החיים מנקודת מבט אחרת-פרק 2

פרק 2-
"היי" אמרתי בקול חלש.
"היי" הוא ענה לי.
הקול שלו היה כל כך נעים,כל כך מלטף והוא נראה כל כך טוב אבל מיהרתי להוציא את המחשבות האלה מראשי.
אני לא יכולה להתאהב בו,אני אפילו לא מכירה אותו.
הוא הלך לכיוון הספה והציע לי גם לשבת.
הסכמתי והתיישבתי לידו מוכנה לכל דבר ממוצא פיו אבל לא הייתי מוכנה לסיפור החיים העצוב שלו.

החלטתי לספר לה על החיים שלי.
בכל זאת אני הולך לגור איתה.
אז פשוט סיפרתי לה:
"אז הכל התחיל כשנולדתי.
אמא שלי נכנסה להיריון בלי שהיא רצתה מאבא שלי אבל כשהיא גילתה שהיא בהיריון זה היה מאוחר מידי בשביל הפלה.
כשנולדתי היא לא התייחסה אליי,את כל הטיפול בי היא העמיסה על סבתא שלי ואחותי הגדולה.
היא שנאה אותי עוד לפני שנולדתי.
היא אפילו לא התחתנה אם אבא שלי היא גרה כל השנים אם בחור אחר.
כשהגעתי לגיל 10 היא התחילה לבקש ממני לעבוד ולהרוויח כסף בשבילה כל פעם בגלל תירוץ אחר:
פעם היו לנו קשיים,ופעם היא לא יכלה לממן לעצמה בוטוקס,פעם היא הייתה צריכה מכונת כביסה ופעם מכונית חדשה.
ועכשיו אחרי התאונה שהייתה לי ושבגללה התעוורתי היא הבינה שאני כבר לא יכול לעבוד בשבילה אז היא החליטה לתת לי לחיות לבד.
האמת היא שתיארתי לעצמי שזה מה שהיא תעשה"
גמרתי לספר לדניאל את הסיפור וחיכיתי לתגובה שלה.
אחרי כמה שניות של שקט שמעתי שהיא בוכה בשקט כדי שאני לא ישמע,ובכל זאת שמעתי.
"את לא צריכה לבכות דניאל" אמרתי לה מנסה לחבק אותה.
למשך כמה דקות פשוט ישבנו והתחבקנו בשקט.
חיבוק חמים,בדיוק כמו שהייתי צריך.

הסיפור שלו היה כל כך מרגש.
הייתה לי צמרמורת ככשמעתי על האמא המפלצת שהייתה לו.
בכיתי והוא חיבק אותי.
מגע ידיו על גופי גרם לבטן שלי להתהפך.
אולי משהו עוד יקרה פה?אי אפשר לדעת.
"אז אולי תספרי לי קצת על עצמך?אני לא מכיר אותך עדיין" ליאם הציע.
"טוב אין הרבה מה לספר אני בת 19 וההורים שלי מתו כשהייתי ממש קטנה ככה שבקושי יש לי זכרונות מהם.
כשהם מתו הייתי בת 5 ואיש אחד נדיב מאד מצא אותי ולקח אותי לבית שלו שם גדלתי עם בתו שהייתה גם היא בת 5 אז,אנחנו באותו גיל,ועד היום אני איתם.
הבת שלו ג'ניפר היא כמו אחות בשבילי ואנחנו גם מתנהגות כמו אחיות תאומות."
"הייתי מעדיף שההורים שלי ימותו" ליאם אמר.
"זאת לא הרגשה נעימה תאמין לי ליאם.טוב,אני הולכת להכין אוכל מה בא לך?"שאלתי אותו.
"שניצל ופסטה" הוא ענה ואני הלכתי למטבח להכין לו.
ועכשיו אני בטוחה בזה-החיים שלי הולכים להשתנות מקצה לקצה.

מקווה שאהבתם!