החיים על פי עדן ***פרק 9***

"אני אוהב אותה" הוא אמר לי לאחר כמה דקות של שתיקה
חייכנו שנינו בחיוך הדומה שלנו שחושף שיניים ישרות ולבנות עם גומות חמודות בלחיים .
"עוז, זה מעולה , והיא גם אוהבת אותך " אמרתי לו באושר
"נכון , אנחנו ביחד " אמר לי בחיוך מאושר ועיניו נצצו מאושר
"אבל למה לא אמרת לי ?" שאלתי אותו לא מבינה
"לא הייתי בטוח בזה עד עכשיו , היה לי משהו אליה גם כשראיתי אותה אתמול , חזרו לי כל הרגשות אליה, היא מקסימה אותי, היא יפיפיה ומושלמת, היא חמודה ומצחיקה, היא מושלמת " אמר לי עוז והבנתי כמה שהוא מאור ואני הייתי מאושר בשבילו .
חיבקתי אותו חיבוק מוחץ וכשנפרדנו ראיתי את שי באה לעברנו חייכתי אליה הלכתי ונתתי להם זמן להיות ביחד.

ישבתי על הספסל הצד בית הספר והסתכלתי עליהם הלוואי שהיה לי כזה דבר כמו לעוז, אהבה, שמישהו יואהב אותי כמו שאני יואהב אותו…
אני יושבת לבד בספסל בצד הבית ספר, רואה את עוז ושי ,החברה החדשה שלו, האהבה שלהם, ראיתי איך הם מסתכלים אחד על השני במבט מאוהב, כל החיים שלי חלמתי לאהבה מושלמת , להתרגש בכל פעם שנפגשים מכל נגיעה ומכל נשיקה, פרפרים בבטן, ורצון להיות ביחד כל הזמן !
הצלצול להיכנס לכיתה קטע את מחשבותיי, והלכתי לכיוון השכבה שלי ,הגעתי לכיתה וליאת באה אליי
"עדן איפה היית כל ההפסקה ? דאגתי !" אמרה בלחץ
"תירגעי " חייכתי אליה והמשכתי " הייתי עם עוז , דיברנו " אמרתי לה
"אהה" היא צחקה " תקשיבי אין לי את המספר שלך תביאי לי אותו" היא המשיכה והוציאה את האייפון שלה כדי לכתוב את המספר שלי.
"תביאי את האייפון שלך וקחי תשמרי את המספר שלך " אמרתי לה והחלנו את האייפונים שלנו, רשמתי לה את המספר ושלי והחזרתי לה את האייפון וכך היא עשתה גם.
המורה ללשון נכנסה לכיתה וליאת הלכה לשבת במקומה.
הלכתי למקומי וראיתי שרון ועוז אחרי עוד לא הגיעו לכיתה, השיעור התחיל ולאחר 10 דקות נכנסו רון ועוז לשיעור, הסתכלתי על עוז ואמרתי לו בלחש ,רק בהזזת שפתיים "איפה היית ?"
הוא רק סימן לי עם הידיים שלו שנדבר על זה אחר כן ואני רק הנהנתי בראשי.
אחרי ויכוח של רון ועוז עם המורה , הם התיישבו במקומותיהם, רון בא לשבת במקומו ,לידי, הוא חייך חיוך גדול ואני רק גלגלתי עיניים.
"אל תגלגלי לי עיניים " אמר לי רון בקצת עצבנות
"אתה לא תגיד לי מה לעשות, חוצפן " התעצבנתי עליו עוד יותר
"אויי סתמי את הפה באמא שלך " אמר לי רוח ברוגע שגרם לעצבים שלי לגדול ולהתנפח
" שב שב בשקט ימטומטם ,תלמד לדבר לבנות ימגעיל " אמרתי לו ורק חיכיתי שיגמר השיעור.
הוא לא ענה והתעלם מהמשפט האחרון שלי ,"ייאלה רק עוד 10 דקות" אמרתי בלחש
וכנראה שלרון יש שמיעה כל כך טובה שהוא שמע מה שאמרתי ואמר לי " את כל כך לא רוצה לראות אותי ?"
"זה במילא לא יעזור לי " אמרתי לו
"אויי, אל תשחקי אותה מסכנה , לא עשיתי לך כלום !" אמר לי והסתכל על עיניי האפורות ירוקות ואני הסתכלתי על עיניו האפורות שדומות קצת לשלי.
"מה הקשר, אתה פשוט ילד מציק " אמרתי לו בעצבנות
"טוב בסדר " אמר ובדיוק נשמע הצלצול , אספתי במהירות את הדברים שלי ויצאתי במהירות מהכיתה, חיפשתי את עמית , רציתי לדבר איתו , הייתי זקוקה לו.
הלכתי לכיוון כיתתו של עמית אך פתאום הרגשתי מישהו מחזיק בידיי ומושך אותי הצידה …