החיים זה לא אוטובוס – פרק 3

אני המום.
היא הייתה כל כך יפייפיה , אך מוכרת מעט.
היא הייתה בעלת שיער שחור מתולתל לבקבוקים ועיניה היו מהפנטות.
הן היו בצבע חום זהוב , ואפה היה סולד בצורה מושלמת.
ושפתייה האדומות כורד.
אויי הן פשוט מגרות אותי להיצמד אליהם אם שפתיי.
והיא לבשה חולצה לבנה מכופתרת , ומכנס ארוך בצבע באז' אם חגורה שחורה דקה .. ונעלי אולסטאר שחורות .. שנצמדו אל גופה החטוב בצורה מושלמת.
"תסגור את הפה שלא יכנסו לך זבובים." היא אמרה לפתע בשיעשוע.
רק אז שמתי לב שפי פעור , היה משהו מוכר בקולה .. סגרתי את פי ומיהרתי ללבוש על פניי מבט אדיש.
"אתה נראה לי מוכר .. אנחנו מכירים מאיפשהו ?" שאלה לפתע.
"נראה לי , גם את נראית לי מוכרת .." עניתי בהרהור.
"אוקיי , תעשו שיחת היכרות אחר כך .. אנחנו חייבים לדבר." אמר הבוס.
"אוקיי אבא." אמרה.
*אבא* ?! הבוס הוא אבא שלה ?! אויי , זה יהיה כ"כ גרוע ! אני איהיה חייב לעשות מה שהיא תגיד לי לעשות.
"אממ .. אני יוצא , נדבר." אמרתי במלמול קל כמעט ולא מורגש ויצאתי בקידה קלה.
התהלכתי במהירות במסדרון ופניתי לחדר השרת הסתכלתי לשני הצדדים , נכנסתי לחדר השרת והוצאתי קופסה שמוחבאת היטב בין חומרי הניקוי ופתחתי אותה והוצאתי את הכדורים ובלעתי אותם.
אלו אסטרואידים , אני תמיד לוקח אותם כשאני רוצה להירגע או לצאת למשימות.
יצאתי מהר מחדר השרת ומיהרתי לחזור למשרד הבוס.

"היי שלום לי קוראים רייצ'ל גרייס , ולך ?" אמרה והושיטה את ידה בעודנו מתקדמים ליציאה.
"היי שלום גם לך , קוראים לי מייקל גרומאס." אמרתי ולחצתי את ידה.
הרגשתי את קור ידה העדין והמהפנט , לא רציתי להפסיק לאחוז בידה .. אלא רציתי להתקרב אליה יותר ויותר ולהרגיש את חום גופה וגם את נשימותיה החמות אם נתנשק , אך אין סיכוי.
וניתקנו את ידנו.
"אבא שלי אמר לי שתסביר לי על המשימה."
"כן , אנחנו צריכים קודם כל להיכנס לרכב העבודה שהוא האוטובוס , הבוס הורה לי להיות נהג אוטובוס של טיולים בתור כיסוי , ואת תיהי המדריכה של הטיול , בגלל זה יש לי תג של נהג אוטובוס." אמרתי והצבעתי על התגית והיא הנהנה.
"כמו שאת יודעת , אני לא באמת עובד בזה אלא אני סוכן וגם את ואסור לנו לחשוף שום מידע בקשר לזה." הוספתי והיא הנהנה. (*שוב*) והתקדמנו לכיוון האוטובוס שהיה ליד עוד מלא אוטובוסים , והוא היה פשוט וירוק כמו כל שאר האוטובוסים.
נכנסנו לתוך האוטובוס ובחנו את האוטובוס , היה בו מושבים מרופדים בצבע אפור , כמו רוב האוטובוסים. וכאשר סיימנו לבחון את האוטובוס הורתי בידי לרייצ'ל שתתקדם אלי כאשר התיישבתי במושב הנהג.
היא התקדמה אליי ונראתה מהורהרת.
"רייצ'ל תקשיבי , את רואה את הכפתור הכחול הזה ?" שאלתי אותה כאשר אני מצביע על הכפתור.. והיא הנהנה.
"הכפתור הזה האהוב עליי , ועזר לי בהמון מקרים שכמעט נהרגתי בהם .. זה הכפתור שמעיף מושב." אמרתי בחיוך קטן. "והכפתור השחור הזה הופך את האוטובוס ללימוזינה."
"יואו , אני מתה על לימוזינות !" אמרה בהתלהבות. אני גלגלתי את עיניי בחיוך.
"והכפתור הירוק הופך את האוטובוס לאוטו רגיל ופשוט שלא מעורר חשד." אמרתי בקריצה קטנה וכמעט בלתי מורגשת. "והכפתור האדום הוא הכפתור שאני הכי שונא כי הכפתור הזה מפוצץ את האוטובוס." אמרתי בכעס קל.
אני לא סובל שהורסים טכנולוגיה.
יש אנשים רבים שעמלו קשה כדי שיהיה לנו איך לחיות ולשרוד !! ולא שרדו בעצמם .. חשבתי לי בעצב..
"אני לא אזכור את זה בחיים !"
"אז תזכרי את זה כשתיהי בין המתים , וחוץ מזה , זה כולה כמה כפתורים."
"זה לא כולה , הכפתור היחיד שאני לא אשכח זה הכפתור האדום." אמרה בהתגרות.
חה איזה מצחיק זה בדיוק גם הכפתור שאני לא אצליח לשכוח ! (לא זה לא מצחיק.)
"חה חה מצחיק מאוד." אמרתי בגיחוך ציני מאופק קלות.
"עכשיו נזכרתי מאיפה אני מכירה אותך !"
"מאיפה ?"
"תיכון קלייס , מוכר לך ?" אמרה כעוסה מעט , לא הבנתי למה היא כועסת .. אז שלחתי לה מבט שואל.
"אני הייתי הבת זוג שלך .. ואתה פגעת בי ! אני מכירה את הגיחוך הזה בכל מקום." אמרה ברוגז.
עכשיו הכתה בי ההבנה. היא הייתה הבת זוג שלי בתיכון , אבל *הייתה*. אבל אחרי שחברתה הטובה אמלי סיפרה לי שהיא סתם רצתה לשחק בי , אז זרקתי אותה והלכתי לחברתה הטובה אמלי.
היא כ"כ פגעה בי .. זה היה כל כך מזמן .. אני זוכר שאחרי שאמלי סיפרה לי את זה , הלכתי לפינה הנסתרת שאני הייתי נוהג ללכת כדי להתבודד ובכיתי כאילו אין מחר .. הייתי כל כך פגוע.
איך היא יכלה לפגוע בי ככה ?!
"אתה השארת אותי אם לב שבור !" אמרה בכעס בקול שבור מעט.
"את זאת שהשאירה *אותי* אם לב שבור."
"לא נכון , וגם בגללך איבדתי את החברה הכי טובה שלי .. שיחקת לי בלב !"
"אמלי סיפרה לי שרצית לזרוק אותי לפני כן , והתעסקת בי כי רצית לשחק לי בלב , ושלא אכפת לך ממני !"
"זה בכלל לא נכון , כן היה אכפת לי ממך ."
"היה ?"
"כן , היה !"
"כבר לא אכפת לך ממני ?" שאלתי בעצב.