החיים על פי שיר- פרק 8(:

פתאום גל התיישב לידי, נראה שיכור מתמיד.
"שלום מהממת!" אמר
"שלום גל" אמרתי
"מה מאיפה את יודעת את השם שלי?"
"יודעת יודעת" צחקתי
"אפשר לדעת את השם שלך?" שאל
"שיר" אמרתי
"שיר..שיר… שיר.. מוכר לי.." אמר
מנקודת המבט של גל:
"יש לי תחושה שאני מכיר אותך" אמרתי
"זאת לא תחושה אתה מכיר" צחקה, היה לה צחוק ממכר כזה
"איזה כיף לי אני מכיר ילדה כזאת יפה" חייכתי
"אני לא ילדה" התעצבנה
"בת כמה את?" שאלתי
"עוד מעט שש עשרה.." ואז נזכרתי שזאת שיר יואו איזה מטומטם אני
"אני מטומטם נכון?"
"כן" אמרה ונכנסה לתוך הבית,ככה זה שאני והאלכוהול מתחברים.
מנקודת המבט של שלומי:
"הנה היא נכנסה יאאלה לך דבר איתה!!" אמר לי שי ודחף אותי אליה
"אין למה!!!" אמרתי ונעצרתי
"מה יש לך! מי שאתה אוהב נמצאת שניה מימך ואתה נעצר פה! עוד שניה מישהו יבוא ויקח אותה" אמר
"מה אני יגיד לה?!" שאלתי
"שאתה אוהב אותה" אמר שי
"זה פשוט להגיד את זה מהצד.. אני לא יכול!" אמרתי
"נו תלך כבר!" דחף אותי ונתקעתי בה.
טוב אין מה לעשות חוץ מלהגיד לה את זה.
"לפחות אדם אחד שפוי יש פה" חייכה
"כן אה" חייכתי אליה חיוך נבוך, הייתה שתיקה מביכה כזאת כמה שניות.
"אז.." אמרה
"אפשר שנדבר?" שאלתי
"כן בטח" אמרה וחייכה חיוך רחב.
"תקשיבי… הרבה זמן רציתי להגיד לך את זה" התחלתי להגיד אבל אז רון בא
"שיר אני צריך לדבר איתך " אמר ידני, ניסיתי לעשות לו מבטים של תלך מפה אבל כנראה הוא לא הבין. "זה דחוף? אני מדברת עם שלומי" אמרה
"כן זה דחוף" אמר ומשך אותה מהיד, עד שהיה לי את האומץ.
"הכל בסדר אחי.. יש עוד הרבה הזדמנויות." אמר שי
מנקודת המבט של שיר:
חיכיתי חיכיתי ששלומי יגיד לי מה שהוא רצה אבל אז רון בא וערער לי את המחשבות.
"מה קרה?" שאלתי
"זה מה שקרה" אמר ונישק אותי
"מה אתה עושה?" שאלתי תוך כדי
"אל תדאגי אני לא שיכור" אמר "אני פשוט אוהב אותך…" אמר וחייך