החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 16

"אני הולך שנייה לשטוף פנים, עוד רגע אחזור." אריה אמר וניגש אל דלת הכיתה השקופה שכבר הייתה פתוחה לרווחה. הוא התנגש בה קלות כשעבר דרכה והלך בצורה עקומה במסדרון בדרכו אל שירותי הבנים שהיו בקומה הראשונה. הוא שאף אוויר עמוקות, ואז נשף אותו החוצה. הוא עשה זאת שוב ושוב עד שהגיע אל שירותי הבנים. קירות שירותי הבנים היו מרוצפים אריחים לבנים וחלקים, כמו שאר בית הספר, ותאי השירותים היו שחורים. הגשם שירד בחוץ הרעים גם בתוך שירותי השירותים ומילא את אוזניו של אריה. הוא פתח את הברז, שטף את פניו ואז ניגב אותן בנייר. הוא הסתכל מהמראה על פניו נטולות השפם וחסרות המשקפיים. מה אחותו, מיקי, אמרה לו על שפמו?

הוא נאנח מול מראת השירותים שלו והסתכל על שפמו הדל שהיה מעל שפתו. האם הוא באמת חייב להוריד את שפמו הקטן? הוא די חיבב אותו, למען האמת. הוא העביר את ידו מעל שפתו ונגע בחברו היקר. "אני אתגעגע אליך." הוא אמר ופתאום דלת השירותים נפתחה בחבטה.
"למה אתה מתעכב כל כך הרבה זמן-" נערה בעלת שיער חום בהיר ועיניים בצבע זהה אמרה. "אתה עדיין לא נפטרת ממנו?"
"חכי שנייה, מילקי, תני לגבר להיפרד כמו שצריך מהשפם שלו." אריה אמר והחביא בחשאי את סכין הגילוח שלו מאחורי ידו.
"מה? אתה? אתה גבר?" אחותו שאלה והרימה את גבתה. "אתה אפילו לא נראה ככה." היא לבשה חצאית שחורה צמודה שהגיעה לה עד ברכיה וחולצת בית ספר אדומה.
"מה את אומרת… ואחרי שאוריד את השפם אני עוד יותר לא אראה ככה."
"אתה לא נראה טוב עם שפם." מיקי אמרה ועיקמה את אפה. היא בחנה את פרצוף אחיה.
"תודה, באמת תודה." אריה אמר בפרצוף נעלב.
"אוי, אל תהיה כזה פגיע. פשוט תוריד את השפם וזהו, אני בטוחה שכל המורות בבית הספר יעופו עליך."
אריה הביט בה מהמראה. "כולן בנות למעלה מחמישים."
"שקרן." מיקי אמרה.
"טוב, אין לך איזה תיכון ללכת אליו?" אריה אמר.
"עוד לא, אני רוצה לראות אותך מוריד את השפם. עכשיו." היא אמרה.
"אני אחיך הגדול." אריה אמר והסתובב אליה.
"ואני אחותך הקטנה." מיקי אמרה.
"ואני יכול להתקשר אל אמא שתיקח אותך מפה, ואת לא רוצה את זה, נכון, אחות קטנה?" הוא אמר בחיוכו.
"ארי, לא כדאי לך. זה יתנקם בך יפה מאוד. איפה אתה מלמד, הא? …ואיך קראו לה, סאלי?"
"תשמרי על הפה שלך." אריה אמר בטון שונה משדיבר קודם ומיקי נרתעה לשנייה.
"…אבל למה אתה חייב לעשות לי חיים קשים?? תוריד כבר ת'שפם! אתה נראה כמו איש מערות!"
"זה רק שפם, לא זקן!" אריה אמר.
"נו באמת!" מיקי קפצה בתסכול.
"למה בכלל אכפת לך מהשפם שלי??" אריה שאל.
מיקי פתחה את פיה לענות, אך לא היה לה מה להגיד בעצם… "הממ… אולי זאת העובדה שאתה נראה כמו איש מערות?"
"לא שיכנעת אותי, ועכשיו לכי לבית הספר שלך, אני בטוח שאת מאחרת."
"אני לא מאחרת," מיקי אמרה ובחנה את שפמו של אריה.
אחיה נראה יותר בוגר עם שפמו, וזה בדיוק מה שהציק למיקי. היא הייתה בשנתה האחרונה ללימודים ואחיה הגדול היה כבר מורה. הם כל כך בוגרים, כולם… ומתי הזמן עבר כך? רק אתמול אחיה האכיל אותה בכפייה בגרב מסריחה מכיוון שסירבה לעשות קניות במקומו לבית. רק לפני יומיים שניהם רצו יחדיו לפארק שמתחת לביתם אחרי יום לימודים ארוך… הוא נידנד אותה בנדנדה והיא סובבה אותו בקרוסלה חזק ככל שיכלה… צחוקים מילאו את כל הפארק למרות שאלו היו רק שניהם. צחוק טהור. פשוט. של ילדים… אבל עכשיו הימים המתוקים האלה אינם עוד. הם בחיים של המבוגרים, כך אמה אומרת. חיים משעממים אומנם, אבל חיים. אך חיי המבוגרים לא עניינו אותה, היא רצתה את ארי הצעיר, היא רצתה את עצמה הילדותית. היא ידעה שלא תוכל להעביר את הזמן אחורה לזמנים הנוסטלגיים, אך אולי תצליח להחיות אותם שוב בעת הזאת?
היא לקחה לכיוונו צעד. "תביא, אני יודעת איך לספר אנשים."
"לספר?? זה רק שפם!" אריה אמר והגניב את סכין הגילוח לידו השנייה.
"אני רואה את זה, חתיכת שקוף." מיקי אמרה וחטפה את סכין הגילוח מידו של אחיה מבלי להיפגע.
"לא, לא! אני רוצה להשאיר את השפם שלי!" אריה אמר וכיסה את אזור פיו. רק בדרך הזאת יכל להיראות בוגר מספיק. הרי הוא מורה, לא? והוא אינו יכול לתת לעצמו להיראות כילד במגרש של הילדים הגדולים.
"בבקשה? בבקשה יפה?" מיקי אמרה וסובבה את סכין הגילוח בידה.
"לא." אחיה אמר והמשיך לכסות את פיו.
"אתה לא תעשה את זה בשבילי?" היא אמרה ואריה הרים את גבתו בחוסר אמון.
היא נאנחה וסובבה את גבה אליו. היא חייכה לעצמה חיוך ערמומי ואז אמרה, "אפילו לא… בשביל סאלי?" היא הסתובבה.
"חשבתי שאמרתי לך לא להגיד את השם הזה פה, לא?" אריה אמר והוריד את ידו מפיו. הוא עתה על פניו פרצוף שאמור היה להיות כעוס, אך הוא נראה פשוט… משונה.
"נו באמת… מתערבת איתך שיש בבית הספר שלך טונות של בנות שדלוקות עליך…" היא נעה קלות בשירותים ועיניו של אריה עקבו אחריה. "היא לא אחת מאלה…?"
"מה זה קשור…?" אריה שאל לאט ובסקרנות ומיקי חייכה לעצמה. היא ריתקה אותו לדבריה, ידעה, כעת הוא יבלע כל דבר שתגיד.
"מה זאת אומרת "מה זה קשור"? זה קשור ועוד איך! אם סאלי תראה אותך בלי השפם… היא בטוח תדלק!" מיקי אמרה והעבירה את שיערה החלק לצדו האחר של כתפה.
"את מדברת פה על תלמידה." אריה אמר בלהט, אך בכל זאת חשב על דבריה של מיקי. האם סאלי באמת תגלה עניין בשפמו החסר?
"נו באמת, ארי… ואתה רוצה להגיד לי שהאחרות שדלוקות עליך הן לא תלמידות?" מיקי אמרה.
"אבל היא שונה," אריה אמר ומיקי הרימה את גבתה בסקרנות. "זאת אומרת… אני מתכוון להגיד… שאני לא הולך להוריד את השפם שלי בגלל איזו תלמידה."
"אבל זאת לא סתם תלמידה, אלא סאלי! היא שונה, היא מיוחדת! אותה אתה אוהב!" היא ליוותה את דבריה בתנועות ידיים דרמטיות.
"תשתקי." אריה אמר במבט אפל. הוא לא אוהב את סאלי… לא בצורה כזאת לפחות… היא… היא רק התלמידה שלו לשיעורי היסטוריה.
"זה למה אתה מטורף לה על הצורה? בגלל שהיא שונה? בגלל שהיא לא נופלת בקסמיך, מתעלפת מחיוכך?" מיקי אמרה ושמה לב שאריה מתכוון להסתער עליה לפי ארשת פניו. היא ברחה מהשירותים ואחריה היה אחיה.
"תסתמי!" הוא שאג.
"מורה מאוהב בתלמידה, מורה מאוהב בתלמידה!" היא זימרה ונעלה את עצמה בחדרו.
"אתה יודע שמילמלת את השם שלה מתוך שינה?" היא הוסיפה.
פניו האדימו והוא דפק על הדלת. "זהו זה, את חוזרת לאמא! שהיא תתמודד איתך!"
"אל תהיה כבד! מבטיחה שהיא תהיה מרוצה מהשפם החסר שלך! ואז היא תיפול בקסמיך, כמו כולן!" מיקי אמרה מבעד לדלת.
"תעזי לצאת מפה." אריה סינן מבין שיניו והלך לכיוון השירותים. כשנכנס לשירותים, הוא נעל אותם. הוא העביר את אצבעותיו על שפמו ואמר לעצמו בשקט, "אני לא עושה את זה בשבילה."

