החיים על פי נינה – פרק 1

"יום הולדת שמח ביצ'" אבריל מחבקת אותי ומוחצת את פניי בין שדייה העצומים שלא מזמן מולאו בסיליקון טהור.
"תודה" אני מחייכת אליה חיוך קטן ועוברת לחבק גם את אמנדה וקרול שעמדו מאחוריה.
"נו מתרגשת?" אבריל שוב קופצת עליי.
אם לומר את האמת, ממש לא התרגשתי. אפילו לא טיפה.
אני גדלה מהר מידי, והעובדה שאני בתולה בזמן שהחברות שלי כל-היום מדברות על סקס ממש לא מעודדת אותי.
תמיד הייתי בטוחה שעד גיל 18 אני אמצא את האחד המושלם…
אבל זה לא קרה.
וזה כנראה גם לא יקרה, כי אני בת 18 היום, ואני אפילו לא קרובה להגיע למצב של זיון מוצלח או זיון בכלל.
אבריל תמיד מתארת לנו ומספרת לנו את סיפורי הסקס שלה, טוב.. היא דיי הזדיינה עם כל התיכון, אז יש הרבה כאלה.. וגם לאמנדה וקרול לא חסר, גם להן יוצא לספר על אחד מהבחורים שסחף אותם ללילה סוער, או על כמה מהם.
ורק אני, בקושי התנשקתי.
תמיד הייתי הכי שונה בחבורה שלנו, אבריל היא הכי מושכת מכולנו, היא גבוה, לא מזמן היא גם עשתה הגדלת חזה, שזופה בכל הגוף (וכשאני אומרת כל הגוף אני מתכוונת להכל), רזה, עיניים שחורות, שיער חום ארוך המלווה בתוספות.
כן זה בטח ישמע מצחיק, אבל אני הבלונדינית בחבורה, ולא, אני לא טיפשה, למעשה, אני הכי חכמה.
לאמנדה יש עיניים מדהימות, כחולות ירוקות שמשנות צבעים לפי מצבי הרוח שלה, היא קצת שמנמנה אבל אין ספק שתווי הפנים שלה מושלמים.
קרול היא רזה בטירוף לעומת כולנו, אולי זה בגלל העובדה שהיא גם ממש גבוהה, יש לה שיער חום חלש ופוני בובה שלרוב מסתיר את עיניי הדבש שלה.
"כן..דיי מתרגשת.." אני ממלמלת בחיוך קטן ומנסה להימנע מעוד שאלות של אבריל.
כשהבנים מתקרבים היא דואגת לסדר את עצמה ובעיקר להרים את הציצי כמה שיותר.
"היום אני הולכת לזיין את שון" היא קורצת לנו.
"לא נפרדתם?" אני שואלת.
היא מרימה את כתפיה , "נו ו.. הוא אף פעם לא מתנגד לסטוץ.." היא אמרה באדישות.
מה שגרם לי להרים את גבותיי ולרעיון ממש אבל ממש מלוכלך לעלות למוחי.
"בוקר טוב" אמר מאט כשהגיע אלינו.
שון וקונור עמדו מאחוריו, שון התעסק בפלאפון שלו בזמן שקונור בהה בחזייה המציצה של אבריל.
"בוקר טוב" החזרנו להם.
"היי שון" אבריל ניסתה למשוך את תשומת ליבו של שון.
טוב אז למעשה, שון היה הבחור הכי לוהט בבית הספר, האדיש החתיך והסקסי שאף אחד לא באמת יודע מה עובר לו בראש, ההוא שתמיד מלא ביטחון ולא מתרגש משום דבר, ההוא שמחליף בנות כמו גרביים ושכמובן מדגמן לכמה רשתות אופנה מאוד מוצלחות כבר מגיל קטן.
אין ספק ששון היה חתיך, אף פעם לא ממש יצא לנו לדבר, אבל כן הייתי יכולה להגדיר אותנו כידידים. כי.. היינו מן חבורה כזאת, אבריל ושון עמדו בראשה, ואני, אמנדה, קרול, מאט וקונור היינו הניצבים.
"היי מה הולך?" שון הרים את ראשו מהפלאפון והעניק לאבריל קצת תשומת לב.
"לנינה יש יומולדת היום" אבריל פלטה משום מקום וגרמה לי להרים את ראשי בבלבול אל ברכות ה'יום הולדת שמח' שאני שומעת מהשנייה שהתעוררתי.
