים המטומטמים"…?" סאלי ואריה שאלו כאחד.
"את יודעת… כל הבנים…" איימי אמרה והסיטה את שיערה למאחורי אוזנה.
"למה שיפריעו לי?" סאלי המשיכה לשאול, אך אריה היה די בטוח שהתשובה בידו.
"אני באמת מבין את הכוונה שלך, אבל את חייבת להבין שפגעת פה באדם. אולי להפיץ שמועה זה דבר קל, אבל להיות האדם שעליו מופצת השמועה -כמו שסאלי אמרה- יכול להיות מאוד מפחיד. אז אני מציע שתחשבי פעמיים לפני שאת מחליטה להפיץ שמועה כזאת או אחרת." המורה אמר.
איימי הינהנה בלהט לעבר סאלי. "אני מצטערת. אני בחיים לא אעשה לך דבר כזה יותר, גם מכוונה טובה!"
"זה בסדר, כבר סלחתי לך… גם לי לפעמים יש מצבים כאלו שאני מנסה לעשות מעשה טוב אבל הוא לגמרי מתחרבש לי ובסוף אני עושה מעשה נוראי. אני מבינה אותך, איימי." סאלי חייכה ברוך ואיימי איימה לבכות.
"אבל את בכל זאת מקבלת עונש." המורה אמר.
"אבל אני סלחתי לה!" סאלי אמרה ונופפה בידיה בביטול.
"אבל אני לא," אריה אמר. סאלי הסתכלה עליו בשאלה, והוא הסיט את מבטו ממנה והשתעל קלות.
"איזה עונש אני אקבל?" איימי שאלה את המורה בלי שמץ של פחד.
"רוצה להחליט את?" המורה שאל את סאלי.
"הא??" היא כמעט נפלה ממושבה. היא הסתכלה על איימי ואז על המורה להיסטוריה. "אני לא יכולה לעשות את זה!"
"נו, תנסי," המורה דחק בה.
"אהה… תשארי בסוף היום עוד חמש דקות מהרגיל." סאלי אמרה לאיימי.
איימי הינהנה במרץ. כל עונש שסאלי תביא לה יהיה מוצא חן בעיניה, חשבה, לא משנה כמה נוראי יהיה.
"לא לא! עונש יותר חמור! שמועה היא דבר חמור מאוד!" אריה אמר לסאלי.
"אה… תקפצי מאה פעמים על רגל שמאל?" סאלי אמרה ואיימי מיד קמה ממושבה.
"לא! אנחנו לא משחקים באמת או חובה! תני לה עונש שהוא באמת עונש." המורה אמר והידק את לסתו כדי לעצור את חיוכו.
"אני באמת לא יודעת…" סאלי גירדה את שיערה, והכיתה צחקה.
"טוב, יש לך שעתיים ריתוק, ואת גם צריכה להגיש לי משימת כתיבה על למה שמועה היא דבר רע. כתבי בהרחבה בבקשה." אריה אמר לאיימי והיא גילגלה את עיניה. היא מעדיפה עונש מסאלי בהרבה…
"מה יש לו ממשימות כתיבה…?" עמית לחש לטוהר.
"טוב, השיעור שלנו עוד מעט נגמר… מישהו רוצה לפתח עוד דיון אחד קצרצר…?" המורה שאל ודפק על שעון היד שלו באצבעו בקצב.
מאי הרימה את ידה ואז אמרה, "אני רק רוצה להגיד לך, סאלי, ששמועות פה זה לא דבר נדיר… ומה שאני מתכוונת להגיד זה גם… ששמועות פה זה רק אמצעי תקשורת בין התלמידים, את יודעת. אבל אם מישהו או מישהי יפיצו שמועה שתפגע בך, אני…" היא באה לסיים את המשפט, אך עמית התפרצה לדבריה.
"היא תכה אותו כמו שהיא הכתה את ירין בכיתה ז'!"
ירין הפנה את ראשו אליה. "מה- מתי זה קרה?"
"אוי, יריני המסכני, היא חבטה בך כל כך חזק שאתה בכלל לא זוכר את האירוע." עמית אמרה.
"זאת לדוגמה שמועה שקרית!" ירין אמר וסאלי צחקה.
אריה צחק בעקבות סאלי. "אוקי, אתם משוחררים להיום. רק אל תשכחו לסדר את הכיתה כמו שהייתה קודם."
התלמידים החלו לקום ממושביהם. הם סידרו את הכיסאות בשורות ובטורים ועד מהרה הכיתה חזרה לקדמותה.
המורה שם את תיקו השחור על כתפו וחיטט בכיסיו. אז הוא איתר את סאלי וניגש אליה. "המשקפיים שלי אמורות להיות אצלך, נכון? כלומר, על השולחן שלך לפחות?"
"כן!" סאלי אמרה והרימה בעדינות את משקפיו ממשטח העץ הכהה שהיה מוצמד למושבה. היא הושיטה לו את המשקפיים.
אריה המשיך להושיט את ידו קדימה.
סאלי ציחקקה במבוכה ושמה את משקפיו בידו. לשנייה ידה נגעה בכף ידו, אך לא נראה שהרגישה.
"תודה על השיעור," היא אמרה ולקחה את תיקה. היא ניגשה לדלת הכיתה ויצאה דרכה בעקבות עמית המדבר עם טוהר.
שאר התלמידים יצאו מהכיתה גם הם והשאירו את הכיתה ריקה… כמעט.
המורה להיסטוריה נשאר באותו המקום עם ידו המושטת שעליה היו מונחים משקפיו. פיו היה פתוח קמעה ולחייו החלו להאדים. ידו רעדה קלות והוא ניער אותה בזמן ששם בידו האחרת את משקפיו על אפו. ולמרות כל הקור הזה, הוא הרגיש שמשקפיו לא ספגו שום קרירות אליהם- הם נותרו חמים, או שהוא לוקה כעת בהזיות בגלל מגעה החם של סאלי ממקודם. משקפיו הרגישו זרים על אפו, כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא מרכיב את הדגם הזה. המשקפיים האלו העבירו בו צמרמורות מאיזו סיבה לא ידועה והוא ניסה לרסן את חיוכו. את המשקפיים האלו הרכיבה קודם סאלי, חשב, היא בטח עשתה להם משהו.