החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 14

הן בדיוק נכנסו לבניין בית הספר ומאי פנתה בכיוון שסאלי לא הכירה.
"לא הולכים משם?" סאלי שאלה והצביעה לכיוון מסדרון לבן וארוך שהיה מימינם.
"אני מאריכה את הדרך… אם כבר איחרנו אז ננצל את זה." מאי אמרה.
"אם כבר מאחרים, אז מאחרים בסטייל!" עמית אמרה ושמה את ידה סביב עורפה של סאלי.
הן המשיכו ללכת ואז מאי נעצרה פתאום ואחריה כל השלוש האחרות. "הא, את יכולה ללכת בדרך הקיצור, ביי ביי." היא פנתה אל איימי שנעצה את מבטה בסאלי.
איימי התעוררה וניערה את ראשה. "אני אמשיך ללכת איתכן, תודה." היא ענתה בעוקצנות.
"לא. אני רוצה שתעזבי אותנו לבד." מאי אמרה וסאלי הביטה בה בתחינה.
"בבקשה בואו נלך פשוט ביחד…" היא אמרה וגירדה את שיערה במבוכה.
"אם זה מה שאת רוצה…" איימי אמרה ומאי גילגלה את עיניה כשראתה שאיימי מסמיקה שוב.
היא רטנה לעצמה והמשיכה ללכת בהמשך המסדרון שהיה מרוצף כולו צריחים לבנים וחלקים. קולות הגשם עדיין נשמעו למרות שהן כבר היו בבניין בית הספר ועמית הידקה את מעילה הוורוד אל גופה. מאי המשיכה לדבר אל עצמה בקולות מהוסים ומעוצבנים. "ולמה שהיא תתמוך בי, הא? ברור שהיא תהיה בצד של המטומטמת… ועוד אחרי שטרחתי להסתיר את השמועה ממנה… הכל בגלל איימי הזאת… חתיכת טיפשה שקרנית…"
"תגידי, איימי, למה התכוונת כשאמרת שזכרים שמים את הידיים שלהם עליי?" סאלי פנתה אל איימי ופרצופה התעוות בשאלה.
איימי נשכה את שפתה וניסתה לרסן את חיוכה המופרע. היא רצתה לשמוע את סאלי קוראת בשמה בלופים, והיא ידעה שזה אף פעם לא יימאס עליה. "א-אמ… אני מתכוונת שהם, כאילו, רוצים להתחיל איתך וזה… את מבינה, נכון?"
סאלי הנידה בראשה לשלילה. "כשאת אומרת "להתחיל", למה את מתכוונת? את מתכוונת אולי ל: "הוא התחיל קודם!"? זאת אומרת, המשפטים האלו של הילדים הקטנים?"
איימי הסתכלה על סאלי בפליאה. סאלי נראתה כל כך ילדותית עם שאלתה הטיפשית והמבט התמים שהיה על פניה, ובכל זאת, היא הייתה הדבר הכי יפה שאיימי ראתה מעודה.
"כן?" סאלי שאלה כשאיימי הסתכלה עליה בלי לענות לשאלתה.
איימי הסיטה את מבטה מהר להמשך המסדרון ואמרה בלי להביט בסאלי, "ל-לא. אני מתכוונת למתי שאנשים רוצים ליצור קשר רומנטי ביניהם… וכשיש את הרצון הזה, בדרך כלל הם מתחילים לפלרטט ולהתחיל עם הבן אדם השני."
"הו, אני יודעת מה זה פלרטוט! זה מין חיזור עדין כזה שאנשים מקיימים כשהם מוצאים עניין באדם אחר!" סאלי הינהנה בידענות ונראתה מרוצה מעצמה ומתשובתה.
"ואת יודעת איך עושים את זה?" איימי שאלה בלי סיבה.
"לפלרטט, זאת אומרת? לא…" סאלי אמרה.
"זה קל, אני אראה לך." איימי אמרה. "נניח שאנחנו בבית קפה ואת… אהמ… ואת מוצאת חן בעיניי. אז אני נגשת אלייך ומפתחת איתך שיחה, מבינה?"
סאלי הינהנה בריכוז. "מפתחת שיחה." היא חזרה על דבריה של איימי.
מאי ועמית כבר לא נראו באופק המסדרון, אך איימי וסאלי לא שמו לב לכך, הן היו שקועות בשיחתן.
"זה יכול להתחיל ב…" איימי אמרה ואז חסמה לסאלי את הדרך בידה. סאלי הפנתה את עיניה השואלות אל איימי ועמדה בגבה לקיר המסדרון. איימי הורידה את ראשה טיפה לעבר סאלי ושאלה אותה בקול שהצחיק אותה, "את באה לפה הרבה?"
