החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 21!
-נקודת מבט של גאלה-
התעוררתי בבוקר, לבד בחדר.
היום יום שישי, היום ומחר כל התלמידים שלומדים פה נוסעים לקרובים שלהם, אני לא יכולה, אני נשארת פה למשך היומיים האלה, אפילו אם זה אומר להיות לבד בפנימייה.
קמתי ממיטתי הרכה, מלטפת את הסדינים, קמתי לכיוון המקלחת, פתחתי את הדלת, התחלתי להתקלח מתחת למים החמים.
יצאתי מהמקלחת, והתחלתי להתלבש, לבשתי חולצת בטן ורודה, סקיני ג'ינס, נעלי נייק לבנות, התאפרתי, אודם שקוף, טיפה מסקרה, ויצאתי מחדר המקלחת.
השיער שלי חלק אם תלתלים בקצוות אז חיזקתי את התלתלים, הסתכלתי על עצמי במראה ולא זיהיתי את עצמי.
לקחתי טלפון, מפתחות של החדר, ויצאתי.
הלכתי במיסדרון הריק לכיוון חדר האוכל, הוא היה ריק, כמעט.
באחד השולחנות ישב ג'ורג', אוכל סלט, אם סטייק, צחקתי קלות, הוא סובב את ראשו לכיווני, והרים גבות.
התקרבתי לשולחן שלו ואמרתי, "אתה רעב אני רואה", הוא גיכח ואמר, "כן, בכל זאת שישי בבוקר", חייכתי.
התיישבתי על אחד הכיסאות ליד השולחן, לקחתי צלחת והתחלתי למלא אותה בסלט, ג'ורג' פער עיניים כשראה שלקחתי את כל קערת הסלט, לא יכלתי שלא לצחוק.
"מה?" שאלתי, והתחלתי לאכול את הסלט במהירות, הוא פער עיניים עוד יותר וגיכח, "אני רעב, אה?" שאל, חייכתי והינהנתי אם הראש.
הוא התחיל לאכול את הסטייק, פתאום נשמעה הודעה ברמקולים:
"ג'ורג' וגאלה, ג'ורג' וגאלה, אל תחשבו ששכחתי שאתם צריכים להכין את אולם האירועים, אבל מכיוון שזהו סוף שבוע, אני משחרר אתכם ונותן לכם את האפשרות לנוח, שבת שלום שיהיה לכם, אה כן ו… תנסו לא לעצבן את השרת, המנקה וכל האחרים, תודה!".
אני וג'ורג' התחלנו לצחוק כמו משוגעים, הפסקתי לצחוק כשדמעות עמדו בעיניי, דמעות של צחוק.
נזכרתי בכל מה שקרה אתמול, מה שראיתי, מה שדור עשה, מה שאני החזרתי, הכל חזר אלי, אני לא מצטערת על אף רגע מאתמול.
ג'ורג' הבחין במבטי הבוהה בנקודה אחת בחדר, הוא נאנח קלות ואמר, "זה בגלל מה שקרה אתמול עם דור?".
מבטי פנה אליו, גילגלתי עיניים ואמרתי, "לא עיניינך", הוא גיכח ואז ענה לי, "אל תגלגלי לי עיניים", לא יכלתי שלא לחייך.
"טוב, אתה בא?" שאלתי, הוא הינהן,וקם, השארנו את הצלחות על השולחן.
יצאנו החוצה לגינה, כשאנחנו פשוט מטיילים בה, "אז מה…. את מחפשת מישהו חדש?" שאל ג'ורג', הסתכלתי עליו במבט תחמן ושאלתי, "למה? מעוניין?".
הוא גיכח ועצר, הוא הסתובב אלי ואמר, "מצחיק, עכשיו ברצינות" ולא הסיט את מבטו מפני.
חייכתי ואמרתי, "יש לך מישהו להכיר לי?", הוא נשם עמוק ואמר, "יש לי כמה חברים….." הוא התחיל, קטעתי אותו, "צוחקים, אני לא מחפשת אף אחד עכשיו".
גילגלתי עינים, כשראיתי את המבט המעוצבן של ג'ורג', הוא התחיל ללכת, אני אחריו.
"לאן אתה הולך?" שאלתי, מתנשפת מרוב הליכה מהירה, הוא נעצר בפתאומיות , ואני התנגשתי בו.
נפלתי על הריצפה, כשהוא מעלי.
"אולי… איההה" אמרתי בקול מת מכאבים, ג'ורג' רק צחק אבל לא זז ממקומו, ניסיתי שוב "אולי תקום?" שאלתי.
הוא ניענע את ראשו לשלילה, "דווקא, נוח לי יותר ככה" ענה, נאנחתי, הוא מעצבן אותי, אני לא יכולה לסבול אותו.
הטלפון שלי רטט לי בכיס, ניסתי לשלוח יד כדי לענות לשיחה, אבל ג'ורג' לא איפשר לי, הוא ניצמד אלי יותר כדי שלא אוכל להזיז את היד.
"אם זה משהו חשוב?" שאלתי, הוא נאנח, ושאל, "'באיזה כיס?", עניתי לו גם בקיצור, "שמאל שלך, מקדימה".
הוא הינהן, והוציא מהכיס שאמרתי את הטלפון, הוא שם על רמקול.
קולו של דור נשמע, מפר את השתיקה, "גאלה? אני רוצה לדבר איתך", עצמתי את עיני, ועניתי בקול גבוה כדי שישמע, "לרצות לא מזיק".
ג'ורג' חייך, דור נשמע מהקו השני, "אני מתחנן, בבקשה, רק תני לי להסביר" קולו נשמע מתחנן, נאנחתי, "נו" אמרתי.
"אני מצטער באמת, אני פשוט הייתי חייב…" אמר דור, גילגלתי עיניים, "א', אם זה מה שרצית להגיד לי חבל שבזבזת בשביל זה שיחה, ב', אף אחד לא חיב שום דבר, כל אדם אם ההחלטות שלו" עניתי בעצבנות.
דור, ענה לי, "אני מצטער באמת, אני פשוט…" הוא התחיל, וקטעתי אותו, "די, דור!", הוא התכוון לומר משהו נוסף, אבל ג'ורג' ניתק.
הוא אמר בקול עצבני, "מצטער פשוט לא יכולתי לשמוע אותו יותר", חייכתי ואמרתי בשקט, "גם אני".
ג'ורג' קם ממני, והושיט לי יד לעזרה, נאחזתי בה, הוא משך אותי אליו כך שגופינו היו צמודים, ולחש לי באוזן, "אם לא אמרתי לך את זה היום אז… את ממש יפה", חייכתי, ואני די בטוחה שהסמקתי.
הלכנו לכיוון המבנה, הלכנו במסדרון לכיוון חדרי, החלטתי שאני אספר לו, אני אספר לו הכול, מההתחלה עד הסוף, למה התעלפתי, איך רצחו את הורי, מי רצח את הורי, הסמל שראיתי גם בתמונה וגם בראשי, הכול.
תגובות (1)
המשך