החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 13

"הנה, אני רואה שהמדים של בית הספר שלה פה. היא עדיין לא החליפה את מדי הספורט שלה…?" עמית שאלה אף אחד והמשיכה לנבור בתיקה של סאלי.
"למה שתחטטי לה בתיק?" טוהר שאל את עמית בהרמת גבה.
"סאלי מסכימה לי. וחוץ מזה, זה עניין של חיים ומוות, אנחנו לא מוצאות אותה בשום מקום!" עמית אמרה בפאניקה.
"בדקת בשירותים?" טוהר שאל.
"ל…לא! אבל זה לא שהיא תהיה שם כל ההפסקה, נכון…? ומה אתה שואל את זה בטון מתנשא, הא? יא חתיכת… מתנשא! כן, זה מה שאתה!" עמית אמרה וריכסנה את תיקה של סאלי.
"טוב, תפסיקו כבר. אני בטוח שהיא תחזור עוד מעט. היא לא תרצה לאחר לשיעור." ירין אמר והשתמש בתיקו השחור שהיה על שולחנו ככרית לראשו.
"אולי היא הקשיבה לי באמת," עמית אמר, "אמרתי לה שלא תחזור."
"אני מאוד בטוח שהיא תקשיב לך." טוהר אמר והינהן בהסכמה.
"סתום ת'פה." עמית, שקלט את הנימה הצינית שבה השתמש טוהר, אמר.
טוהר משך בכתפיו.
תלמידה במדי בית הספר השחורים לבנים חצתה את הכיתה כשהיא מגרדת את כתפה במבוכה. היא התקדמה אל השורה השנייה ונעצרה מול מקומה של סאלי.
"הממ? ס-סאלי עוד לא חזרה לכיתה…?" איימי מילמלה לעצמה. "רציתי לשאול אותה משהו…"
"אין לך בושה, הא?" מאי קפצה משולחן מושבה והתקדמה אל איימי.
"למה את מתכוונת?" איימי הפנתה את מבטה לעבר מאי.
"למה שתפיצי שמועה שקרית על סאלי ואז תדברי איתה כאילו הכל בסדר?" ירין שאל את איימי והרים את ראשו מתיקו.
"אף אחד לא דיבר איתך, זכר מטומטם." איימי אמרה ואז פנתה שוב אל מאי. "למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת למה שירין אמר. את מפיצה עליה שמועה ואז מה? מדברת איתה כאילו היא אחת החברות שלך, הא?" מאי אמרה וגבתה של איימי עלתה מעלה.
"על איזו שמועה את מדברת…" היא אמרה ואז נזכרה. היא העיפה מבט בטוהר, ירין ואז בעמית לפני שאמרה, "זכרים מטומטמים."
"זאת לא הייתה שמועה מזיקה כל כך. את יודעת, השמועה הזאת היא כמו קוטל חיידקים." היא אמרה והביטה שוב בבנים.
"מה? על מה את מדברת?" מאי שאלה בעצבנות.
איימי נאנחה והצביעה על עמית. "את חושבת שהזכר המטומטם הזה יתחיל עם סאלי אם הוא יודע שהיא לא בקטע של בנים, הממ? את חושבת שבנים יפריעו לסאלי אם הם יודעים שלא יהיה ביניהם סיכוי?"
עמית עיקם את פיו. אולי הוא התחיל עם סאלי בתחילת שנה, אך זאת הייתה רק בדיחה! הוא לא באמת היה מתחיל עם ילדה מכוערת שכזאת, חשב…
"אנחנו נסלק את הבנים בעצמנו, תודה. ולידיעתך, סאלי תשנא אותך אם היא תשמע שאת היית זאת שהפצת עליה את השמועה." מאי אמרה ואיימי נסוגה לאחור כאילו כוח בלתי נראה דחף אותה.
"מה… מה זאת אומרת?" היא שאלה וחרדה מילאה את עיניה.
"אם היא תשמע שכולם דיברו עליה בגלל שמועה שאת הפצת…" מאי אמרה ובחנה את ציפורניה המסודרות.