סאלי החלה לצחוק. "אני מכירה את המשפט הזה!"
איימי צחקה גם היא. צחוקה של סאלי היה כה מתוק שאיימי החלה להרגיש את טעמו בפיה.
אחרי כמה שניות צחוקן התפוגג. גבה של סאלי היה מוצמד לקיר הקר שהיה מאחוריה וידה של איימי עדיין חסמה לה את הדרך. היא הסתכלה על איימי שהייתה מולה ושאלה בעיניה אם אינן כבר אמורות להתקדם עם עמית ומאי.
חָזָהּ של איימי בער ורגליה רעדו קלות מהתרגשות מסוימת. היא הצמידה גם את מרפק ידה לקיר שהיה מולה ובכך פניה נהיו קרובות יותר אל אלו של סאלי. היא כיחכחה בגרונה ואמרה, "את יודעת… פלירטוט לא נגמר רק פה…" לבה פעם מהר יותר.
"הוא עד כדי כך ארוך?" סאלי שאלה. עיניה של איימי היו יותר מדי קרובות אל שלה וזה הקשה עליה להתרכז. בטח כבר מאי ועמית הגיעו לכיתה והן סתם מתעכבות כאן, היא חשבה.
"תלוי… ר-רוצה שאני אמשיך להראות לך?" איימי שאלה.
"זה יהיה קצר?" סאלי שאלה.
איימי משכה קלות בכתפה. ידה האחרת חסמה לסאלי את הדרך הנוספת. היא ציחקקה קלות. "האמת שקצת שכחתי מה עושים בשלב הזה…"
"שואלים עוד שאלות?" סאלי שאלה ומחשבותיה על שיעורה שהייתה צריכה להיות נוכחת בו הציקו לה.
"אהמ… יש לך חבר אולי?" איימי שאלה את סאלי למרות שכבר ידעה את התשובה בזכות אחד מתחקיריה הרבים שעשתה עליה.
"יש לי מלא. אני חברה של ירין, של עמית, של מאי, של עמית הבת, של…" היא באה להגיד את שמו של טוהר אך אז נעצרה. האם היא בכלל חברתו של טוהר?
איימי ציחקקה. "אני מתכוונת לבן זוג."
סאלי עיקמה את אפה בילדותיות. "אהה… לא. למה שיהיה לי?" היא אף פעם לא חשבה על האפשרות הזאת והיא גם לא רצתה להתחיל. למה לה בן זוג? וגם אם הייתה רוצה, בעיני מי הייתה מוצאת חן?
"הא, אין לך חבר?" איימי שאלה ובאומץ מסוים התקרבה עוד קצת לסאלי. "זה מושלם. גם לי אין. כלומר, בת זוג."
"מגניב." סאלי אמרה כשלא מצאה משהו שנון או בעל טעם להגיד.
גם איימי כבר לא מצאה מה לומר. היא פשוט הסתכלה על עיניה הבהירות של סאלי… ואז היא עברה להסתכל על אפה… ואז על שפתיה הסגולות-אדומות. ופתאום היא נמלאתה חשק עז לנשק את סאלי בשפתיה. הן נראו רכות כל כך, ואיימי סך הכל רצתה לבדוק את אמיתות הדבר. מבטה ננעל על שפתיה וראשה החל להתקדם לעברה. זה בסך הכל היה חלק מעניין הפלרטוט.
סאלי הרימה את גבותיה כשראתה שפניה של איימי מתקרבות אליה יותר ויותר. "הא? גם זה חלק מעניין הפלירטוט?"
פניה של איימי בערו ושפתיה רטטו בהתרגשות. חָזָהּ שרף ורגליה המשיכו לרעוד קלות. מה היא עושה? היא עדיין מקרבת את שפתיה לאלו של סאלי בכוונה לנשיקה. היא צריכה לעצור, ידעה, אך היא הרגישה שהיא אינה יכולה. מצחה הלוהט של איימי הוצמד למצחה של סאלי. היא הטתה את ראשה הצידה ושפתיה היו במרחק נגיעה משל אלו של סאלי.
"אם זו נשיקה אז אני מעדיפה שלא…" סאלי מילמלה והרגישה איך הבל נשימתה החם של איימי עוטף אותה בקור הזה. היא לא ידעה מה איימי מתכננת, אבל הקירבה הזאת העיקה עליה. גבה הוצמד לקיר שמאחוריה, בצד אחד דרכה היה חסום על ידי ידה של איימי ובצד השני היה המצב דומה. ומולה עמדה איימי. קרוב מדי.
