החיים על פי הילה- פרק 10 חלק ב'

"הילה, הכל בסדר?" שאל אותי אסף.
"אסף, תעשה לי טובה, קח את זה ותעוף ממני!" צעקתי על אסף והושטתי לו את הנעליים, התכשיטים והתיק.
"מה?" שאל אסף מבולבל.
"תגיד מה לא מובן?! קח את זה ותעוף ממני!" אמרתי לאסף, הוא התקדם במהירות לעבר האוטו ונסע לדרכו.
"והנה שוב, אני רצה…" נאנחתי לעצמי והתחלתי לרוץ. פשוט רצתי, הפלאפון שלי נשבר ואין לי דרך למצוא את רחוב דיזנגוף, אבל זה לא מה שיעצור אותי, אם אימא חיה, העובדה שיכול להיות שרחוב דיזנגוף נמצא בצד השני של הארץ, לא מעניינת אותי.
עצרתי ליד הקיוסק השכונתי.
"מנחם, כפרה עלייך, תרשום שקניתי בקבוק מים, אני אשלם לך אחר כך." אמרתי ולקחתי בקבוק מים.
"טוב, אבל רק הפעם!" אמר. יצאתי מהחנות והמשכתי לרוץ, אך הסתובבתי וחזרתי.
"אה כן, איפה זה רחוב דיזנגוף?" שאלתי אותו.
"קחי ימינה, תתקדמי ותפני שמאלה,"
"תודה, כבר אמרתי שאני אוהבת אותך?" שאלתי ונישקתי אותו בלחי.
"כן, יאללה רוצי, יש לי לקוחות מחכים," אמר, הסתובבתי והמשכתי לרוץ כפי שאמר לי.

הגעתי למקום הפגישה, מותשת אך מאושרת.
אך אז, ראיתי מחזה מחריד, איש ובידו מעטפה שכב באמצע הרחוב, ירוי.
לקחתי את המעטפה מידו ורצתי חזרה לפנימייה.