"אבל כולם גם ככה דיברו עליה, ועוד לפני השמועה! מאז שהיא הגיעה לפה השם שלה היה בפה של כולם. זאת אומרת, איך לא… היא כזאת מדהימה…" איימי אמרה והורידה את עיניה אל נעליה.
עמית גילגל את עיניו בגועל.
"אז… א-איפה היא בכל מקרה?" איימי שאלה והרימה את עיניה מנעליה.
"לא ענייניך." מאי אמרה. היא לא ידעה באיזה חור סאלי מסתתרת, אך היא לא התכוונה לחשוף את חוסר הידע שלה בפני איימי.
"ועדיף שלא תתקרבי אליה…" טוהר אמר.
"הממ? ומי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות, זכר מטומטם?" איימי שאלה בחדות.
"אני רק אומר שזה לא פייר כלפי סאלי אם תסתובבי איתה אחרי שהפצת עליה שמועה, במיוחד כשהיא לא יודעת שזאת את שהפצת אותה…" טוהר אמר ואיימי עיקמה את אפה.
"בכל אופן, לא זכור לי ששאלתי את דעתו של זכר מטומטם." היא אמרה.
"זאת לא שאלה, אל תתקרבי אל סאלי. היא לא חברה שלך והיא גם לא תהיה. ואם איכשהו היא תיפגע בגללך אני אוודא שהיא לא תשכח לך את זה לעולם, היא תשנא אותך לכל החיים וזה לא משהו שהיית רוצה, נכון?" מאי אמרה באיום ועמית שרקה בהתפעלות.
הרעיון שסאלי תשנא אותה גרם לה להירתע לשנייה, אך היא זקפה את גבה ואמרה, "מה שתגידי,"
"תנסי אותי." מאי לקחה צעד לעבר איימי.
"קרב אגרופים?" עמית שאלה את השתיים.
"את חושבת שאת באמת מפחידה אותי?" איימי שאלה את מאי ולקחה גם היא צעד לעברה.
מאי פתחה את פיה, אבל עוד לפני שהספיקה להוציא מפיה משהו, דלת הכיתה נפתחה וכולם הפנו את מבטם אליה. סאלי עמדה שם במדי הספורט הסגולים שלה וידיה היו קפוצות בחוזקה לאגרופים. היא הביטה על הריצפה בעצבנות כשהלכה.
"סאלי! חשבתי שחטפו אותך!!" עמית קראה וקפצה ממקומה.
"סאלי, הנה את!" איימי קראה בהתלהבות גם היא.
"סאלי, הנה את!" מאי חיקתה את איימי בצורה מזלזלת.
סאלי נעצרה בו במקום והרימה את מבטה לעבר חבריה המזויפים. היא לא הבינה למה מאי ועמית לא סיפרו לה על השמועה שהופצה עליה. לא, אולי הן בעצמן הפיצו אותה עליה… לראות את עמית מנופפת ומחייכת אליה כך עשה לסאלי בחילה. וירין ועמית שהיו חבריה… גם זה היה מזויף כנראה, היא חשבה. כולם צחקו עליה מאחורי גבה…
"הו, תראו, הטיפשה חזרה!" עמית אמר לעבר סאלי.
והיא אכן הייתה טיפשה. איך היא נתנה להם לגרום לה לחשוב שהם באמת היו חבריה…? איך היא נתנה להם לגרום לה לאהוב אותם? והחיבוקים שהם חלקו ביניהם, גם הם היו מזויפים כמו שהייתה החברות ביניהם?
נשימתה נעשתה כבדה והיא נשכה את שפתה כדי להרחיק את הדמעות. היא הכריחה את עצמה לחייך, אך נדמה היה שהחיוך מכאיב לה, ודמעות חמות פרצו מעיניה. היא כיסתה את פיה בעזרת מרפקה ורצה מחוץ לכיתה.
ירין לקח את קלמרו וזרק אותו לעבר ראשו של עמית כאינסטינקט.
עמית קרא בכאב וכיסה את ראשו בידיו. "חתיכת חמור!"
"סאלי!" מאי קראה בהפתעה ויצאה מהכיתה אחריה בריצה.
