החיים על פי עדן **פרק 4 ****

הרגשתי את הלב שלי יוצא החוצה בתוך גופי, התחלתי להזיע, אולי עלה לי קצת הביטחון העצמי בשנים האחרונות אבל עדיין נלחצתי מלהיכנס לכיתה חדשה לעמוד מול כל הילדים שבוחנים אותך מכף רגל עד ראש ואת רק חושבת מה הם חושבים עלייך – כן, אני ילדה שמפחדת מתגובות של אנשים עליי, נכון שאין להם זכות אבל זה מה שיש , כאלה הם אנשים.
הסתכלתי על עוז בעודנו יוצאים מחדר הרכזת אל כיתתנו החדש מחייך וכולו מחכה להיכנס לכיתה בעוד שאני בלחץ נוראי, הסתכלתי על עצמי מלמעלה, היום לבשתי גופיה לבנה חלקה עם זקט ג׳ינס קצת ארוך ,ג׳ינס ארוך כהה ונעלי הוואינס ורודות עם זהב, בחנתי את עצמי שוב ושוב וסידרתי את שיערי .
נכנסנו לכיתה וראיתי 64 עיניים נועצות בי מבטים, 32 תלמידים יושבים מאחורי שולחנות עם ספרים ומחברות ועט ביד , חלקם עם פרצופים בוחנים וחלקם מחויכים ושמחים לראותנו.
אחרי שכל 32 התלמידים שמו לב לרכזת קמו כולם ועמדו כחיילים , הסתכלתי על עוז במבט ׳מה הם עושים?׳ והוא החזיר לי במבט לא יודע גם הוא.
״רן , אתה עם מסטיק? תעיף אותו מיד לפח !״ התעצבנה הרכזת והמשיכה לבחון את התלמידים בעיניה המפחידות.
בחנתי גם אני את התלמידים ושמתי לב , בסוף הכיתה בצד השמאלי עמדה החברה הכי טובה שלי בכיתה ג׳ , ליאת ,היא ראתה שחייכתי אליה והיא חייכה אלי בחזרה .
״אתם יכולים לשבת״ אמרה הרכזת בקול חזק ברור ומפחיד עד לבהלה,התלמידים ישבו וכך גם ליאת.
כשכולן ישבו בחנתי אותם שנית וראיתי את חלק מהחברות שלי שזכרתי מהיסודי.
״אלה עוז ועדן הם אחים תאומים, הם ילמדו בכיתה הזאת אני מקווה מאוד שתקבלו אותם יפה ותעזרו להם בהמשך דרכם בבית ספרינו , עוז שב ליד לידור בקצה שם״ היא הצביעה על הילד שחום השיער ושחום העור שלא זכרתי מהיסודי ״ ועדן תשבי ליד רון בסדר ?״ אמרה והצביעה על הילד השטני בעל העיניים האפורות , אני ועוז הנהנו להסכמה והלכנו למקומותינו הרכזת חייכה חיוך קטנה לסיגלית המורה ויצאה במהירות מהכיתה.
״היי אני רון, מה קורה ?״ אמר לי רון כשישבתי לידו בחיוך גדול וממיס .
״ הכול בסדר ״ אמתי וחייכתי לו גם חיוך רחב חושף שיניים לבנות ובריאות.
הסתכלנו אחד על השניה ל2 שניות וישר העברנו את העיניים שלו למקום אחד ממבוכה.
הוצאתי מהתיק גב שלי שבצבע ג׳ינס שמעוטר בפרחים סגולים קטנים ויפים מחברת וקלמר.
התחלי להעתיק את כל מה שהמורה כתבה על הלוח: דרישות המקצוע, דרישות המורה, איך מתחלק הציון בתעודה ועוד כמה שטויות של מורות.
לאחר מכן היה צלצול להפסקה ועוד לפני ששמתי לב ליאת קפצה עליי בחיבוקים ונשיקות וכך גם החברות האחרות שלה מהכיתה.
״עעעעדן , התגעגעתי !!״ צעקה ליאת וקפצה עלי בחיבוק.
