החיים לא משהו – עונה 2 – פרק 8

נקודת המבט של ספיר:
עברתי ללא רצון לשבת ליד נדב.
נדב: "אני צריך את העזרה שלך" אמר לי לאחר מספר דקות
אני: "מה אתה צריך?"
נדב: "אני צריך את החדר של ניל מחר"
אני: "מה?!?!" למה הוא צריך את החדר שלה?
נדב: "אני צריך להכין לה משהו"
אני: "אתה באמת אוהב אותה?"
נדב: "כן, היא היחידה שאהבתי והיחידה שאוהב" לשמוע משפט כזה ממנו? מאחד שכל שני וחמישי עם משיהי אחרת?
אני: "אל תדאג" אמרתי
ניתן לו צ'נאס …

נקודת המבט של ניל:
-סוף הלימודים-
יצאתי עם אופיר וענבר לחדר אוכל, התיישבתי איתן בשולחן
אני: "יואאא אני מתה מרעב!"
אופיר: "שמנה"
אני: "שקט!"
ענבר: "טוב שקט רגע, יש היום מסיבת יומולדת לשרון, רוצות לבוא?"
אני: "מתאים לי מסיבה"
אופיר: "גם לי!"
אני: "מתי? ואיפה?"
ענבר: "לא יודעת, תתקשרי לאור היא בטוח יודעת" אמרה לי
התקשרי לאור
אני: "הייוש"
אור: "מה קורה?"
אני: "סבבה, מתי המסיבה היום?"
אור: "ב10 בבית שלה"
אני: "מעולה, אני יודע לכל השאר"
אור: "יאללה ביי"
אני: "ביי" אמרתי וניתקתי
ענבר: "נו…."
אני: "בבית שלה ב10, אני מסיעה" אמרתי
אופיר: "יש לך אוטו מספיק גדול לכולן?"
אני: "לימו"
ענבר: "מה זה לימו?"
אני: "לימוזינה" אמרתי וצחקתי והן צרחו "יש לך לימוזינה?!?!?!"
אני: "כן דיי, כולם מתכלים" אמרתי וצחקתי
כתבתי הודעה לכולן: 'היום בעשרה ל10 כולן מכונות בשער של הפנימיה, יש לשרון יומולדת, אני מסיעה'
אני: "יאללה הלכתי לישון לפני הסיבה" אמרתי לענבר ואופיר
אופיר: "ביי נסיכה"
ענבר: "ביי"
אני: "ביוש" אמרתי והלכתי

_________________________________
התעוררתי בשמונה וחצי מהשעון המעורר שלי, אוווף, קמתי מהמיטה, נכנסתי להתקלח, יצאתי מהמקלחת, הוצאתי מהארון שמלה בצבע ורוד בייבי, עקבים מתאימים, שרשרת, עגילים, צמידים, התאפרתי אבל ממש קצת, עברתי על השער החלק שלי עם המחליק, לקחתי טיק/ארנק שתואם לשמלה שלי, שמתי בו את האייפון והמפתח לחדר שלי.
ירדתי למטה, כל הבנות היו כבר שם
אני: יפות שלי!" צרחתי ונתתי לכול אחת חיבוק
אני: "יאללה לאוטו" אמרתי כשרון הגיע עם האוטו.
הגענו, ירדנו מהאוטו, נכנסנו לבית שלה, ראיתי את הדבר שהכי לא רציתי לראות…
אני: "אני לא מאמינה"