החיים על פי ג'סיקה-7

קטלין עמדה ממש לידיי ולא הבחנתי בה…
המשכתי ללכת עם ג'ניפר ושכחתי בכלל את קטלין…
אבל כבר הייתי עם ג'ניפר קרוב נורא לגלידרייה אחת.
נזכרתי בקטלין ואמרתי לג'ניפר "ג'ניפר, חכי פה!" רצתי בחזרה לכניסת בית הספר וקטלין לא הייתה שם…
חזרתי לג'ניפר ואכלנו גלידה…
כשסיימנו חזרתי לביתי וג'ניפר חזרה לבית המלון שהגיעה ממנו.
הגעתי הביתה, זרקתי את התיק על הרצפה ורצתי לחדר שלי, שמעתי את אימי שואלת"איך היה?, למה איחרת קצת? היית אצל קטלין?"
עניתי לה"לא אימא! ג'ניפר באה לעיר!"
חייגתי למספר הנייד של קטלין והיא ענתה
"הלו" שאלה.
אמרתי לה"קטלין!"
היא שאלה "אה?.."
עניתי לה"סורי! סורי! סורי! סורי! פשוט התגעגעתי נורא לג'ניפר וחשבתי שאת לא רצית לבוא איתי"
(שיקרתי בסוף נורא נורא רציתי שתסלח לי)
היא אמרה"בסדר, ג'סי לא קרה כלום…אני מבינה אותך אני גם הייתי מתגעגעת נורא לחברה הכי טובה שלי לשעבר שלא פגשתי מזמן"
המשכנו לדבר ואז היא שאלה"רוצה לקניון?"
עניתי"חכי, אני אשאל את אימא שלי…"
הורדתי את הפלאפון מאוזני וצעקתי לאימי"אימא! אני יכולה לקניון עם קטלין?!"
שמעתי את אימי שואלת"מה?"
ירדתי בריצה כך שכמעט החלקתי במדרגות ומי ראה הכול?!
מייקל ו….טד!
הם התפוצצו מצחוק
"מה? זה מצחיק אתכם?" שאלתי…
ופניתי לאימי שבמטבח
"אימא! אני יכולה לצאת לשופינג עם קטלין?"
אימי הסכימה ועניתי לקטלין שכן
לאחר חצי שעה…
ירדתי וראיתי את המכונית של אבא של קטלין…
וקטלין בתוכה עם אבא שלה..
"בואי כנסי!" שמעתי את קולה…
רצתי לשם ואמרתי לה"היי"
היא אמרה"היי"
פתחתי את דלת המכונית ונכנסתי פנימה
דיברנו על כל מני דברים בדרך ולפתע שאל האבא של קטלין שאל אם אנחנו חוגרות חגורות