ופתאום, משום מקום, איימי הוצמדה גם היא לקיר בחבטה. פניה של איימי היו אדומות כל כך עד שסאלי פחדה שהיא בסכנת חיים או במצב חמור אחר. היא ישר כיסתה את פיה.
"למה אתן כל כך איטיות??" עמית שאלה וצצה מאחורי מאי.
מאי נהמה ככלב וסאלי חשבה שהיא עומדת לנבוח עוד מעט. ידה המשיכה להצמיד את איימי לקיר ועיניה רשפו מזעם. "חתיכת. כלבה. מטומטמת!" היא אמרה וסאלי התנשמה.
"מאי!" היא אמרה.
"לא, סאלי, פשוט לא." מאי אמרה. "את לא ראית מה היא ניסתה לעשות הרגע? העיקר היא כל הזמן מדברת על איך הבנים המגעילים האלה כל כך רוצים לשים את הידיים שלהם עלייך ואיך הם מתחילים איתך בלי בושה. תודי באמת, איימי, את רק רוצה את סאלי לעצמך, נכון?"
איימי הייתה מסוחררת ממה שקרה עוד קודם וכל מה שרק יכלה לעשות היה להרים את ידה אל פניה ולגעת בשפתיה.
"תעני, יא חתיכת מטומטמת!" מאי אמרה בכעס.
"את מגזימה!" סאלי אמרה ונעמדה מול מאי.
"כן, מאי…" עמית אמרה.
"זה לא פייר!" מאי אמרה בתסכול כשראתה איך סאלי חוצה בינה ובין איימי. "למה את בצד שלה? למה עליה את מגינה? למה ממנה אכפת לך יותר? אה? אני צריכה להפיץ עלייך גם שמועה כדי לקבל תשומת לב?"
סאלי לקחה צעד לאחור כשמאי אמרה את הקטע האחרון. לשנייה נזכרה בשירותי הבנות, אפורים בעת שבכתה לבדה. היא כיווצה את גבותיה והסתכלה על מאי, פגועה.
"לא התכוונתי…" מאי אמרה כשראתה את פניה של סאלי. היא התקרבה אליה וחיבקה אותה, ולרגע ארוך ומחריד היא חששה שסאלי לא תחזיר לה חיבוק.
אך סאלי כן חיבקה אותה בחזרה. היא שמה את ידיה על גבה של מאי ומאי רצתה לבכות מתסכול. למה המטומטמת הזאת מקבלת יותר תשומת לב ממנה, חשבה, מה היא בכלל עשתה שהאכפתיות של סאלי מגיעה לה? היא רצתה לחנוק למוות את איימי, אך לחבק את סאלי סיפק לה נחמה רבה יותר.
סאלי ליטפה את שיערה של מאי כמנחמת ומאי הניחה את ראשה על כתפה. "אני אוהבת אותך יותר," היא לחשה למאי כאילו יכלה לקרוא את מחשבותיה.
מאי עצמה את עיניה בחיוך. "ו… את אוהבת אותי יותר מהספרים שלך ומהלימודים?"
סאלי התלבטה לכמה שניות ומאי נעצה את עקב נעלה ברגלה של סאלי בחוזקה.
"מאי!" סאלי קראה ומאי צחקה.
"בפעם הבאה אל תתלבטי."
סאלי קיללה חרישית, אך בגלל שקללותיה עוותו למילים תמימות, הן נשמעו מוזרות: "פאק-פאפא ג'ונס! אההה! שיט-שיטת מצליח!"
עמית קפצה עליהן וקראה, "חיבוק קבוצתי!"
מאי דחפה בידה את עמית הצידה. "לכי תתחבקי עם אריה, סאלי שלי."
"לא פייר! אריה בכלל רוצה את סאלי!" עמית אמרה ונדחקה בין מאי וסאלי.
"אריה המורה להיסטוריה? מה זאת אומרת "רוצה"?" סאלי שאלה והטון התמים בו נאמר המשפט גרם למאי למחוץ את סאלי יותר חזק.
"לא משנה, סאלי, לא משנה." עמית אמרה ועטפה את השתיים בחיבוק.