"טיפש אחד!" עמית אמרה לעמית ויצאה מהכיתה אחרי מאי.
"מה??" איימי קראה בתדהמה ואז רצה אחרי עמית הבת.
ירין נעמד והתכוון לרוץ אחרי סאלי גם הוא, אך טוהר אמר, "עדיף שתיתן להן קודם…"
"צודק." ירין אמר אולם לא חזר לשבת במקומו. הוא עדיין הסתכל על דלת הכיתה שסאלי ברחה דרכה רק לפני כמה רגעים. הוא תהה אם סאלי בכתה בגלל עמית או בגלל סיבה אחרת. אבל הוא הכיר את סאלי, והוא ידע שלא הייתה בוכה מדבר שכזה… היא כבר הייתה רגילה להקנטותיו של עמית. אז… למה בעצם בכתה?
"מה אתה מסתכל עליי ככה??" עמית שאל את טוהר בעצבנות כשעיסה בידו את המקום שפגע בו קלמרו של ירין. הוא ידע שטוהר נועץ בו מבטים שאמורים להיות נוזפים, אך הוא היה כבר עצבני על עצמו. כשראה את סאלי בוכה, לבו החסיר פעימה, ופיו שבדרך כלל לא פסק מלדבר שטויות נותר אילם. הוא היה רגיל להציק לה והיא הייתה רגילה להתעלם ממנו… אז למה הפעם היא לא שיחקה את המשחק שלהם? למה הפעם היא בחרה לבכות? בין כך או כך, התשובות לא היו משנות את העובדה שהוא היה הסיבה לבכי של סאלי.
טוהר הסיט את מבטו מעמית בהינד ראש. לראות את סאלי בוכה כך כאב לו כל כך… אך מה הוא יכל לעשות? הוא וסאלי לא היו חברים טובים ברמה שהיה יכול לדבר איתה ולנחמה… לשנייה הבזיקה בראשו תמונה שלו עצמו מלטף את שיערה החלק של סאלי בניחום. הוא טילטל את ראשו לצדדים. על מה הוא חושב לעזאזל?
כשירין שוב פעם נזכר בסאלי הבוכה, הוא הרים את קלמרו מהריצפה וזרק אותו שוב לכיוון עמית. הפעם חזק יותר. הוא ידע שרוב הסיכויים הם שעמית הוא לא האשם בבכי של סאלי, אך הוא בכל מקרה לא יכל לסבול את הידיעה שהיא בכתה.
"בסדר, הבנו, אני טיפש!" עמית אמר וכיסה את המקום בו פגע הקלמר פעם נוספת. הוא הכניס את אגודלו לפיו ונשך אותו בחוזקה כשנזכר בסאלי. עד כמה באמת טיפש הוא יכול להיות?

"סאלי, תעצרי!" מאי קראה אחריה. הן כבר יצאו מבניין בית הספר והן היו במדשאה שהייתה מאחוריו.
סאלי כבר לא יכלה לרוץ, אך כשראתה שהיא מתקרבת אל העץ הגדול והעבה שהיה בסוף החצר, היא שיכנעה את עצמה להמשיך עוד קצת. היא המשיכה לרוץ בשארית כוחה ואז היא הטילה את עצמה על הדשא הרך והירוק. היא זחלה על ארבע מתחת לעץ הגדול והשופע שסוכך עליה בעזרת עליו הירוקים והתחבאה מאחורי הגזע העבה שלו. אבל היא ידעה שמאי ועמית ראו אותה זוחלת לשם… עוד מעט הן יגיעו אליה והיא לא תוכל להתחבא. אבל למה, היא לא הבינה, הן רודפות אחריה? למה שיהיה להן אכפת ממנה? הרי הן לא באמת חברותיה האמיתיות, הן רק העמידו פנים…
אולי אם תעמיד פנים שלא בכתה הן יניחו שדמעותיה היו סתם תעתוע של האור ויעזבו לה? היא מחתה את דמעותיה בעזרת שרוולי מדי הספורט וחייכה לעצמה. רק תעתוע של האור, חשבה לעצמה. אבל חיוכה נשר מפניה במהירות. עיניה אדומות מדמעות. על מי היא עובדת?
