החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 9+10!

-נקודת מבט של גאלה-
הגיע הערב, ונשמעה הודעה ברמקולים:
"כל התלמידים, לבוא לחדר האוכל, האסיפה מתחילה!".
"אוי, טוב בנות בואו, זאת אסיפה מאוד חשובה, יאללה בואו" אמרה דנה וקמה ממיטתי, קמתי גם ואז היא פנתה לדינה, "דינדוש, אני יכולה לדבר שנייה אם גאלה לבד?".
דינה הינהנה ואמרה "ברור, אני בינתתים אתפוס מקומות באולם הכדורסל", ויצאה מהדלת, בזהירות כהרגילה.
שאלתי "על מה את רוצה לדבר איתי שנייה?", היא חייכה ואמרה בביישנות,"א..אנ…י חושבת שאני נידלקתי על א…חיך".
היסתכלתי על עינייה בצבע השקד, וחשבתי, עוד מישהי?, טוב נו… "אני אומרת לך שתוציאי את המחשבה על זה מהראש, כי אח שלי יכול לישבור לכול אחת את הלב והוא עושה את זה" אמרתי לה, היא הינהנה ויצאנו מהחדר לכיוון אולם הכדורסל.
היגענו לשם, וכמו כל פעם שראיתי משהו חדש בפנימייה, נדהמתי מרוב היופיו.
האולם היה צבוע מבפנים בצבעים רגילים של אולם כדורסל, אבל המושבים באולם היו בצבע זהב מעורבב עם שיש, שילוב מושלם.
חיפשתי בעיניי את דינה, וכך גם דנה, עיניי נחתו על ג'ורג' שישב עם חברים שלו, עיניו סרקו את האולם בחיפוש אחר משהו, כשראשו מהנהן לדברי חבריו.
עיניו הכחולות, נחתו על שלי, הוא היסתכל עלי והפעם אפילו לא הינהן לדברי חבריו, היתפללתי שיקרה משהו שיציל אותי מלהיסתכל לתוך עיניו.
"גאלה, דנה! בואו לפה!" נשמעה צעקתה של דינה, היסתכלתי לכיוון הקול, ומצאתי אותה, יושבת במושבים הקידמיים, קרוב לג'ורג', עם דני ודור.
אני ודנה התקדמנו למושבים, ודור קם לכבודי וחיבק אותי, החזרתי חיבוק "אני מקווה שלא פצעתי אותך, בהתנגשות והנפילה" הוא לחש לאוזני ברוגע, חייכתי למשמע דבריו.
התנתקתי ממנו, ונישקתי אותו בלחי, הוא חייך חיוך רחב, "על מה זה?"הוא שאל, ועל פניו עדיין אותו חיוך.
צחקתי קלות ואמרתי, "על זה שאתה דואג לי", הוא חייך, התיישב וסימן לי לשבת בכיסא, שבינו לבין דנה, התיישבתי.
פתאום קול מעלי אמר "או הינה את פרינססה", סובבתי את ראשי וגיליתי את ג'ורג' מאחורי, למשמע הקול,דני הסתובב.
אמרתי בעצבנות, "אני לא פרינססה!" והסתובבתי, דני התכוון לקום כדי להרוג מישהו, אבל עצרתי אותו, "עזוב, אני לא שמה לב, גם אתה לא" אמרתי, והוא רק הינהן.
ג'ורג' גיכח, ואמר "פרינססה", חייכתי למשמע דבריו, אבל חיוך קטן כדי שאף אחד לא יראה, זה עדיף מהחיוך הענק שאיים לפרוץ על פניי.
איש אחד נכנס לאולם, זה היה המנהל, הוא היה לבוש בבגדים של פוליטיקאים, החליפה אם העניבה.
הוא התחיל "שלום לכול התלמידים!, מתחילה לה שנה חדשה, ואנחנו נקווה לטוב… אני לא רוצה ל'חפור' לכם אז בקיצור, קבלו את ראשי העיר של העיירה שלנו, את ג'וש קינגסטון וג'ני קינגסטון!".
ראשי העיירה שלנו נכנסו לאולם, ראש העיירה התחיל לדבר.
"חברים! כמ ושאתם יודעים, הפנימייה הזאת נחשבת לאחת הפנימייות הטובות בעולם כולו, וכמובן שחובה שהבן שלי יהיה פה, אז תמחאו כפיים לבן שלי שהוא גם אחיינו של המנהל שלכם, אחי, וכמובן בני, ג'ורג'!", הוא התחיל למחוא כפיים.
כולם אחריו מחאו כפיים, אבל רק החבורה שלנו, אני, דינה, דנה, דור ודני לא מחאנו, ג'ורג' נופף בידו ולא נראה מאושר מהעניין.
המנהל וראש העיר קצת נאמו, ואז הגיע הרגע שכולם חיכו לו, המשחק של הפנימייה נגד בית הספר לשעבר שלנו.
