החיים על פי שיר- פרק 27(:

פרק 27:
"היי" אמרתי והוא נכנס לתוך הבית
"בואי לא נשחק את עצמנו" אמר, פשש איזה ישיר
"מה?" שאלתי
"נו הקטע שעשו לנו" אמר
"מורן עשתה" תיקנתי אותו
"לא משנה מי, בקיצר אני ממש ממש מצטער"
"זה בסדר" חייכתי רציתי שנשלים
"את סולחת לי?" שאל וחיוך חמוד עלה על פניו
"כן"
"אוהב אותך אוהב!!!" צעק ונישק אותי
"בוא נסגור דבר אחד" אמרתי
"מה שתירצי"
"שקודם כל נראה מה קרה לפני שאנחנו רבים" אמרתי
"אוקי" חייך
"אז למה היום רוני ישבה עליך במחששה?" שאלתי
"נו את יודעת, אני בן ואני שאני עצבני אני עושה דברים לא מכוונה.." אמר
"אויש נו תירוץ מטומטם" אמרתי
"נו אני מצטער למה שוב?!"
"כי זה עיצבן אותי! תחשוב שעם נריב שוב אתה ישר תלך ותחפש נחמה אצל בנות אחרות!!!"
"לא נכון" אמר
"כן נכון"
"לא נכון"
"אויש תפסיק" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה בכתף.
"את מתחילה? זה לא יגמר בטוב"
"לא מפחדת מימך" צחקתי
"אה באמת" אמר והרים אוית על הכתף שלו כאילו אני ממש קלה.
"לא גל!! נו!!" צחקתי וניסיתי לרדת מימנו אבל הוא יותר חזק מימני
הוא הוציא אותי החוצה ורצה לזרוק אותי לבריכה
"תבקשי סליחה" אמר
"אני לא חנפנית" צחקתי
"אוקי" אמר ובתוך שניה מצאתי את עצמי בתוך הבריכה.
הראש שלי יצא החוצה וראיתי את גל נקרע עלי מצחוק.
"טיפש אני לא יודעת לשחות" צעקתי
"מה?!" התעשת על עצמו וקפץ לבריכה, הוא שחה אלי והרים אותי.
דבר ראשון בחיים בחיים על תסמוך על אחרים" צחקתי והטבעתי אותו בבריכה.
הוא תפס ברגל שלי והוריד אותי גם לבריכה, התנשקנו גם מתחת למים אני אוהבת אותו!
יצאנו מהבריכה והבאתי לו מגבת.
"תשב פה אני בינתיים מתקלחת" חייכתי אליו
"טוב" חייך ונשכב על המיטה
"נו גל אתה רטוב אבל!!" צעקתי
"סליחה סליחה" צחק והתיישב על הכיסא.
נכנסתי למקלחת ואחרי עשר דקות יצאתי, גל היה בכיסא והסתכל עלי מוזר.
"מה?" צחקתי
"מי זה עומר בן דיין? ומי זה לידור ממן?" שאל בכעס
"סתם, ידידים" אמרתי
"עומר זה לא אח שלי?!" שאל, שיט.
"כן אז מה..?" שאלתי
"נו שיר כבר אמרתי לך לא לדבר איתו!!" צעק
"בסדר זה פעם אחת שדיברנו לא דיברנו יותר!" אמרתי
"ולידור? אני רואה שיש לכם הרבה שיחות ביחד!"
"ידיד שהכרתי בטבריה!!"
"מתי היית בטבריה?!" צעק
"הייתי זה משנה מתי?!" צעקתי גם
"את רואה אנחנו לא יכולים חמש דקות בלי לריב!!!" צעק
"הכל בגלל החשש שלך!" צעקתי
"אה עכשיו זאת אשמתי?!" צעק
"למה זאת אשמתי?!"
"כן!"
"ממש לא!!!" צעקתי
"טוב סליחה" אמר
"אנחנו רבים כמו זוג נשוי!" אמרתי
"את רוצה להיות אישתי?" חייך
"כן אתה רוצה להיות בעלי?"
"מאוד" חייך ונישק אותי.
אחרי שעתיים שאני וגל רבים ומשלמים הוא הלך הביתה, אני סידרתי קצת את הבית ואז גיא חזר לא אמר שלום ועלה לחדר שלו. אוקי מה יש לו? עליתי לחדר שלו וישבתי על המיטה.
"אני רוצה להיות לבד" אמר
"טוב, אבל הכל בסדר?" שאלתי
"כן" אמר ראו שלא.. טוב עוד מעט הוא יספר לי.
"טוב לילה טוב" אמרתי ויצאתי מהחדר שלו.
מנקודת המבט של עדן:
הייתי במחשב והרגשתי לא משהו שחבר שלי לא מאמין לי, אני יראה לו מזה שילך למורן זה יותר עדיף. הייתה דפיקה בדלת, ירדתי לפתוח ראיתי שאני לבד בבית כרגיל. דור בעבודה ואמא בעבודה, אבא ז"ל מת שהייתי בת שלוש אבל לא נורא החיים חייבים להמשך.
ירדתי לפתוח את הדלת, זה היה גיא.
"אפשר להכנס?" שאל
"לא" אמרתי וסגרתי את הדלת באתי ללכת בחזרה לחדר אבל הוא התחיל לדבר.
"אני יודע שאת שומעת, אני מבין שאת לא רוצה לדבר איתי, בצד יצאתי הכי חרא שיש!!! אבל שתדעי שכל הלילה חשבתי על ההתנהגות שלי איתך ואני מצטער!!!" אמר חזרתי בחזרה לדלת וישבתי על הרצפה נשענת עליה. "את שינית אותי עדן, מאדם שמחליף בחורות כמו גרביים, מאדם שאין לו כבוד לבנות הפכת אותי לבן אדם שמעריך ומכבד!" הדמעות כבר פרצו. "אני יבין עם את לא רוצה לדבר איתי.. בצדק, אבל שתדעי שאני אוהב אותך" היה כמה דקות שקט הנחתי שהוא הלך.
עליתי בחזרה לחדר ונשכבתי על המיטה זורקת ותופסת את הדובי שהוא קנה לי לחודש שלנו ביחד.
אמרתי אני רק רוצה ללכת אילו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו אבל הוא יצטרך לשלם על ההתנהגות המגעילה שלו. החלפתי בגדים ויצאתי מהבית.
דפקתי על הדלת של הבית של שיר וגיא, שיר פתחה לי את הדלת ונתנה לי חיבוק
"גיא פה?" שאלתי
"מה עוד תפסיקי לבוא אלי בגללו" צחקה
"אני יסביר לך אחר כך" חייכתי ועליתי לחדר.
פתחתי את הדלת וראיתי את גיא עם השירי דיכאון שלו, הוא קם לקראתי וחיבק אותי.
"באתי.. כי הבנתי שאני אוהבת אותך" חייכתי והתנשקנו, אין אי אפשר לכעוס על הדבר החמודי הזה.
מנקודת המבט של שיר:
עדן באה אחרי עשר דקות הבנתי שקרה בניהם משהו, ישבתי בסלון וראיתי טלווזיה.
לפתע הייתה דפיקה על הדלת, נו מה מי זה עכשיו בתישע וחצי בערב?!
פתחתי את הדלת ועומר נפל לידיים שלי שכולו בדם וסימנים כחולים.