החיים לא משהו – עונה 2 – פרק 1

~~~~~~~~(קטע מהעתיד)~~~~~~~~
התעוררתי בתוך חדר לא מוכר שסביבי יש הרבה מכשירים משונים שמחוברים אליי, בית חולים, אני לבושה בבגדי בית חולים, מה קרה לי?
מישהו לא מוכר נכנס לחדר
___: "ניל, את בסדר?"
אני: "מי אתה? ואיך אתה יודע את שמי?"
___: "קוראים לי נדב כחלון ואני חבר שלך…."
~~~~~~~~~~~(סוף)~~~~~~~~~~~

נקודת המבט של ניל:
מחר זה היום הראשון שלי בפנימיה, אחרי הרבה שכנועים אני עוברת לפנימיה כמובן שאמא שלי שאלה אותי שאלות כמו: 'למה? מה לא טוב לך?' 'קרה משהו?' 'עשינו משהו לא טוב' 'רע לך איתנו?' ועוד מלא!
כולם כבר יודעים שאני עוברת, מאי ונטע לקחו את זה קשה, הן עשו לי מסיבת פרדה ענקית, היה ממש כיף!
אני חושבת מייקל לקח את זה הכי קשה מכולם, הוא כל הזמן ניסה לדבר איתי עד שאמרתי לו "אני מצתערת, אבל זה לא יקרה שוב, סלחתי לך כבר פעם אחת וגם זה בקושי. אני לא יכולה לסלוח לך עוד פעם, סליחה" זה הדבר הכי קשה שאמרתי למישהו בחיים שלי…
הפנימיה לא בעיר שלי, 10 דקות נסיעה מהבית שלי, לא נורא כל כך, אני לא מכירה משם אף אחד, אני יודעת שיהיה לי קשה בהתחלה אבל אני התמודד, כזה החיים.
נכנסתי לפייסבוק, לראות מה חדש, הודעה ממיכל, מה היא רוצה ממני?
מיכל: 'את עוזבת?!?'
אני: 'כן, תמצאי לך לך מישהי אחר לעצבן אותה וחסר לך עם זאת מאי או נטע!'
היא לא החזירה לי תשובה וטוב שכך
טוב יאללה לארוז, לקחתי את המזוודה הכי גדולה שמצאתי בבית, שמתי שם מלא מלא בגדים…
אני: "סוף סוף גמרתי" אמרתי לעצמי לאחר שעתיים של אריזות
אני: "שיט נעליים!!" איזה סתומה אני, שכחתי לארוז נעליים!, לקחתי עוד מזוודה קטנה יותר, ניסיתי לדחוס לשם כמה שיותר נעליים….

_______________________________
-בוקר-
קמתימ וקדם מהרגיל, נכנסתי להתקלח, כשיצאתי לבשתי שורט ג'ינס שחור, גופייה לבנה, מושלמת כזאת, אין חולצות בצפר, יש!!
בושם, דאודורנט, שרשרת של השם שלי, עגילים, צמיד, שרשרת, נעליים, טיק, אייפון וכסף. ירדתי למטה, התיישבתי על הספה בסלון ושתיתי שוקו בשקית.
אמא שלי: "את צריכה לזוז כבר"
אני: "טוב" אמרתי כי אין לי כוח להתווקח איתה היא תמיד מנצחת…
רון הסיע אותי לפנימיה, דרך האוטו ראיתי כמה מבנים ענקים! ירדתי מהאוטו, נכנסתי דרך השער, חיפשתי את המזכירות, אני אומרת לכם אני יאבד פה מתי שהוא!
אני: "סליחה? איפה המזכירות?" שאלתי ילדה אחת שנראתה חמודה
___: "תמשיכי ישר, תכנסי למבנה האחורי, ואז בפניה השניה שמואלה…" עצרתי אותה
אני: "רגע מה??"
___: "חדשה?"
אני: "כע" אמרתי
___: "איך קוראים לך?"
אני: "ניל, את?"
___: "דנה, בואי אני יראה לך איפה זה" אמרה והתקדמה
הגעתי למזכירות, בדרך דיברתי אם דנה, מסתבר שהיא לא בשכבה שלי, חבל…
אני: "היי" אמרתי כשנכנסתי לחדר של המזכירה…
מזכירה: "את בטח הילדה החדשה" היא אמרה מבלי להסתכל עליי, היא הייתה עסוקה במחשב…
אני: "כע, את יודעת, את ממש מוכרת לי" אמרתי והיא הסתכלה עליי.
מזכירה: "ואני יודעת מיאפה" היא אמרה, יוווא מאיפה היא מוכרת לי?!?! ראיתי אותה כבר כמה פעמים !
אני: "מאיפה?" שאלתי
מזכירה: "את חברה של מייקל, לא?"
אני: "מה מאיפה את יודעת?"
מזכירה: "כי אני חברה של אח שלו" יואאאאווווו נכון! למייקל יש אח שגדול ממנו בכמה שנים, הוא גר עם החברה שלו, המזכירה כנראה, ראיתי אותה כבר כמה פעמיים בבית של מייקל, איזה עולם קטן… אווף אבל עד שעזבתי את הבצפר בגללו עכשיו תיהיה מישהי שתזכיר לי אותו כל הזמן?!?

המזכירה הראתה לי את המבנה של הכתה שלי, אנחנו רק כתה אחת בשכבה, פנימייה קטנה. היא קטנה רק בגלל שהיא פנימייה יוקרתית, זאת לא פנימייה שילדים שאין להם הורים או משהו כזה, זאת פנימיה לילדים שלהורים שלהם יש כסף…
נכנסתי לחדרי, כמובן שההורים שלי קנו לי את החדר הכי יקר…
מזכירה: "יש לך שעה וחצי להרגן את כל הדברים ואז תלכי לכיתה שלך, את זוכרת איפה זה? "
אני: "כן כן"
מזכירה: "יופי, זה גם בדיוק שיעור חינוך, כך שתכירי את המחנכת שלך.." אמרה ויצאה מפתח חדרי.

עמדת מול הדלת של כיתתי, רועדת, לא יודעת למה לצפות, פתחתי את הדלת.
מורה: "ניל נכון?" שאלה אותי
אני: "כן" אמרתי בבישנות
מורה: "בואי כנסי" אמרה
עמדתי מול הכיתה, הסתכלתי בפרצופים של ילדים, כמובן שכל הבנים לא הפסיקו להסתכל עליי, הבנות לא הפסיקו להסתכל הבנים שבכיתה, לראות איך הם מגיבים,
כיתת ערסים, אפשר לראות שזאת כיתת ערסים, פתאום ראיתי ילד מוכר, לא יכול להיות, הוא כל כך השתנה!