החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 7!

-נקודת מבט של גאלה-
קיבלנו את מפתחות החדרים שלנו, ואת מספר החדרים.
אני ודינה התחלנו ללכת לכיוון חדרינו, כשאנחנו עוברות ליד עשרות נערים ונערות לא שונים מאיתנו.
הגענו אל מול החדר שלנו, חדר מספר 346, דינה לקחה את המפתח ופתחה את הדלת בזהירות רבה.
אני היסתכלתי בפה, פעור על החדר, בוחנת כל פריט ופריט.
קירות החדר היו צבועות בזהב וכסף כמו צבע בניין הפנימייה עצמו, היה לנו שולחן ומחשב כסופים בצד אחד של החדר, והמיטות היו לבנות, על כל מיטה היו מצעים כסופים אליהם כתוב בזהב: 'פנימיית הזהב'.
גיחכתי, שם הפנימייה מסביר הרבה, על מה שראיתי פה לראשונה בפנימייה, התקדמתי לכיוון המיטה הנמצאת בצד ימין, ומיקמתי את דברי.
הכנסתי לתוך הארונות את כל הבגדים שלי, וכך גם דינה, אחרי שעשינו זאת ביקשתי מדינה שתעזור לי, להתקין את שק האיגרוף, בצורה נוחה, על התיקרה.
היא עזרה לי ובדיוק כשסיימנו, נשמעה נקישה על הדלת, "פתוח" צעקתי, ומי שנכנס דרך הדלת היה הבנאדם היחיד בעולם שאפילו לא חשבתי על כך שיכנס, כן כן, ניחשתם נכון, זה היה ג'ורג'.
"סגור" מילמלתי, אבל כנראה יותר מידי בקול כי הוא שמע את זה.
הוא גיחך "יופי, עכשיו אני צריך שתמלאו את הטפסים האלה" הוא אמר ברצינות, וניגש אלי ונתן לי בידיים את הטפסים.
הייתי נבוכה מידי, קודם הוא נכנס לחדר ברגיל כשאני הרשתי לו והוא צחק על זה, ועכשיו הוא עומד צמוד אלי.
התרחקתי ממנו, ואז הוא הוריד את עיניו משלי, והתחיל לסרוק את החדר, עיניו נחתו על שק האיגרוף.
"או זה…" אמרתי כשהבחנתי במבטו המבולבל "זה שלי, אמרתי שאני מתאגרפת".
הוא הינהן ואמר "לא חשבתי שבת תביא לפה שק איגרוף, במיוחד פרינססה כמוך" והיסתכל עלי.
גילגלתי עיניים, ואמרתי "חה חה חה מצחיק מאוד, יאללה צא, אני כבר הביא את הטפסים" היה נראה כאילו הוא התכוון לומר משהו נוסף, אבל הוצאתי אותו מפה.
גילגלתי עיניים בעצבנות, דינה צחקה ושאלה אותי "מה זה הטפסים האלו?", הסתכלתי על הטפסים וראיתי, שכתוב הישתתפות חובה לפחות בנבחרת או חוג אחד.
"זה הדבר הזה של הניבחרות, הצטרפות לאחת הקבוצות חובה" עניתי לה, היא הינהנה, לקחה ממני את הטופס, וסימנה את הנבחרת בה היא רוצה להשתתף, היא סימנה, מתמטיקה, שחמט ואומנות.
אני לקחתי לעצמי גם טופס והתחלתי למלא אותו, סימנתי שם את תיאטרון, איגרוף וכדורסל, נראה לי שזה היה ברור לכולם.
לקחתי מדינה את הטופס, והלכתי למזכירות, שאלתי איפה לשים את הטפסים והיא אמרה ללכת לג'ורג' לחדר מספר 367.
הלכתי במיסדרון, וראיתי את הדלת, נקשתי עליה קלות, ואותה פתח אחד הנערים שראיתי בקבוצת הכדורגל.
הוא פער עיניים כשראה אותי, שמעתי רעש של טלוויזיה דולקת על ערוץ הספורט, ובו היה משודר המשחק של היום.
הוא חייך, וקרא לאחור "ג'ורג' הגיעו אליך אחי!", ואז הוא הסתובב אלי חזרה ואמר "תיכנסי, אני אשאיר אתכם לבד" ויצא.
נכנסתי לחדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי, רק עם הרבה דברים של בנים מפוזרים, ואוכל מפוזר ברחבי החדר, כמו שנהוג כשרואים משחק.
ג'ורג' הסתובב אלי, וקם מהספא הכסופה שישב עליה, והתחיל להתקדם לעברי, אני הושטתי את היד עם הטפסים.
הוא לקח את הטפסים מידי ושם אותם על השולחן שלו, שהיה מלא בטפסים כאלו ואחרים, של כול הילדים בפנימייה.
ישר העברתי את מבטי לטלוייזיה, ואמרתי בלי לחשוב "מי משחק?" הוא היסתכל עלי במבט לא מבין, ולבסוף אמר "ברצלונה נגד אספניול".
"כמה כמה?" שאלתי שוב, הוא ענה "3-1 לברצלונה" היה עוד גול של מסי, וקפצתי באוויר מרוב אושר וצעקתי "יש!!!".
ג'ורג' היסתכל עלי ואמר "את משוגעת", היסתכלתי אל תוך עיניו הכחולות ואמרתי "אני יודעת", ויצאתי מהחדר, נכנסת לחדר שלי ושל דינה.