״גם אני מאוד , תעדכנו אותי על כל החדשות״ אמרתי לכל הבנות שהיו מסביבי לאחר שנתנו חיבוק אחת לשנייה.
״בואו ניצא ונספר לה כבר בחוץ״ אמרה בר אחת מחברותי מהיסודי.
יצאנו מהכיתה ושמעתי צעקות ׳עוז אחי מה קורה יגבר התגעגעתי ׳ ׳ עווזוש מה קורה יחתיך ׳ שמעתי ילדה עם קול צפצפני מדברת.
עברתי לידם עוז משך אותי ואמר לי ״תראי מי פה״ ,הייתי עם חיוך ענקי על השפתיים וככה גם הוא .
״עדן איזה כוסית נהית מה קורה התגעגעתי!״ אמר לי בן וחיבק אותי, הוא היה הילד שאהבתי עד כיתה ג׳ שאז כבר עברנו הוא היה החבר הראשון שלי בכיתה ב׳ .הוא קצת יותר גבוה ממני עם שיער קצוץ בהיר קצת ,הוא לבש חולצה לבנה וי של בנים מכנס ארוך בצבע כחול רויאל ונעלי אדידס לבנות,
חיבקתי אותו בחזרה שידי כרוכות סביב צווארו וידיו כרוכות סביב מותניי ״היי היי תוריד את העיניים שלך מאחותי ״ אמרה עוד ומשך אותי מהחיבוק שלי עם בן , כמו תמיד האח השומר והמגן ששומר יותר מדי לפעמים.
אני ובן חייכנו אחד לשני וישר התאפסתי על עצמי הסתובבתי והלכתי מחוץ לשכבה שם ראיתי את ליאת בר שירה רווית ועוד כמה בנות שלא הכרתי.
בדרכי אל הבנות עמדה מולי בפתאומיות ילדה לא מוכרת לי ורק שהיא התחילה לדבר השתגעתי ממנה ״ עדן מה קורה חיים שלי ?״ אמרה בקול הצפצפני שלה שידעתי ששמעתי קודם בעודה מחבקת אותי.
״בסדר ״ אמרתי בקול חשוד וכנראה שהיא הבינה מה שהיא הייתה צריכה להבין ,שאני לא יודעת מי היא.
״ את לא זוכרת אותי ? עדי ? הייתי איתך ביסודי ״ אמרה בניסיון שאני יזכור.
הקול שלה היה זה שהתחנף לעוז לפני זה ״אהה כן עכשיו נזכרתי״ חייכתי אליה
״אהה יופי ״ אמרה וחייכה חיוך מזויף שכל כך שמים לב אליו.
״ טוב אז אני צריכה ללכת מחכים לי אז נדבר כבר״ חייכתי אליה והתקדמתי.
״ ביי״ היא צעקה ונופפה בידה.
״ מה זה היה ? ״ אמרה לי אחת הבנות מהחבורה שהם היו שבתוכן החברות שהכרתי ליאת בר שירה ורווית.
״ מה שקרה עכשיו עם הילדה הזאת ?״ עניתי – שאלתי את הילדה ששאלה אותי והיא הנהנה בראשה להסכמה ״ סתם זאת עדי היא אמרה לי שהייתי איתה ביסודי אבל האמת שלא זכרתי אותה ״ אמרה בפרצוף .
״נוו עדן את לא זוכרת אותה היא הייתי בכיתה לידנו, בואו נלך לשבת בספסל״ אמרה והתחילה להתקדם.
״ יכול להיות שאני מתחילה להיזכר ״ אמרתי לה בעודי יושבת על הספסל מעץ שישבו עליו ליאת ,הילדה ששאלה אותי את השאלה ובר.
מעל הספסל היה מין סככה מעץ שהייתה אמורה לכסות את השמש אבל זה לא ממש עזר .
״רגע איך קוראים לך ?״פניתי לילדה ששאלה אותי את השאלה .
״ אני עדי, זאת רויטל , זאת נועם, וזאת רעות״ אמרה והצביעה על כל אחת מהבנות.
ההפסקה עברה בזה שכל מיני ילדים עברו לידנו ואמרו לי שלום שהם זוכרים אותי.