"סאלי!" היא שמעה את קולה של עמית קורא מרחוק.
"תעזבי אותנו כבר!" היא שמעה את מאי צועקת גם היא, אך סאלי לא הבינה על מי היא צועקת את המילים. האם ייתכן שעליה?
ועכשיו חברותיה המזויפות היו קרובות כל כך שלא היה ניתן לברוח. סאלי העבירה את עיניה במהירות בחלקה האחורית של החצר וחיפשה דרך מוצא. אך כמו שחששה, היא לא יכלה להימלט. זה היה מבוי סתום.
"אל תזוזי!" עמית אמרה והטילה את עצמה לרגליה של סאלי.
"אין לי לאן." סאלי רצתה לומר, אך פיה היה יבש מדי.
כעבור כמה שניות מאי הגיעה גם היא. היא הטילה את עצמה על עמית, וכשראתה שסאלי מולה, היא קפצה עליה וחיבקה אותה חזק. היא לא עזבה את סאלי גם כששמעה אותה מתחננת לאוויר. אך כיוון שבסוף לא רצתה להרוג את חברתה, היא משכה את ידיה לאחור.
ידיה של סאלי ריפרפו על צווארה וחיפשו אחר סימני חנק. וכשהן לא מצאו, הן ירדו לצידי גופה. שפתיה היו קפוצות ובעיניה היה כעס.
"סאלי, מי הרביץ לך?? תביאי שמות! שנייה, אז זה היה עמית, נכון? להחזיר לו??" עמית אמרה וידיה השתוללו באוויר.
מאי ניפנפה בידיה בביטול לעבר עמית והביטה בסאלי כאילו היא יודעת באמת למה היא בכתה. היא התקרבה אליה והחזיקה בידה. "מה קרה?" היא שאלה ופניה הרצינו.
סאלי הורידה את ידה של מאי ממנה בעדינות והזיזה את ראשה לצדדים בביטול. היא הרגישה שהיא לא יכולה לדבר, שאם תפתח את פיה יצאו ממנו עכבישים אימתיים, בדיוק כמו בסרטים. היא קפצה את פיה חזק יותר.
"סאלי, מה קרה?" מאי שאלה שוב והניחה את ידה על זו של סאלי שוב.
"למה…" היא אמרה בזהירות וקולה נשבר. "למה את עושה לי את זה?"
מאי הופתעה לשנייה מהשאלה, אך אמרה, "עושה מה, סאלי?"
"את… את נהיית חברה שלי… אבל לא באמת… את עבדת עליי. את לא באמת היית חברה שלי, את רק העמדת פנים. את… את פשוט צחקת עליי מאחורי הגב, כמו השאר…" סאלי הסיטה את מבטה לצד.
"מה- סאלי, על מה את מדברת?" עמית התקרבה אל סאלי על ארבע.
איימי בדיוק הגיעה אל הבנות. היא ירדה על ארבע, זחלה בדממה ונעצרה כשהיא הגיעה אל עמית.
"אני מדברת על זה שהפצתן עליי שמועה. למה שתעשו את זה…?" סאלי העבירה את מבטה מעמית למאי. היא לא שמה לב לאיימי שהצטרפה אליהן. "אם הייתן חברות שלי לא הייתן עושות את זה…"
"על איזו שמועה את מדברת בדיוק?" מאי שאלה בהתרסה.
סאלי פתחה את פיה לענות, אך אז הבינה שהיא בעצמה לא יודעת על איזו שמועה היא מדברת. זאת אומרת, היא אכן ידעה שהופצה עליה שמועה בזכות אותו הנער מתחילת ההפסקה שדיבר עם חברו כשירדו במדרגות לקומה הראשונה, אך היא לא ידעה מה השמועה מספרת עליה. היא לא ידעה מה תוכן השמועה. סאלי התקשתה פתאום לנשום. עכשיו כשלא ידעה מה תוכן השמועה, הידיעה על כך הייתה קשה מנשוא. מה סיפרו עליה? דברים טובים או רעים? אבל דברים טובים יש רק באגדות, סאלי חשבה לעצמה.
