החיים מנקודת מבט אחרת-פרק 8

פרק 8-
המשכנו ללכת לכיוון חדר השינה וכבר הבנתי לאן זה הולך להתגלגל.
"רגע ליאם" דחפתי אותו קצת והבטתי בפניו המודאגות.
"קרה משהו?" הוא שאל,הוא באמת דואג לי.
"זה פשוט שאני עוד לא מוכנה" אמרתי "אל תכעס עליי בבקשה"
"זה בסדר" הוא אמר אבל ראיתי על פניו העצובות שזה לא.
הרגשתי כאילו סכינים חודרות ללבי ודוקרות אותו.
הרגשתי רע כי באמת לא רציתי לפגוע בליאם ובסוף זה מה שקרה.אני פשוט לא מסוגלת.
הוא כזה חמוד ואני מתנהגת כל כך נורא.
ליאם גבוה,עם שיער שטני קצר והמון שרירים.הוא פשוט מושלם.
אני חושבת שזאת אהבה אמיתית,זה משהו שבחיים ל הרגשתי אבל אני בטוחה שזה זה.

התבאסתי אבל לא רציתי להראות את זה לדניאל.
"אני יחכה כמה זמן שתצטרכי" אמרתי לה ויכולתי להרגיש את החיוך בדבריה.
"אני מתה עליך" היא אמרה ונישקה אותי נשיקה קטנה.
"טוב אני הולכת להתקלח" היא הודיעה והלכה.
נשכבתי על המיטה וחשבתי-החיים שלי בחיים לא היו טובים יותר.
אפילו שאני עיור אני חושב שאני יכול לתאר את דניאל.
היא בגובה בינוני,היא רזה אבל לא יותר מידי,יש לה שיער ארוך אבל אין לי מושג באיזה צבע.
יש לה עינים יפות אני בטוח בזה,והיא האהבה האמיתית שלי.
פשוט מרגישים את זה והחיים שלי עכשיו למרות העיורון הם חיים מושלמים.

"דניאל" שמעתי את ליאם קורא לי בדיוק כשיצאתי מהמקלחת.
"כבר באה" אמרתי ושמתי על עצמי חלוק ויצאתי-במלא הוא לא יכול לראות.
"מה קרה?" שאלתי בלחץ.
"שמעתי רעש מכיוון הדלת וכשהתקרבתי מצאתי את זה" אמר ליאם
ומסר לידי מעטפה ועליה רשום באותיות גדולות:
"למר ליאם פרקר"

מקווה שאהבתם!