החיים מבעד לחלון- הקדמה

החיים מבעד לחלון

מבעד לחלון הבטתי על צמרות העצים הגבוהות, התנשאות בגאווה, ירוקות וקורנות רעננות. מאחורי המוני העצים הייתה בקתת עץ קטנה בעלת גג רעוע וארובה ישנה. תמיד תהיתי מה יש בתוכה.
דמיינתי לעצמי שני קשישים אפורי שיער ונמוכי קומה מזמינים אותי להיכנס לבקתה. מאחורי הבקתה עוד המוני עצים, ומאחורי המוני העצים גבעה קטנה עמוסה בירוק מכל עבר.
לאיפה שרק מסתכלים מבחינים בגווני הירוק האיתנים על העצים, השיחים, הפרחים. לא פעם דמיינתי את עצמי מתגלגלת במורד הגבעה עד למטה. נהגתי לדמיין פעמים רבות מדיי יום ביומו. לא היה דבר אחר שיעסיק אותי. הייתי שוכבת על מיטת הברזל שלי, עם העיניים מביטות בתקרה, וחושבת לעצמי מחשבות. פעם חשבתי שעם כל כך הרבה מחשבות בסוף כולם יגמרו לי, אך שכנעתי את עצמי שדבר כזה לא יקרה.
לא פעם דמיינתי את חיי על הבקתה, הגבעה, במשפחה אחרת עם אחים ואחיות ושני הורים נהדרים שיגישו לי מעדנים במטבח ויקנו לי ספרים. הבעיה הייתה היא שאף אחד מהדמיונות הללו לא התגשם . אף לא חלום אחד קטן. מעולם לא הרשיתי לעצמי לחוות את אחת מאותן חוויות. לא רציתי להסתכן ולהביא על עצמי עוד בעיות מלבד אלה שכבר יש לי. רציתי לרוץ. לחלץ רגליים. רציתי לעוף. להרגיש את האוויר מכה בפניי. רציתי לראות את העולם, להרגיש את הלב פועם בחוזקה בחזי. רציתי.