אני חייכת ולוחשת תודה קטנה.
"בת כמה את נינה?" שואל מאט ומניח את ידו על כתפי כשאנחנו בדרך לכיתה.
"היא בת 18" אומרת קלור, שתמיד ניסתה למשוך את תשומת ליבו של מאט, מאט מעיף אליה מבט וחוזר להביט בי.
"גדולה" הוא אומר.
אני מושכת בכתפי ומחייכת.
"את עושה משהו?" שואל שון שהיה קצת מאחורינו עם כמה בנות שכבר הספיקו להיצמד אליו ולעצבן את אבריל.
"לא חשבתי על משהו מיוחד" אני עונה בשאננות. שקרנית.
אולי זה רעיון דפוק, ורוב שסיכויים שהוא ייכשל בצורה מוחצת ומביכה, אבל היי, אני בשנה שאחרונה שלי בתיכון, ועדיין לא התנסיתי בשום דבר שקשור למין.
אז אני הולכת לעשות את זה, וכמה שיותר מהר.

אז אני מחכה לו בחדר. אבריל תמיד אמרה לנו שהדירה של שון תמיד פתוחה, אז השתמשתי במידע הזה לטובתי.
היא הודיעה לנו היום ששון יצא עם חברים ושהיא הולכת להזדיין עם מישהו אחר מכיתה יב' 3, אני לעומתה, ניצלתי את העובדה שהוא יצא כדי להתגנב לדירה שלו. עכשיו אני רק צריכה לקוות ש- א', הוא יחזור לבד הביתה.
ב', לא יחזור שיכור,
ג', יזרום איתי,
ד', יהיה עדין איתי,
וה', לא יחשוב שאני אידיוטים גמורה.
אז אני מסדרת את עצמי בפעם האולי מאתיים, אני נושמת עמוק, בולעת את רוקי ושוב מנסה להחדיר למוח המעצבן את מה שאני מתכוונת להגיד לשון כשהוא ייכנס לדירה ויראה אותי. אבריל אמרה שהוא אף פעם לא מתנגד לסטוץ.. אין לי מה להילחץ, אבל ברגע שאני שומעת את הדלת נפתחת ואת צעדיו האיטיים של שון פוסעים אל החדר אני מחרדת, אני נרגעת טיפה מהעובדה שהוא לבד אבל נלחצת יותר כשאני קולטת ששכחתי מה אני מתכוונת להגיד לו.
"נינה?" הוא שואל ואני מרימה אליו את מבטי. לעזאזל.
הוא מביט בי בשאלה אך מבטו משועשע במקצת, "מה את עושה פה?" הוא שואל.
"אני…" אני מתחילה לגמגם. אני נושמת עמוק, תגידי את זה כבר!
"אני רוצה שתשכב איתי." אני אומרת את זה.
הוא מרים את גבותיו בהפתעה, לא ציפיתי שהתגובה תהיה אחרת..
"תני לי לנחש, את עדיין בתולה?" הוא שואל, אני משחקת באצבעותיי ומהנהנת.
הוא מניח את האייפון על השידה שלידו ומוריד את החולצה.
"אני כולי שלך" הוא אומר ומחייך אליי, העיינים הירוקות שלו נוצצות בחושך כמו יהלומים והשיניים שלו כמעט מסנוורות אותי כשהוא מחייך.
"באמת?" אני פולטת.
"כן" הוא מתקרב למיטה עליה ישבתי. הוא רוכן אליי עד שפניו ממש קרובות לפני.
"אבל אני חושב שאני אנעל קודם את הבית כדי שלא נצטרך לסבול ביקור פתע של אבריל" הוא קורץ ומתרחק בבת אחת מה שגורם לי לנשום לרווחה.
כשהוא חוזר הוא לא מאחר להגיע למיטה, אני בינתיים לא זזה. אנחנו באמת הולכים לעשות את זה.
אני מנסה להרגיע את המחשבות בראש ולא לתת להם להשתלט לי על הגוף.
שון משכיב אותי על המיטה ועולה מעליי.
הוא רוכן אל צווארי ושואף את ריחי. הלחץ מתגבר עליי והוא קולט את זה.
"אל תדאגי, אני הולך להיות ממש עדין איתך בייב" הוא לוחש ומדביק נשיקה קטנטנה לצווארי הגורמת לכל שיערה בגופי לסמור.