החיים לא משהו – עונה 3 – פרק 2

"אז יש לי חבר, אנחנו בערך כבר שבוע ביחד, אבל זה נראה שאנחנו כבר לפחות חצי שנה ביחד, אתמול, הוא התנהג מוזר, בקושי דיבר איתי, לא אכל, לא שתה, ממש דאגתי לו, מסתבר שהוא עוזב, ההורים שלו עוזבים בגלל בעיה כספית, אז חשבתי שאולי נלווה להם כסף" הם הסתכלו אחד על השני, "אנחנו צריכים לדבר על זה" אבא שלי אמר לבסוף, עליתי לחדרי כשאני מבינה שהתשובה כנראה שתהיה לא…
"ניל!!!!" אמי קרה לי, ירדתי למטה, התיישבתי על המדרגות, "זה בסדר" אבא שלי אמר "באמת?" שאלתי, "כן" אימי אמרה. יש!! עכשיו ההורים של נדב צריכים להסכים…
נסעתי לבית של נדב, הדלת של הבניין הייתה פתוחה אז נכנסתי, עליתי לקומה שלישית, צלצלתי בפעמון, מישהי פתחה לי
אני: "היי, אני חברה של נדב" אמרתי, היא בחנה אותי.
___: "את בטוח? כי הוא מביא רק…"
אני: "שרמוטות" השלמתי אותה, "אני לא כזאת, אצלנו זאת אהבה אמתית אמרתי, באתי לדבר איתך"
___: "בואי כנסי, אני אמא שלו, סיגל" אמרה ונכנסתי, בית קטן, מאוד, סלון פצפון, בקושי ספה יש שם, בלי טלוויזיה, מטבח קטן ומבולגן שיוצא ממנו ריח של בישולים, הבית היה מלאה בקרוטונים של האריזות, התיישבתי בסלון,
סיגל: "רוצה משהו לשתות?" שאלה אותי
אני: "לא תודה" חייכתי, שמעתי איזה תינוק בוכה, לא ידעתי שיש לנדב אחים…
סיגל: "לא באת בזמן כל כך טוב, אני צריכה להשכיב לישון את ליהי ולעזור ליואב בשעורים, אז נוכל לדבר עוד כמה דקות ?" שאלה, יש לו אח?
אני: "אממממ….. אני יכולה לעזור ליואב, אם זה בסדר…" אמרתי, רושם טוב לא יזיק, שמעתי מישהו אומר "אמא בואי!!" כנראה שזה יואב
סיגל: "את בטוח?"
אני: "כן ברור" אמרתי ונעמדתי
סיגל: "תודה רבה, הוא פה בחדר" אמרה והצביע על חדר, נכנסתי לחדר, ישב שם ליד השולחן ילד קטן בערך בכתה א', בול נדב, עניים ירוקות, שיער שחור, אותו אף….
יואב: "מי את? "שאל
אני: "היי, אני חברה של נדב, קוראים לי ניל ובאתי לעזור לך בשעורים" אמרתי והתיישבתי לידו בשולחן
יואב: "החברות שלו כל זמן באות עלינו אבל רק ליום אחד, יש לו מלא חברות" אמר וצחקתי
אני: "אני יודעת, אבל אני יהיה פה להרבה זמן" אמרתי לו
יואב: "יש!!" אמר וצחקתי
אני: "יאללה מתחילים" אמרתי
יואב: "אני לא מצליח לעשות את זה, אין לי מספיק אצבעות" אמר והצביע על התרגיל 7+5 שאלו יהיו הבעיות שלו בחיים….
אני: "תשתמש גם באצבעות שלי" אמרתי והושתי לו את ידיי, כשהאצבעות מתוחות.
יואב: "תעשי שבע" אמר וקיפלתי 3 אצבעות
יואב: "עכשיו אני צריך להוסיף 5" אמר, הוא הרים לי בחזרה את 3 האצבעות שקיפלתי, והוסיף ביד שלו עוד 2
אני: "עכשיו תספור" אמרתי
יואב: "1..2..3..4..5..6..7..8..9..10..11..12" ספר,
אני: "כול הכבוד!!" אמרתי
יואב: "זהו" אמר וסגר את הספר
אני: "יש לך עוד שיעורים?" שאלתי
יואב: "לא" אמר
אני: "אז יאללה למיטה" אמרתי, הוא קם ונכנס למיטה מתחת לשמיכה, התיישבתי לידו, על המיטה.