איימי האדימה עוד ועוד. היא ברחה מהזירה לפני שסאלי תבחין בה. היא רצה במסדרון. היא כמעט נישקה את סאלי! היא כמעט מעדה כשנזכרה עד כמה קרובה הייתה אל סאלי. שפתיה עדיין רעדו ובבטנה התעופפו להם פרפרים. היא רצתה להקיא, לקפוץ ולרקוד מהתרגשות. היא ניסתה להתנער מהתחושה הזאת על ידי ריצה פרועה במדרגות המובילות לקומה השנייה, אך זה לא עבד, היא עדיין הרגישה שהיא רוצה לרקוד ולקפוץ. כשהיא ראתה את כיתתה באופק, היא חשבה, "מאי צודקת…" היא הפיצה את השמועה ההיא על סאלי כדי שהזכרים המטומטמים ההם שאפפו אותה יתנדפו, אך היא בעצמה נדבקה אליה כשמסטיק נדבק לשיער… אז במה היא שונה כל כך מהזכרים המטומטמים שכה תיעבה? ליבה נפל לתחתוניה כשחשבה על איך סאלי הרגישה בטח כשהייתה כלואה בין ידיה. היא בטח הרגישה פחד או משהו כזה, חשבה. "אבל זה כל כך מתאים רק לבנים!" חשבה בתסכול. בעיניה נקוו דמעות, אך הפעם לא של אושר. היא הרסה את הסיכויים שלה לדבר עם סאלי שוב… כלומר, היא אכן הייתה רגילה לצפות בסאלי מרחוק, אך כשפתאום יכלה לדבר איתה פנים מול פנים נפתחה בפניה דלת שמתוכה קרן אור כל כך חזק, והיא לא יכולה לתת לדלת הזאת פשוט להיסגר כך! אך… מה באפשרותה כבר לעשות?
"טוב, אתן חונקות אותי!" סאלי אמרה לשתיים שהמשיכו לחבק אותה.
אך עמית לא הקשיבה לסאלי. היא רק חיבקה אותה יותר חזק ואמרה, "זה על שלקחת לי את אריה החתיך!" חיבוקה של עמית הפך קטלני במהרה.
"מאי, הצילו!" סאלי אמרה כשלא יכלה לנשום. "היא שוב מתכוונת למורה? איך אני יכולה לקחת אותו?? מאי!"
"בסדר, רק בגלל שאני אוהבת אותך אני אוותר לך." עמית אמרה. היא שיחררה את סאלי מידיה ומשכה גם את מאי איתה. "תפסיקי לחבק אותה כבר."
מאי נאנחה ושיחררה בעצב מסאלי. "סאלי, איך יש לנו חברה קנאית כל כך?"
סאלי משכה בכתפיה והסתכלה על עמית. "אין לי מושג, מאי, אין לי מושג." השתיים צחקו והדפו את מכותיה של עמית כשהלכו.

"את צריכה להתנצל בפני איימי," סאלי אמרה כשעלו במדרגות לקומה השנייה.
"על גופתי המתה," מאי אמרה. "ותפסיקי לדבר עליה, היא עושה לי בחילה."
"תקשיבי לה, לטובתך, סאלי, היא עוד עלולה להרביץ לך." עמית לחשה לסאלי.
"את חושבת?" סאלי שאלה בלחישה את עמית.
"לגמרי. רק תסתכלי על העיניים המטורפות שלה, מכה אחת שלה ואת כבר בגן עדן. בכיתה ז' היא וירין רבו מכות, היית חייבת לראות את זה. היא הייתה הורגת אותו אם לא היו עוצרים אותה." עמית אמרה בנימה מפחידה, והגשם שהרעים בחוץ הוסיף לאווירת האימה.
"עמית, את מפחידה אותי!" סאלי לחשה.
"אתן יודעות שאני שומעת אתכן, כן?" מאי אמרה וסאלי שיחררה צעקת בהלה קטנה.
"מצטערת, מאי!" היא אמרה בפחד ועמית ציחקקה ברשעות.
"אם תמשיכי ככה אני עלולה עוד להרביץ לך, לא לסאלי." מאי אמרה ועמית משכה בכתפיה.
עמית העבירה את מבטה בשיערה הפרוע מעט של סאלי, אמרה, "אני חייבת לסדר לך את הקוקו." ומשכה את הגומייה של סאלי משיערה. שיערה החלק של סאלי גלש על כתפיה וכיסה את עיניה.
"אני אביא לך את מדי בית הספר מהתיק." מאי אמרה והלכה לכיוון כיתתן.
"אני יכולה לעשות קוקו בעצמי." סאלי אמרה ועמית הרימה את גבותיה בחוסר אמון.
"הקוקו הגבוה שעשית היום באמת היה יפה… אבל אני אעשה אחד הרבה יותר טוב!" היא אמרה.
"אבל אנחנו רק מתעכבות יותר! השיעור התחיל מזמן!" סאלי אמרה.
"סאלי, תפסיקי לדבר ככה, אני עוד עלולה לחשוב שאת רוצה ללמוד."
"אבל אני רוצה!" סאלי אמרה.
עמית לקחה את ידה וגררה אותה לשירותים.
"מה?? ללמוד זה מהנה!" סאלי אמרה רגע לפני שדלת השירותים נטרקה ברעש מאחוריהן.