ושוב הוא היה בשירותי הבנים שבבית ספרו. הגשם עדיין ירד בחוץ והוא שם את ידו על לחייו. כשנכנס בשערי בית הספר היום, כל בית הספר קיבל אותו בהבעת הפתעה. "הוא כזה חתיך בלי השפם!", "נראה טוב, המורה!" ו"תתחדש!" היו סוג המשפטים ששמע מתלמידים ומורים כאחד היום. כולם מתלהבים… לוטשים עיניים… שמים לב… ורק לה לא אכפת. רק היא לא הסתכלה עליו בהערצה, וכנראה גם לא היה לה אכפת ממנו ומשפמו… הוא הרגיש כל כך…
מבויש.
למרות שדחה את המחשבה הזאת שוב ושוב, הוא לא יכל שלא לחשוב שעשה משהו כזה מטומטם רק בשבילה. להוריד את שפמו? ובשביל מה? התלהבותה? שביית ליבה? בכל מקרה, זה לא עבד ועכשיו הוא נראה כמו ילד. הוא עטה על פניו פרצוף מאוכזב, אך אז התחיל לצחוק.
"אני לא מאמין שהיא גרמה לי לעשות דבר כזה מטומטם…" הוא אמר בהינד ראש לבבואתו. "היא פשוט… תלמידה."