החיים על פי הילה-פרק 1
" תוריד אותי פה, מעדיפה ללכת ברגל מאשר לסבול אותך" אמרתי, קשה שאבא שלך זורק אותך לאיזה פנימייה מעפנה של עבריינים."רגע, קחי את הסווצ'רט" אמר אבא, אוף קיוויתי שהוא שכח. " אוקיי אוקיי, הלכתי" נתתי לו חיבוק ללא רגש ויצאתי לדרך חדשה,אנשים חדשים, צרות חדשות. הלכתי עד שהגעתי לשלט ענק וכתוב בו: "מוסד סגור לעבריינים ובניהם" על החיים ועל המוות, נכנסתי ברגל ימין וראיתי דמות של איש מבוגר בשנות ה-70 לחייו. לחצתי לו את היד "היי אני שלמה, המנהל של המוסד המכובד הזה" "עלק משגשג" מלמלתי."מה אמרת?!" נלחצתי ואמרתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש " שיניים יפות! שלך?" פאדיחה…."אני מניח שכן, אוקיי לכי תכירי את הפנימיה" אפילו לא הדרכה עלובה?! נכנסתי למסדרון העמוס וניגש מולי איזה ילד, ערס, ניסה להוריד לי ת'סווצ'רט.ללא ספק זאת הולכת להיות השנה הכי מדכאת שלי עד היום.
נקודת מבט דניאל:
"אחי קלוט קלוט את זאת עם הסווצ'רט" אמר אלכס והצביע על ילדה מוזרה שמכוסה כולה בסווצ'רט שחור. "פושעת רצינית זאתי אה?" אמרתי, "בוא נתערב מי מצליח להוריד לה תסווצ'רט" אמר, הנהנתי והוא ניגש ראשון. חטף בעיטה בבטן, איה… ניגשתי אני, " היי אני דני…" ולפני שהספקתי לומר משהו היא ברחה משם בבהלה.
תגובות (4)
זה מהמםםם
תמשיכיי
ממש לא גרוע זה מהמם
זה ממש טוב!
נשמע סיפור מעניין !
תמשיכי :)