החיים יפים כשאת חלק מהם – פרק 2

•חן•
"כן חן, מה קרה הפעם?" שאל אותי המנהל ונאנח. התיישבתי על הכיסא מולו.
"המורה עושה בעיות." אמרתי בגיחוך.
"המורה או את?" הוא שאל ולא חייך.
"לגבי מה?" שאלתי. נראה הצלחתי לבלבל אותו לדקה.
"אל תשחקי איתי משחקים חן, אני כבר מכיר אותך מן החמש פגישות האחרונות שלנו. בזמן האחרון את באה לפה יותר מדי." העיר המנהל. הוא לא נראה מרוגז, הוא נראה מודאג.
"מה, לא כיף לך שאני באה לבקר אותך? לא רק לליאב מותר לבוא לבקר אותך!" אמרתי כמו ילדה קטנה.
"חן, תפסיקי. אני מבין שאת חושבת שהכול משחק, אבל בסוף את תלכי לבית ספר אחר בגלל השטויות שלך. ליאב הוא אחר. הוא נולד שובב. את תלמידה טובה, אני לא מבין מה זה עוזר לך הפגישות האלו איתי." אמר המנהל בקול אבהי. נראה שהוא באמת דואג לי. נו באמת, על מי אני עובדת. הוא סתם לא רוצה להסתבך שוב עם שיחות עם ההורים שלי שינסו לשכנע אותו במשך שעות שאני ילדה טובה ושהוא סתם חי בסרט…
"זה באמת לא עוזר לי. אשמתי שהמורה שלי חושבת שהפגישות האלו גורמות למוח שלי לחשוב אחרת?" אמרתי וסוף סוף המנהל חייך.
"אני אוותר לך הפעם, אבל זאת הפעם האחרונה. זה בגלל שאני אוהב את כל התלמידים בבית הספר הזה ולא רוצה להכביד על אף אחד מהם." אמר המנהל בקול לא משכנע.
"כן כן, שמענו עליך… אתה לא צריך להכחיש, אני יודעת שאתה פשוט לא רוצה להיקלע לעוד הרצאה בטלפון מן ההורים שלי…" מלמלתי לו לפני שסגרתי את הדלת.
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מן חדר המנהל בחיוך.

•ליאב•
"אני בבית!" צעקתי ברגע שנכנסתי לבית. כבר תכננתי איך אני זורק את הציונים של המבחן שהיה שבוע שעבר בהיסטוריה לאסלה ומוריד את המים, ואז לוקח אחד מן המבחנים בהיסטוריה של רועי ומגיש לאמא. אני חושש שאפילו רועי יותר טוב ממני בהיסטוריה. אבל אנחנו תאומים, אז למה אנחנו לא אותו הדבר? בעצם, שכחו מזה, אני בחיים לא ארצה להיות רועי.
"היי חמוד. איך היה המבחן בהיסטוריה?" שאלה אמא ברגע שירדה למטה והתפנתה אלי.
לרגע הזה בדיוק הייתי מוכן. הגשתי לה את המבחן של רועי בגאווה. היא חייכה.
"ליאבי, טיפ בשבילך… בפעם הבאה תדאג לבדוק שרועי לא כתב את השם שלו על המבחן לפני שאתה לוקח לו את המבחן ונותן לי…" אמרה אמא והסתלקה משם.
אכלתי אותה.
*****
"ליאב, אתה לא מרוכז." נאנחה חן בזמן שאני בהיתי בדף הראשון של הסיכומים, עדיין תקוע במילה הראשונה. היא כבר עברה לשיעורים בגאוגרפיה.
"את צודקת." אמרתי וחייכתי. אם יש דרך כלשהית להתחמק מן השיעורים הללו ולעשות משהו כיפי אמיתי, אני ישר קופץ על ההזדמנות.
"מה אני אעשה איתך?" שאלה חן בייאוש. חייכתי אליה. היא אף פעם לא תשתנה.
"תתני לי לעשות מה שאני רוצה ולצאת מן החרא הזה?" שאלתי אותה. היא נענעה בראשה.
"זאת פעם אחרונה שאני נותנת לך לעשות את זה, מר שביט!" היא איימה.
"הא, שמעתי עליך כבר… בואי, הולכים לראות סרט." אמרתי בהחלטיות ולא חיכיתי לתשובה שלה.
"חן.." מלמלתי בשקט באמצע הסרט אבל היא לא שמעה. היא הייתה מרוכזת בסרט.
הנחתי את ידי על ידה בלי להגיד דבר.
הרגשתי צמרמורת, ידה הייתה חמה ונעימה.
הלב שלי התהפך, אבל לא ידעתי בדיוק מה להגיד ולעשות.
מזל שאף אחד לא צפה ממני לעשות כלום.