"איזו שמועה?" עמית חזרה על שאלתה של מאי כהד.
"אני… אני לא יודעת…" סאלי אמרה ומאי הרימה את גבותיה.
"סאלי… תתני לי להבין, את… בוכה… ממשהו… שאת אפילו לא מבינה אותו??" היא קראה בקול.
סאלי הסוותה את צחוקה בשיעול. "אני לא צריכה להבין. הפצתן עליי שמועה."
"סאלי," מאי טילטלה את סאלי בכתפיה. "אנחנו לא הפצנו עלייך שום שמועה!"
"ושלא תעזי להגיד שהעמדנו פנים שאת החברה שלנו!" עמית אמרה. "את יקרה לנו יותר… יותר ממאי!"
"אבל… אבל שמעתי מישהו אומר שהפיצו עליי שמועה… וגם כמה תלמידים הצביעו עליי כאילו אני איזו בדיחה…"
מאי ועמית הסתכלו אחת על השנייה בדאגה.
עמית לא ידעה מה להגיד. האם לומר לסאלי שאכן הופצה עליה שמועה? הרי היא כבר יודעת, לא? אבל מצד שני… מאי עלולה לערוף את ראשה אם תוציא מפיה משהו שלא ימצא חן בעיניה.
"כי האמת היא, סאלי, שכן הפיצו עלייך שמועה…" מאי אמרה ועמית הסתכלה עליה בהפתעה. ידיה הקפוצות לאגרופים היו מונחות על ירכיה.
סאלי פערה את עיניה למרות שידעה זאת כבר. לשמוע את מאי מאמתת כך את הדברים הכאיב לה יותר. "אז… אז למה לא סיפרת לי…?"
"ידעתי שתפגעי, סאלי… אני פשוט ידעתי שזה יקרה. ניסיתי להסתיר את זה ממך, אבל… אבל בסופו של דבר לא הצלחתי…" מאי אמרה וקולה הצטרד. היא משכה באפה.
עכשיו סאלי החזיקה את ידה של מאי. "לא היית צריכה לעשות את זה."
מאי הינהנה כי לא סמכה על קולה.
"אל תדאגי, סאלי, אנחנו נראה לכולם מה היא האמת!" עמית קראה בקול וקולה נשבר באמצע המשפט.
סאלי ומאי החלו לצחוק ועמית החטיפה להן מכות אחרי שהבינה שהיא הייתה מושא הצחוק.
"אבל, מה סיפרו עליי בכל מקרה?" שאלה סאלי אחרי שנרגעה קצת. היא ניסתה לדבר בטון הכי אגבי שיכלה למצוא. היא ניסתה להיראות אדישה.
"את יודעת… שאת לא בקטע של בנים?" עמית ספק אמרה ספק שאלה.
"קטעים?" סאלי שאלה בקול תמים ונזכרה בשיחה שהייתה לה עם ערן.
"שאת לסבית, בקיצור." איימי אמרה פתאום וסאלי הפנתה אליה את מבטה המופתע. היא כלל לא שמה לב אליה לפני.
"הו! כן, כן, אני יודעת מה זה אומר!" סאלי אמרה.
איימי עטתה על פניה הבעה טיפשית וסילסלה את קצוות שיערה הגלי והוורוד באצבעה. היא הסיטה את מבטה לכיוון אחר מסאלי ואמרה בקול קטן שאף אחת מהשלושה לא יכלה לפענח, "ברור שתדעי את זה…"
מאי שלחה מבט מלא תיעוב אל איימי ואמרה, "בכל מקרה, כן. הפיצו עלייך שאת לסבית… זה הכל…"
סאלי בחנה את פניה של מאי לשנייה. "אבל אני לא. למה שיגידו את זה?"
איימי כמעט נחנקה מרוקה כששמעה את דבריה של סאלי. "הו… אז את לא לסבית…"
מאי גירשה את דבריה של איימי בנפנוף יד קצר ואמרה, "יש אנשים מאוד מטומטמים בעולם, סאלי. אנשים רעים, מבינה? הם ניסו לפגוע בך דרך השמועה הזאת. אבל אל תדאגי, אל תתני לזה להפריע לך." וכל הזמן הזה שדיברה, היא שלחה מבטים מאשימים לעבר איימי.
