החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 22!

-נקודת מבט של גאלה-
הגענו לחדר שלי, אני החלטתי.. אני מספרת לו הכול.
אתם בטח שואלים את עצמכם, למה?, האמת היא.. שגם אני לא יודעת, יש לי תחושת בטן, או שזה סתם הסלט הזה מהבוקר.
התיישבתי על כיסא והנחתי אותו, מול המיטה שלי, מול ג'ורג' שישב על מיטתי.
התחלתי לספר לו:
"אז ככה…. אני… ההורים שלי נרצחו כשהייתי בת שנתיים.. הם נרצחו מול העיניים שלי בעצם, ואני ראיתי את האנשים שרצחו אותם,
הם היו, אנשים כאלו נפוחים, והם לקחו… סכי… סכינים, שניים, ו… תקעו אותם בלב של הורים שלי" בשלב הזה, עמדו לי דמעות בעיניים.
ג'ורג' ראה את זה וחיבק אותי, התפרקתי עליו, עשיתי לו שלולית על הכתף, נרגעתי, התנתקתי מהחיבוק והמשכתי.
"אז…. היה להם סמל… היה להם סמל על הכתף, זה סמל של נחש…נחש אדום, עם שני ראשים, אשר בעצם פותח את פיותיו,
הסמל נחרט בזכרוני, אני לא אוכל להוציא אותו משם…. אהה, מאז אני יכולה לבהות בנחש שעות, ולגעת בנחשים, ולעשות מה שבאלי איתם, כי אני לא מפחדת,
הפעם הראשונה שהחזקתי נחש, היתה כשהייתי בת שלוש, שנה מאז המקרה, דודה נירה קנתה לנו נחש, כי אני בקשתי,
ואני בעצם ממש אוהבת נחשים, אה כן ו… התעלפתי אתמול בגלל, ש.. במחסן יש סמל של נחש על הקיר, תסתכל מה גיליתי אתמול בערב", גמרתי, קמתי לכיוון המגרה שלי, ונזכרתי, שנרדמתי אם התמונה בידיים.
התמונה היתה על שמיכה, התיישבתי ליד ג'ורג' על קצה המיטה, כשהתמונה בידי, הוא לקח אותה בזהירות מידי, כיוון שידע שזהו הזיכרון היחיד מהורי.
הוא בחן את התמונה איפה שהראתי לו, פניו הביעו משהו מודאג, מוטרד, הוא לבסוף אמר, "אמא שלך ממש יפה,רואים שאת הבת שלה", חייכתי למשמע דבריו.
"תודה" עניתי, הוא חייך, וסובב את ראשו אלי.
"אני רוצה לצאת למסע…. אני חייבת לגלות מי רצח את ההורים שלי" אמרתי, ג'ורג' היה חסר מילים.
'או למה רצחו אותם?, או היכן הם עכשיו?, הרי אף פעם לא זכית לראות את הקבר שלהם, נכון?' ראשי חשב.
"אם את יוצאת למסע הזה… אני איתך" ג'ורג' אמר לפתע ושבר את הדממה.
"אני לא חושבת…." התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי, "אני חייב!", הבטתי בו, בעיניו הכחולות, הוא נאנח וענה, "אני צריך לספר לך משהו".
אוקיי, פה התחלתי לחשוש, העברתי חלק משיערי, מאחורי אוזניי והקשבתי לדבריו.
הוא התחיל לספר:
"סבא שלי.. ז"ל, הוא בדיוק היה בדרך למות, אך לפני זה הוא החליט לספר לי משהו, הוא שכב במיטה ואני עמדתי ליד המיטה,
הוא אמר שאני לא אגלה את זה לאף אחד, אבל בך.. בך אני בוטח" והסתכל בעיניי, חייכתי, הסמקתי, הבטן שלי התהפכה והכל קרה באותה שנייה.
הוא המשיך:
"הוא אמר לי שאנשים… אנשים מארגון… הרעילו אותו ושזה לא מזקנה, אני שאלתי אותו איזה ארגון, והוא ענה לי.. ארגון אויב,
הוא התחיל לספר לי שאבא ואמא שלי ועוד מלא אנשים מכל מיני משפחות עובדים בארגון ארגון טוב שעוזר למדינה,
הסמל של הארגון זה הנחש האדום שסיפרת והראת לי, אבל הסמל של הארגון שלהם זהו סמל של נחש מחייך, הסמל של הארגון השני הוא נחש מאיים, בלי חיוך,
סבא שלי אמר לי שכשאני אגדל, אני אפגוש ילדים בגילי שהם בעצם גם ילדיהם של אנשים מהארגון,
שאלתי את סבא שלי.. איך אני יכול לדעת שזה הילדים של אנשים מהארגון?" ג׳ורג׳ לקח את ידי והתחיל ללטף אותה, הוא עבר למרפק, הרים את השרוול של הפיג׳מה שהספקתי ללבוש בינתיים כסיפר את הסיפור, והוא הסתכל על הקעקוע שלי… הקעקוע שנולדתי איתו על היד, וגם דני אבל אצלו הקעקוע שונה משלי.
הקעקוע של דני הוא בדיוק כמו הצורה שאני רואה על התמונה עם הורינו, הקעקוע שלי אחר לגמרי,
נחש אדום, בעל שני ראשים אשר פותח את פיותיו, אך מהפה השמאלי יוצאת עננת עשן סגולה! ומהפה הימני יוצאת עננת עשן בצבע תכלת, ובראשי הנחש על המצח, חרוטה האות נ' בזהב.
"הוא אמר, שלכל אחד יש את הסמל של הנחש שמחייך, אבל לך… לך זה שונה" גמר ג׳ורג׳, הסתכלתי עליו ואמרתי, "צריך לברר את זה, ויש לי רעיון גם אצל מי", הוא הרים גבה,חייכתי אליו ואמרתי "תסתובב, אני רוצה להחליף בגדים".
הוא הסתובב, אני לבשתי, גופייה לבנה רגילה, טייץ שחור צמוד מאוד, נעלי וואנס שחורות ורודות, ושמתי אודם שקוף.
סירקתי את השיער, גמרתי ואמרתי "אתה יכול להסתובב", הוא הסתובב וחייך אלי, הוא התקרב אחז במותניי, והצמיד אותי אליו.
"נו בוא, אין זמן לשטויות שלך" אמרתי וניסיתי לצאת מהאחיזה, אך ללא הצלחה, הוא חייך יותר, התקרב אלי ונישק אותי, הבטן שלי התהפכה בלי סוף, חייכתי.
התנתקתי ואמרתי "בוא כבר!", הוא חייך חיוך ממזרי ועזב אותי, חשדתי, מה הוא הולך לעשות? מעניין….
הלכנו לכיוון הבית של סבא וסבתא, אנחנו צריכים מהם ומדודה נירה תשובות.