החיים זה לא אוטובוס – פרק 5

וואו, כמה זמן לא כתבתי.
תנו לי שניה למתוח אצבעות. ~קליק~
אאוץ' ! חוחו סתם D:
עכשיו זה מנקודת המבט של רייצ'ל.
יאללה לפרק בכל הכוח !
****************************************************************************************************************
שכבתי על המיטה שאין לה מצעים ולא כלום.
ממש קר לי.
והנה אני רואה את מייקל שכוב על המיטה שלו כשהגב שלו מופנה אליי. אם כל המצעים, שבטח כל כך חמימים.
הפנתי לו את גבי וחיבקתי את עצמי בידיי מנסה להתחמם.
"בואי, אני לא יכול לראות אותך ככה" אמר מייקל לאחר שהסתובב לעברי.
"איך לראות אותי?" שיחקתי אותה תמימה.
"לראות אותך קופאת." אמר והרים את השמיכה המזמינה שלו בכוונה שאני אבוא לעברו.
"לא , אני אוותר." מחיתי.
"אל תדאגי , לא יקרה כלום.. מבטיח לך." אמר. בחנתי את פניו היטב. למרות שיש מעט חושך באוטובוס בגלל שאנחנו בתוך המטוס אני הצלחתי לראות את פניו. וראיתי שהוא לא משקר.
"טוב." אמרתי בלית ברירה. והתקדמתי לעברו והוא זז מעט לאחור ואני נכנסתי למיטתו כשגבי מופנה אליו והוא הניח עליי את השמיכה וככה עצמתי את עיניי בעייפות כשחמימות אופפת אותי. הרגשתי בחיבוק קל מצידו.. אך לי לא היה אכפת כל עוד אני אישן.
-מייקל-
אני עדיין לא מאמין שהיא הסכימה.
עור גופה הקריר כל כך נעים.
אני מרגיש זרם עובר בגופי שהיא לא התנגדה בכך שחיבקתי אותה.
הרגשתי שאני פשוט חייב להרגיש כמו פעם את שפתיה החמימות והנעימות.
שאני פשוט חייב לשיר לה שיר קטן כמו שפעם הייתי שר לה כל פעם שהיא הייתה עצובה.
ואיך אני הייתי מנגן לה בגיטרה והיא הייתי מחבקת אותי מהצד כשהיינו בים.
אני פשוט לא מאמין שבגלל מנדי כל זה נגמר.
מנדי כבר לא בקשר איתי.. נראה לי שהיא עדיין ממשיכה בסטוצים שלה.
זה פשוט מגעיל אותי איך היא יכולה להשלות את עצמה בשביל גבר.
למרות שאני מודה שאני שוכב , אבל לדעתי לכל בחורה אמור להיות כבוד כלשהו .. לא ?
הרגשתי לאט לאט עייפות מרוב מחשבות ובסוף נתתי לעייפות לעטוף אותי ולישון..