הנערים שאחראים על סידור האולם למשחק כדורגל התחילו לסדר, ואני רק חשבתי על מה לעשות כשאני אראה את קבוצת הבנים של הבית ספר, שמכירים אותי טוב, ועוד יותר חשבתי מה דני הולך לעשות.
הבנים שמשחקים בקבוצה, שזאת החבורה של ג'ורג' הלכו להחליף לבגדי הכדורגל ולהתחמם קצת ליקרת המשחק.
אנחנו המשכנו לדבר, ואז שמתי לב מזווית העין, לקבוצת כדורגל מהבית ספר שלנו, "היי!!!" צעקתי להם.
הם נבהלו, ואז ראו אותי, רצתי אליהם, קפצתי אליהם וחיבקתי את כולם שם, "יואו איך התגעגעתי, ורק אתמול התראנו" אמרתי להם.
דני ודור גם קפצו על כולם כמוני, ואחלנו להם בהצלחה נגדנו- נשמע הזוי, ואז שאלתי את השאלה הכי מעניינת, לפחות אותי.
"איפה המנהל?" שאלתי, ניר ענה לי,"הוא מחנה את המיניבוס ובא", "אני עפתי אליו" הודעתי והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה.
ראיתי את בני מרחוק, אני באה אליו כשהוא אם הגב אלי, וקפצתי לו על הגב, "אהההה" צעק בני.
ירדתי ממנו, הוא ראה שזאת אני וחיבק אותי, "גאלה נרמי, רק אתמול היתראנו וכבר את מתגעגעת?" הוא שאל והתנתק מהחיבור.
הינהנתי, והוא הוסיף "אני חייב להודות שגם אני", צחקתי, אני מתה על בני, הוא כמו האבא שמעולם לא היה לי.
עזבתי אותו, ואמרתי שאני חייבת לראות את המשחק, והוא יודע את זה שאני חולה על כדורגל, להסתכל… לא לשחק.
נכנסתי לאולם, וג'ורג' רץ אלי, מתנשף כולו ואמר "מה? ראיתי שאת ממש אוהבת את הבית ספר לשעבר שלך…", הינהנתי, לא היה לי מה להגיד לו, זה נכון, אני ממש אוהבת את הבית ספר לשעבר שלי, וכל אחד ממנו בנפרד.
"את נשארת לראות את המשחק?" שאל מתקרב קרוב אלי, הינהנתי, הוא רק חייך והתקדם עוד יותר, אני התרחקתי ואמרתי "עפתי", ורצתי לשירותים, הכול כדי להתחמק ממנו.
שטפתי את הפנים, והיסתכלתי במראה, פיזרתי את השיער שהיה אסוף בקוקו גבוה מפוזר מריצות וקפיצות, ועשיתי שוב קוקו גבוה.
יצאתי מהשירותים, בדיוק כשהמשחק התחיל, התיישבתי במקומות שלנו, הקבוצה שלנו- הפנימיה, היתה עם הכדור, יותר נכון, ג'ורג'.
התאמצתי לא להיסתכל עליו, היסתכלתי על דור שישב לידי ובהה בי, שאלתי אותו "אתה רוצה להגיד לי משהו?".
הוא נראה חושב קצת והינהן, "אבל בחוץ" ענה, אני חייכתי והינהנתי, הוא קם ועזר גם לי לקום, והתחלנו ללכת בין שורות המושבים.
יצאנו החוצה, אל הגן היפה שהכרתי רק היום, דור משך אותי לשבת לידו על הנדנדה, שמחוברת לעץ גדול.
ישבנו, ושמענו את הרעש מהאולם ביחד עם ציוצים קטנים של ציפורים, כי בכול זאת רק התחיל להחשיך.
דור היסתכל עלי, והתחיל לדבר, "אני… אני מרגיש אליך משהו כבר די הרבה זמן, ואני לא יכול להתחמק מהתחושות האלה, אני….. אני מחבב אותך מאוד" הוא חייך, ואני הצטרפתי לחיוכו הרך.
עינינו השונות היסתכלו אחד על השנייה בעיניים, הוא התחיל להתקרב אלי ואני לא זזתי ממקומי.
הוא נגע לי בפנים אם יד אחת, ואם היד השנייה במותניי, הוא קירב אותי אליו, ואז זה קרה….. התנשקנו.
הוא קירב אותי אליו יותר, ואני אותו אלי, התאהבתי…. אני באמת התאהבתי, אני מרגישה אליו משהו מעבר להתאהבות, הרבה יותר.
התנתקתי מהנשיקה והיסתכלתי על עיניו המדהימות, "מה זה אומר עלינו?" שאלתי, הוא חייך ואמר "זה מה שזה אומר", והצמיד את שפתיי עם שפתיו.
התנתקתי שוב, ואמרתי "זוג".