אני: "אתה אוהב את אח שלך?" שאלתי
יואב: "כן!! אבל הוא לא הרבה זמן בבית, הוא במקום אחר, אני מתגעגע אליו" אמר
אני: "הוא בא לבקר אותך הרבה?" שאלתי
יואב: "לא, כי הוא רב עם ההורים, אני מתגעגע" אמר לי
אני: "גם אני" אמרתי כשיורדות לי דמעות בעניים, יואב כל כך דומה לנדב, הם ממש אותו דבר, כשדיברתי עם יואב הרגשתי שאני מדברת עם נדב, אני מתגעגעת אליו
יואב: "אל תבכי" אמר לי, איזה חמוד!!
אני: "אני לא בוכה, אתה מזכיר לי את נדב, ורבנו עכשיו"
יואב: "למה רבתם?" שאל
אני: "סתם בגלל שאתם עוברים לבית החדש" אמרתי והמשכתי "אתה רוצה לעבור לבית החדש?" שאלתי אותו בשביל להעביר נושא…
יואב: "כן, שנדב יהיה איתי" אמר ופה נשברתי, הילד הזה כל כך מתגעגע לאח שלו, הוא הדוגמה שלו, הילד הזה רוצה להיות כמו אח שלו, ואח שלו לא איתו…
אני: "לילה טוב, יואב" אמרתי וקמתי, אני לא יכולה להיות ליד הילד הזה יותר, הוא כל כך מרגש אותי, שאני לא מפסיקה לבכות…
יואב: "רגע" אמר והסתובבתי אליו
יואב: "חיבור ונשיקת לילה טוב" אמר, נתתי לו חיבוק גדול, הוא חיבק אותי בחזרה, נתתי לו נשיקה על הלחי, כולי צמרמורת….
אני: "לילה טוב" אמרתי וכיביתי לו את האור
יואב: "לילה טוב…" חזרתי לסלון, בדרך ראיתי דלת עם שלט של הפועל תל אביב שכתוב עליה 'נדב', פתחתי את הדלת, חדר קטן, מיטת יחיד, שולחן קטן, ארון ריק ומדף, על המדף היה גביעים ומדליות, לקחתי גביע אחד, 'מלך השערים לעונה נדב כחלון 2011' היה כתוב על הגביע, ואוווו, הוא חולה כדורגל….
הרגשתי עוד נוכחות בחדר, הסתכלתי אחורה, סיגל עמדה שם..
אני: "סליחה" אמרתי והחזרתי את הגביע למקום
סיגל: "לא זה בסדר, בואי נישב בסלון, נדבר כמו שרצית" אמרה והלכנו לסלון, התיישבתי על הספה, וסיגל לידי
סיגל: "תודה באמת, וסליחה שלקח לי זמן"
אני: "זה בסדר היה לי כיף לעזור לו ולדבר איתו…ילד מקסים" אמרתי בחיוך, אין על הילד הזה!
סיגל: "הוא באמת מקסים, את יודעת, את שונה מכל הבנות שהוא הביא, את ילדה טובה כזאת"
אני: "תודה" אמרתי בחיוך
סיגל: "על מה רצית לדבר?"
אני: "אז אתם עוברים מחר? " שאלתי
סיגל: "כן" היא אמרה בשקט
אני: "באתי לדבר איתך על זה" אמרתי והסתכלתי עליה, המבט שלה היה כלפי מטה "תקשיבי נדב בזמן האחרון לא היה במצב רוח, הוא לא אכל, לא שתה, לא דיבר איתי, ממש דאגתי לו, נכנסתי היום לחדר שלו, ראיתי אותו ליד הארון עם מזוודה, שאלתי אותו מה הוא עושה, הוא אמר שהוא עוזב, חרב עולמי" אמרתי, היא הסתכלה עליי, "החיים שלי הם לא משהו, היה לי חבר שבגד בי פעמיים, אחד שברח לי כי מסתבר שהוא היה בכלא, אין לי חיים דבש, עכשיו שעברתי לפנימיה לא מזמן, מצאתי את האחד שלי, נדב, הוא הפסיק לעשן בשבילי" אמרתי והיא הסתכלה עליי בשוק
סיגל: "הוא מה?" שאלה
אני: "הוא הפסיק לעשן בשבילי" חזרתי על עצמי
סיגל: "אז כנראה זאת אהבת אמת" אמרה
אני: "אני יודעת שזה זה" אמרתי והיא חייכה, היא בטח שמחה שהבן הסטוצנר שלה הפסיק לזיין ולברוח ולעשן בזכותי, חשבתי לעצמי…
סיגל: "אבל מה את מציאה?"
