החיים לא משהו – עונה 2 – פרק 10

נקודת המבט של ניל:
קמתי בבוקר, בלי מצב רוח, מהשעון המעורר ששכחתי לכבות, למזלי היום שבת, אין בצפר, חזרתי לישון.

נקודת המבט של נדב:
התעוררתי, פתחתי את העניים, מולי היה קיר ורוד, שכבתי ערום במיטה זוגית לא מוכרת, הסתובבתי לצד השני, ישנה לידי מישהי ערומה, בערך בגיל שלי.
קמתי מהמיטה, חיפשתי את הבגדים שלי, אווף איפה החולצה שלי? טוב לא צריך חולצה, יצאתי מהחדר כשאני לבוש, אף אחד לא היה בבית, יצאתי מהבניין, איפה אני לעזאזל?!?!
אני: "אחי, איזה עיר זאת?" שאלתי איזה אחד שעבר ברחוב
___: "בת ים, יא שרוט" מה בת ים?!?! איך הגעתי לפה?!?!
הזמתי מונית לכתובת שהייתה רשומה על הבניין, נכנסתי למונית.
אני: "לפנימיית הדס" אמרתי, "כמה זמן נסיעה?" שאלתי
נהג: "משהו כמו 50 דקות"
אני: "תוריד אותי כאן" אמרתי לאחר משהו כמו 45 דקות של נסיעה כשראיתי אישה יוצאת מחנות עם בלונים, הנהג עצר, שילמתי לו ונכנסתי לחנות.

נקודת המבט של ניל:
התעוררתי עוד פעם מרעשים, פתחתי את העניים, אווף הגנן הזה חייב לגזוז את הצמחים על הבוקר? פתחתי את האיפון, השעה 13:32, אוקיי לא בוקר, ספיר התקשרה אליי
ספיר: "הייוש"
אני: "היוש גם לך" צחקנו
ספיר: "רוצה לרדת לברכה?"
אני: "הולך"
ספיר: "עוד רבע שעה אני אצלך"
אני: "מה רבע שעה? רק התעוררתי"
ספיר: "רבע שעה" אמרה וניתקה
פתחתי את הארון, חיפשתי בקיני, שפכתי את כל הביקינים שלי על הריצפה, אוףףף אין לי מה ללבוש!!, טוב נתחיל בשמלה, הוצאתי מהארון שמלת ברכה ושמתי אותה על הכיסא, דפיקה בדלת,
אני: "כנסי" אמרתי לספיר והיא נכנסה
ספיר: "מזה כל זה?" אמרה והצביע אל הערמת הביקינים שלי על הריצפה
אני: "אין לי מה ללבוש"
ספיר: "קחי את זה" אמרה והושיטה לי חזיית בגד ים בצבע ורוד "ואת זה" אמרה וזרקה עליי תחתון לבן עם פרחים
אני: "טוב טוב" אמרתי ונכנסתי לחדר אמבטיה להחליף לביקיני.

נקודת המבט של ספיר:
היא נכנסה להחליף לבקיני, שמתי את האיפון שלי על המיטה שלה, היא יצאה מהחדר אמבטיה, לבשה מעל את השמלה ויצאנו לברכה, שלחתי לנדב הודעה 'בוא לחדר שלה, אני כבר באה'.
הורדנו את השמלות ושמנו אותם, על המיטת השיזוף
אני: "אויי שכחתי את האיפון שלי בחדר שלך" אמרתי
ניל: "אני הולכת להביא אותו" אמרה
אני: "לא לא, אני יביא אותו" אמרתי והיא הביאה לי את המפתח של החדר שלה,עליתי לחדרה, נדב עמד ליד החדר שלה
נדב: "כמה זמן?" אמר בקול הערסי שלו
אני: "תגיד תודה" אמרתי ופתחתי את הדלת עם המפתח
נדב: "תודה" אמר
אני: "רק שתידע, היא כועסת עליך" אמרתי ולקחתי את האיפון מהמיטה
נדב: "למה?"
אני: "את זה היא תגיד לך" אמרתי ויצאתי מהחדר