"אבל אני מתכוונת… תוכן השמועה לא פגע בי… רק עצם העובדה שהופצה עליי בכלל שמועה…" סאלי אמרה ועמית הינהנה קלות כמבינה. "אז… אז למה אם רצו לפגוע בי, השתמשו דווקא בשמועה הזאת?" עצם העובדה שרצו לפגוע בה פגע בה עד מאוד, אך שאלתה הציקה לה עוד יותר והקשתה עליה לקבל בצורה טובה את העניין.
"לא- לא רצו לפגוע בך!" איימי קפצה ממקומה.
"סתמי את הפה!" מאי אמרה לאיימי. רק מלשמוע את קולה של איימי היא קיבלה עצבים.
סאלי נשפה בבהלה. "מאי! אל תגידי את זה!"
איימי באה לענות למאי, אך אז היא הסתכלה על סאלי. ייתכן שהיא הגנה עליה? 
"מה-" מאי אמרה והסתכלה על איימי. איימי הסתכלה בפנים סמוקות על סאלי. "אל תגני על המטומטמת הזאת, סאלי!"
"מאי!" סאלי כיסתה את פיה. "אל תגידי דברים כאלו עליה!"
איימי התנשפה ואז כיסתה את לחייה. לראות את סאלי מגנה עליה ככה מחברתה המטורפת גרם לה לרצות לבכות מאושר. ומי היא, חשבה, שראויה כך להגנתה של סאלי? היא הרי פגעה בה, גם אם לא התכוונה… היא הסתכלה על סאלי ועיניהן נפגשו לחצי שנייה ולבה צנח. היא הסיטה את מבטה במהירות לצד האחר. איך זה הגיוני שפניה של סאלי מסנוורות כל כך, היא חשבה…
"אבל היא הייתה זאת שפגעה בך!" מאי קראה והמדשאה כאילו הפכה שקטה יותר.
"מה…? מה זאת אומרת…?" סאלי שאלה לאט אחרי כמה שניות של דממה. איימי ניענעה את ראשה לצדדים בלהט, אך סאלי לא ראתה אותה.
"היא הייתה זאת שהפיצה עלייך את השמועה! כן! היא הייתה זאת שניסתה לפגוע בך! והיא הצליחה, נכון??" מאי אמרה ונראתה משוגעת. היא כל כך רצתה להראות לסאלי שאיימי היא בן רע שהיא יצאה מגדרה.
סאלי הביטה באיימי ואז ראתה שבעיניה נקוות דמעות.
"אני לא ניסיתי לפגוע בך!" היא אמרה לסאלי. היא הייתה על סף בכי. "נשבעת!"
"הממ? אז למה הפצת את השמועה עליה, הא? כולם יודעים שאת לסבית, בסדר… אבל איך היא קשורה? פשוט הפצת עליה את השמועה כדי לפגוע בה, תגידי את האמת…" מאי אמרה.
"אני לא!" איימי אמרה וחיפשה נואשות סימנים על פניה של סאלי המספרים לה שהיא מאמינה לה.
"אז… למה הפצת עליי את השמועה…?" סאלי שאלה חרישית. התחיל לטפטף גשם קל ומאי ריכסנה את מעילה.
איימי משכה באפה. "רציתי לעזור לך…"
"לעזור?" עמית שאלה בהרמת גבות. מאי גילגלה את עיניה בחוסר אמון.
"לעזור?" סאלי שאלה. איימי הינהנה והמשיכה,
"סאלי… הרבה זכרים מטומטמים רוצים לשים את הידיים המטונפות שלהם עלייך… אז פשוט… חשבתי שאם הם ידעו שאת לסבית, הם יבינו את הרמז ויתרחקו ממך…" היא אמרה וסאלי עיקמה את אפה.
"מה זאת אומרת? מי ישים עליי ידיים? למה??" סאלי שאלה ואיימי חייכה קלות.