אני: "אז חשבתי שאם זה כל כך אמיתי, חבל לעצור את זה, תקשיבי.." אמרתי והחזקתי לה את היד "אני יכולה להלוות לכם כסך וברגע שיהיה לכם את האפשרות, תחזירו לי אותו…." אמרתי
סיגל: "אני לא יודעת, אני צריכה לשאול את בעלי, אבל תודה" אמרה וחייכה "אני יודע לך" אמרה לי, נתתי לה את המספר שלי, שתיתן לי הודעה מה הוחלט
אני: "טוב אז אני יזוז" אמרתי ונעמדתי, הלכתי לכיוון הדלת
אני: "רק אם אתם מחליטים שכן, אל תודיעו לנדב, אני רוצה להפתיע אותו" אמרתי וחיכתי
סיגל: "תודה רבה חמודה" אמרה
אני: "ביי" אמרתי ויצאתי מביתם, הלכתי חזרה לפנימיה
_____________________________________
-בוקר, בבצפר, שיעור מדעים-
צלצול
התיישבתי במקום שלי, אני ממש מתרגשת, סיגל אמרה לי שהיא תודיע לי היום בבוקר, המורה נכנס לכיתה, אווף אין לי כוח ללמוד עוד פעם על מבנה התא…
נדב נכנס באיחור לכיתה, הפתעה, הוא התיישב לידי
אני: "מתי אתה נוסע" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט
נדב: "7 בערב אני יוצא מכאן" אמר ובדיוק קיבלתי הודעה מסיגל, לא רוצה לראות, לא רוצה לראות, לא רוצה לראות….
אני: "ביי, אולי עוד נתראה" אמרתי לנדב והצבעתי
מורה: "כן, ניל"
אני: "אני צריכה ללכת ההורים שלי מחכים לי" אמרתי
מורה: "בסדר תצאי" אמר, מזל שהוא אוהב אותי…
שמתי הכול בתיק שלי, נדב הושיט לי מכתב
נדב: "ביי, אנחנו עוד נתראה" אמר
אני: "אני בטוחה בזה" אמרתי והתקדמתי לדלת של הכיתה
"תרגשי טוב!!!" כמה ילדים מהכיתה אמרו לי
אני: "אני מרגישה בסדר מפגרים" אמרתי ויצאתי מהכיתה, נכנסתי לחדר שלי, מה קודם ההודעה או המכתב של נדב? המכתב.
פתחתי את המכתב, התחלתי לקורא בקול רם
' לניל היפה שלי,
במשך היומיים האלו לא הפסקתי לחשוב עלייך, איך תקבלי את זה? איך תגיבי? אם תכעסי או לא? אני לא השכח אותך, את האהבה הראשונה שלי ותמיד תיהיה, אנחנו עוד נפגש, נתחתן ונביא ילדים לעולם, אני רושם את המכתב הזה, אחרי שאמרתי לי 'אני לא יוותר עליך לעולם' והלכת ממני, אין לי מושג מה את הולכת לעשות ואני בספק אם תצליחי, אני מקווה שתזכרי את השם נדב כחלון כי אני יהיה האבא לילדים שלך, אני לא יפסיק לאוהב אותך, אולי אני יהיה רחוק ממך בכמה עשרות קילומטרים אבל אני לא השכח אותך לעולם!
אני עכשיו לא מתקרב לסיגריות או לשתייה, בשבילך או כמו שאת אומרת בשבילי, התקופה שלי איתך, עם הצחוק הממכר שלך, לא תישכח אצלי בזיכרון, אל תשכחי שאת חברה שלי עוד, עד סוף השבוע…
אוהב אותך, נדב <3 '
נפלו לי שתי טיפות בכי על המילים 'לא' ו'יוותר', אולי זה אומר משהו? שסיגל נתנה לי תשובה חיובית?
פתחתי את ההדעה