החיים מנקודת מבט אחרת-פרק 4

פרק 4-
בלילה כל המחשבות צפו.
גם הרעות וגם הטובות.
אולי יש סיבה שאבא לא ראה אותי בחיים?
אולי יש סיבה שאמא שלי כל כך שונאת אותי?
אולי הבעיה זה לא הם אלא אני?
המחשבות האלה צפו אצלי כל פעם מחדש.
כל פעם הסתכלתי איך הורים לוקחים את הילדים שלהם מבית הספר,מחבקים אותם,שואלים לשלומם ודואגים להם אבל אצלי זה לא היה ככה.
נשבעתי לעצמי שכשלי יהיו ילדים אני יאהב אותם יותר מכל דבר אחר.
יש שיר כזה "ילדים זה שמחה" אבל כנראה על אמא שלי זה לא עובד.
מבחוץ היא מראה שאנחנו המשפחה המושלמת אבל מבפנים אני יודע שמה שמפריע למשפחה הזאת להיות מושלמת באמת זה אני.
כשהולכים למקום כלשהו זאת כביכול משפחה רגילה אבל אז באים הביתה וההורים מרביצים לי,דורשים שאני ירוויח בשבילם עוד כסף ואני שותק ועושה-איזה עוד ברירה יש לי?
עכשיו אני לא גר איתם והם בטח מרוצים-"ההורים שלי".
אבל מהר מאד המחשבות הפכו לטובות,
המחשבות האלה היו על דניאל.
ועם המחשבות האלה נרדמתי.

קמתי בבוקר שמחה במיוחד.
כל הלילה חלמתי על ליאם וזה עשה לי הרגשה טובה
מוזר נכון?
הלכתי לחדרו של ליאם כדי להעיר אותו.
"ליאם קום" צעקתי עליו.
"לא רוצה" הוא ענה בקול ישנוני והמשיך לישון.
"אני יצטרך לנקוט באמצעים מאד קשים ליאם" הזהרתי אותו.
"טוב" הוא ענה שוב ישנוני.
"אוקיי אתה ביקשת את זה" אמרתי לו וקפצתי עליו.
הוא הזיז אותי ממנו ושכבנו אחד מול השנייה.
הוא חיבק אותי חזק אליו ומלמל "כל הלילה חשבתי ועכשיו אני רוצה לישון"
"ועל מה חשבת פרופסור?" שאלתי בצחוק.
"על …על…. על עצמי" הוא ענה לבסוף.
"ומה חשבת על עצמך?" שאלתי.
"חשבתי שאולי הסיבה שההורים שלי לא אוהבים אותי זה בעצם אני?"
"ליאם" אמרתי וליטפת את שיערו "מי אמר שזה בגללך?מי אמר שאתה הרע והם המושלמים?מי אמר את זה?" שאלתי מנסה לנחם אותו.
"אבל לא חשבתי רק על זה" הוא הוסיף.
"אז על מה עוד חשבת?" שאלתי סקרנית.
"עלייך" הוא ענה וטרף לי את הפה בנשיקה שאני לא ישכח בחיים-הנשיקה הראשונה שלנו.

מקווה שאהבתם!