החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 23!

-נקודת מבט של גאלה-
אני וג'ורג' הלכנו לכיוון הבית, כשהתכוונתי לדפוק על הדלת, ג'ורג' הבהיל אותי.
הוא הבהיל אותי בכך שצעק, "נחש!!!", ואני קפצתי במקום.
"אידיוט!" אמרתי, מתנשפת,הוא צחק, דלת הבית נפתחה ובה עמד דני, הוא בחן אותי ואז את ג'ורג', אחרי זה הוא הבין מה הוא עושה וקפץ במקום.
"מה אתם עושים ביחד? מה את מביאה אותו לפה?" שאל דני, ג'ורג' גיכח, "אתה יודע אני פה לידך" ענה לו, הוא החזיר לו חיוך ואמר "כן אני יודע".
"טוב די!, בוא ג'ורג', אחרי" אמרתי ועצרתי את המריבה, שאיתה יכולה להמשך שנים על גבי שנים.
דני סגר את הדלת באי רצון, וקרא מאחורי, "נו! נפרדת מהחלאה?!" שאל, צחקתי קלות, ובלי להסתובב הינהנתי, יכולתי להרגיש בחיוך שמרוח על פניו, בכל זאת, תאומים.
הלכנו לכיוון הסלון, בו ישבו, דודה נירה, סבא ג'לום וסבתא אמה, כשנכנסנו דודה נירה קמה במהירות, מפילה את הצלחת שהיתה בידה, עצמתי את עיניי, ניפוץ הצלחת נשמע חזק כמו רובה.
הרסיסים עפו לכול כיוון, אבל משום מה אף אחד אפילו לא התכוון לנקות ולאסוף אותם, הם כולם היו עסוקים בלהסתכל על ג'ורג', לא הבנתי, את האמת, לא הבנתי כלום.
הרמתי גבה, לכיוון דודה נירה, היא אפילו לא הפסיקה להסתכל עלי, לא יכלתי יותר עם הדממה הזאת, ושברתי אותה, "נו, מה הקטע?!" שאלתי עצבנית, כל המבטים הופנו אלי.
דודה נירה, היא הסתכלה עלי במבט מוזר, "מה שקורה פה, זה שאתם מכירים, זה כבר מסכן אתכם" ענתה על שאלתי.
הסתכלתי עליה בבלבול מוחלט….. "למה את מתכוונת?" שאלתי, מתקדמת לכיוון הספה בה היא התיישבה.
מיהרתי להתיישב לידה, פיניתי מקום לג'ורג' לידי, דני התיישב על הכורסא שבאמצע הסלון, דודה נירה, סבא ג'לום וסבתא אמה, החלו לספר לנו:
"טוב, ההסבר הכללי שלי זה ש… יש בעצם.. סוג של שני ארגונים מתחרים…" התחילה נירה, ישר קטעתי אותה ואמרתי, "יודעים, המשך".
היא הינהנה והמשיכה, "בקיצור… הארגונים האלה אויבים, והם בעצם מתחרים אחד בשני למטרה אחת, והיא……להשיג את…" היא קטע את עצמה בשיעול.
כולנו היינו במתח, ראו לנו את זה בעיניים, ואת המוח עובד בראש, את הגלגלים מסתובבים, כדי לעלות על מה מדובר, לבסוף היא אמרה, "שיקוי הנצח".
כולנו נרתענו, לא ידענו מה לעשות, פתאום דני צעק, "אם אתם יוצאים למסע, אני איתכם", חשבתי לעצמי, שאין מצב שדני וג'ורג' ישרדו בלי לריב, אבל מצד שני גם אני וג'ורג' לא יכולים בלי לריב.
הסתובבתי לג'ורג', להפתעתי, הוא הינהן, כמאשר את דבריו.
"רגע", הסתובבתי חזרה לדודה נירה, "איך הארגונים האלה קשורים אלינו?" שאלתי, היא חייכה אלי ואמרה, "את זה תגלו לבד…".
אחרי שנפרדנו מכולם, אני דני וג'ורג' הלכנו עם תיקים על הגב, לחקור את העניין, דודה נירה נתנה לנו כתובת, והלכנו לפיה.
בדרך דני התנגש במישהו, הוא היה נראה מוכר, "מי אתה?" שאלתי בחשש, הייתה לי הרגשה שהוא בכוונה התנגש עם דני, תחושת בטן.
הוא חייך וענה, "אני חבר של ההורים שלך גאלה, הייתי", ההייתי היה נשמע, לא בגלל שנרצחו אלא בגלל משהו אחר, שקרה תקופה רבה לפני כן.
"בואו, אני אכניס אתכם לאן שאתם צריכים" אמר, הסתכלתי עליו בהרמת גבה, הוא ראה זאת וענה, "לארגון, אתם הרי רוצים לשם נכון?, אני הולך לגלות לכם כמה סודות", הוא פתח, את מכסה הביוב שהיה מתחתיו, הסתובב אלינו ואמר, "יאללה, כנסו".