"את יודעת, בגלל שאת… בגלל שאת סאלי…" היא אמרה.
סאלי ניסתה לעקל את דבריה של איימי כשמאי אמרה, "בסדר, נניח שאת מספרת את האמת… אבל את עדיין פגעת בסאלי, ועל זה אין מחילה. לכן אני אומרת לך להתרחק ממנה. אל תנסי להתחבר אליה, להיות חברה שלה, להתחבב עליה, להסתכל עליה לנשום לידה או כל משהו נוסף שעלול לפגוע ולו בשיערה אחת מהראש שלה. מובן?" מאי לא חיכתה לתשובתה של איימי. "אוקי. בואו נחזור לכיתה."
"הכיתה!" סאלי נעמדה מיד. " ברחנו מהשיעור! אנחנו נקבל ריתוק!"
"תרגעי, סאלי. הלכנו רק לחמש דקות…" מאי אמרה ונעמדה בעזרתה של סאלי.
"חוץ מזה, זה היה מצב חירום… וגם המורה לא הייתה בכיתה." עמית משכה בכתפיה ונעמדה גם היא.
איימי עדיין ישבה על הדשא והעיפה מחצאיתה אבק. סאלי הושיטה לעברה את ידה בחיוך. "הנה,"
היא הסתכלה עליה פעורת עיניים והעבירה את עיניה כמטורפת מידה ולפרצופה של סאלי. פרצופה החל להתאדם והיא צבטה את עצמה כדי לבדוק שזה לא חלום. זה לא היה חלום, מסתבר, ובעיניה של איימי נקוו דמעות של אושר. סאלי כנראה לא מכירה אותה ואף פעם לא ראתה אותה עד המפגש שלהן בשיעור ספרות… אבל אצל איימי זה היה אחרת. משראתה אותה לראשונה כשהגיעה כתלמידה חדשה לכיתתה היא צפתה בה. היא למדה עליה הכל- בת כמה היא, איפה למדה בעבר, באלו כיתות מדעים היא לומדת, מי אלו חבריה, באיזה הקבצות היא במתמטיקה ובאנגלית ועוד… את כל המידע הזה אספה מתחקירים עצמאיים שעשתה. ועל אף שאף פעם לא דיברה עם סאלי פנים מול פנים, היא העריצה כל צעד וצעד שהיא עשתה מרחוק. היא תמיד רצתה שסאלי תביט בה, תסתכל לכיוונה, תפנה אליה… אך זה אף פעם לא קרה, ו… עכשיו כשסאלי מציעה לה מגע איתה, איימי סירבה להאמין שזאת המציאות.
היא הושיטה את ידה לעבר סאלי בנשיכת שפה, אבל אז מאי התערבה.
היא העיפה את ידה של איימי הצידה במכה חדה ואחזה בידה של סאלי. "שתישאר מאחור, מה אכפת לך?" היא שאלה את סאלי. סאלי פתחה את פיה כדי לענות, אך אז מאי פנתה אל איימי ואמרה, "ואם תעיזי שוב פעם לגרום לה לנסות לגעת בך, להסתכל עלייך או לעזור לך אני אספר לכולם שאת סטוקרית מטורפת שברחה מהכלא לנוער. שמעת?"
"מאי!" סאלי אמרה ומאי הפנתה אליה את פניה הזועמות. "תפסיקי להתנהג אליה ככה!"
"אבל היא פגעה בך!" מאי התאוננה.
"היא ניסתה להגן עליי…" סאלי אמרה למרות שעדיין לא הבינה ממה.
"כן, סאלי!" איימי הסתכלה על סאלי בתקווה ועיני הדבש שלה נצצו.
"בסדר," מאי ירקה את דבריה. היא משכה את סאלי אחריה והתקדמה אל בניין בית הספר. עמית הלכה לצידן.
איימי נעמדה מהדשא וניקתה את חצאיתה שוב מאבק. היא הסתכלה על גבה של סאלי ההולך והמתרחק. היא הסמיקה שוב ופתחה בהליכה מהירה אחרי הבנות.